מאת:דפנה שב
ביום שני ה-21 באפריל יחל מרתון בוסטון הידוע. דפנה שב, כתבת מערכת שוונג נוסעת להשתתף באירוע הגדול גם כרצה וגם ככתבת היחידה מישראל שתסקר את האירוע מהשטח. בזמן שהותה שם היא תשלח דיווחים בלעדיים לאתר שוונג מתוך המרתון ומחוצה לו
כבר שבועיים שאני לא מצליחה לישון. בלילה פתאום עולות אצלי מחשבות ומשתלטות לי על השלווה. חשבתי לעצמי, ממה אני כל כך מודאגת. אני מרגישה מוכנה לקראתו כמו שמעולם לא הייתי, מכל הבחינות. אבל אני יודעת, למרתון יש חוקים משלו.
לכבוד הנסיעה לבוסטון צוידתי במיטב אנשי המקצוע, ד"ר יוני ירום דאג לי לבדיקות מוקדמות, לשמחתי, לא הייתי זקוקה לשירותיו בהמשך, אבל היה כיף לדעת שיש לי למי לפנות. בדלת שמול חדרו, ישבה התזונאית דליה אידיסיס, שהדריכה אותי לפי תוכנית התזונה של הגורו בתחום, יעל דרור.
ברחוב הירקון בתל-אביב, בקרתי פעם בשבוע אצל שמרית המעסה המקסימה. היא העניקה לי עיסוי רקמות מיוחד לספורטאים. הטיפול כאב, אך בסופו הרגשתי את השרירים בגופי משוחררים ומוכנים לאימון הבא. הליווי הצמוד שזכיתי לו מהמאמנת זהבה שמואלי, במשך כל התקופה האחרונה, השלים את כל התמונה. אז הנה, מאומנת, בריאה וקלה אני מוכנה לנסיעה. לא יכולתי לבקש יותר מזה. אולי זו לא רק הדאגה, זו בעיקר ההתרגשות הגדולה. אני באמת נוסעת לבוסטון.
דפנה באימון עם רצי רמת השרון צלם:אריה גוריון
לפני שנה ושלושה חודשים, בלילה שלפני מרתון טבריה הלכתי לישון לבושה בחולצת ה"הרווארד" שלי, שרכשתי בבוסטון לפני חמש שנים. אז, לא ידעתי בכלל שיש מרתון בבוסטון וכמה הוא חשוב. היום, אחרי חמש שנים של ציפייה ושנה ושלושה חודשים של עבודה קשה אני חוזרת לבוסטון קצת אחרת. זה לא פשוט להתאמן למרתון לבד. יותר מזה, להיות חלק מקבוצה שבה אף אחד אינו מתאמן לתחרות מרתון. לכן אני חייבת המון להרבה אנשים שליוו אותי כמעט כל ריצה. לכל אותם אנשים שלא רצו יחד איתי אבל היו שם כל הזמן, וחיכו לי מוקדם בבוקר עם בקבוק מים ומשקה איזוטוני או שפשוט עודדו. אני עוד ארחיב בהמשך על המשפחה השנייה שלי במועדון רצי רמת השרון. אבל עכשיו אני נוסעת לבד, להתמודד לבד עם המרחק בפעם הרביעית.
מדהים אותי היום להבחין בהבדל כאשר אני נוסעת למקום על תקן של "רצה" לעומת לנסוע על תקן "תיירת". כאשר נמצאים במקום לכבוד הריצה שום דבר לא מעניין אותי חוץ מחנויות ריצה, איפה יש פסטה ואיפה אפשר לרוץ. תהיה העיר מקסימה ככל שתהיה. יש בזה משהו כיף, תחושה של משהו מיוחד באוויר. הפעם אני לא נוסעת רק לרוץ. אני נוסעת גם בשביל לכתוב. אף פעם לא יצא לי לסקר אירוע ספורט בסדר גודל שכזה. אני אהיה הישראלית היחידה שם ביציע העיתונאים, ועל כך אני מרגישה גאווה גדולה.
יש המון אירועים מסביב למרתון בוסטון ולפי לוח הזמנים של התקשורת אני אהיה מאד עסוקה. למעשה כל השבוע של אירוע המרתון הוכרז כשבוע חגיגות בבוסטון. אתם מצליחים לדמיין אירוע דומה בארץ? שבוע חגיגות!
אולי זה נראה מוזר, אבל כל העניין הזה מרגש אותי במיוחד, כל תושבי מסצ'וסטס חוגגים את המרתון. אני חושבת שזו אכן סיבה טובה למסיבה. בגלל זה אני לא מתכוונת להפסיד דבר. פתיחת האירוע תיערך ביום חמישי ה-17 באפריל, ובה ידליקו מנורה גדולה שמסמלת את פתיחת שבוע המרתון. בהמשך יתקיימו מספר מסיבות עיתונאים תחילה לכבוד המבחנים האולמפיים ביום ראשון וחלקן לכבוד המרתון ביום שני. מסיבת עיתונאים מרכזית תערך עם מחזיקת השיא האמריקאית לריצת מרתון, דינה קסטור (2:19). כמובן שתהיה ארוחת פסטה מפוארת ולסיום, ביום שני בערב תתקיים מסיבה גדולה לכל הרצים, המתנדבים ואמצעי התקשורת. גם למסיבה עיריית בוסטון מספקת הסעות בחינם מהכיכר המרכזית.
זהו. המזוודה כבר ארוזה, בעיקר בבגדי ריצה (לכל צרה שלא תהיה). הנעליים והשעון כבר עלי, אני לא מתכוונת לקחת סיכונים מיותרים, וכמובן המצלמה והמחשב הנייד, כדי שאתם לא תרגישו מקופחים.
