כולנו היינו פעם ילדים ורצנו בפרצי אנרגיה ספונטניים. אבל גם בגיל מבוגר הגוף לא שוכח איך לשחק בכדור, לרכוב על אופניים, לשחות, לרקוד, או לרוץ
מאת:רוני וקסלר
המבוגרים שרצים באופן קבוע עברו את המחסומים של – לא ממש טבעי, לא ממש נעים, כואב, קשה, אני כבר מבוגר/ת בשביל זה…
אבל כולנו היינו פעם ילדים ורצנו בפרצי אנרגיה ספונטניים, שביטאו שמחה, כדי לתפוס, לברוח, לשחרר. עם השנים הגוף לא שוכח איך לשחק בכדור, לרכוב על אופניים, לשחות, לרקוד. אם לא נוותר על המיומנויות שרכשנו כילדים, נוכל ליהנות מפעילויות מגוונות ולהיות יותר ספונטניים וחופשיים.
אנשים רבים שדיברתי איתם חוששים שהמשמעות של לרוץ זה להצליח להתמיד בריצה לאורך זמן, ותפיסה זו מכשילה. לא צריך להחליט החלטות מחייבות כמו "להתחיל לרוץ מספר ק"מ" או לקנות נעלי ריצה יקרות. אפשר פשוט לשלב ריצה בהליכה ולהרגיש איך היא משפיעה.
בהתחלה חשוב לא להיבהל מהמאמץ, מהדופק שמשתנה, להיווכח ששורדים את זה. בשלב הבא, כדאי לחזור על הפעילות כמה פעמים ולהוסיף עוד קטעי ריצה קצרים, לפי מה שמתאים לכל אחד. גם שתי דקות כל פעם זה מספיק.
מי שיסתפק בריצות קצרות משולבות בהליכה, ייהנה במידה מסוימת מהתועלת שהפעילות מספקת לגוף. מי שיישבה בקסם הריצה ויאריך את הזמן והמרחק באופן הדרגתי, ייהנה מיתרונות בריאותיים ועולם בלתי נדלה של חוויות מעצימות.
הריצה בשבילי היא תרופה, שמזרזת את הפעילות הביולוגית, מאזנת את הרגש ומרוממת את הרוח. תמיד קשה להתחיל לרוץ, אבל התחושה הטובה לאחר הריצה מפצה על הקושי.
מאת: רוני וקסלר
