חגי אשלגי חזר מביקור בטור דה פראנס ורוצה לומר לכם שכל מי שחושב שהפופולריות של הטור דה פראנס ירדה לאחר עידן לאנס ארמסטרונג ופרשיות הסמים, צריך היה לראות את קבלת הפנים האגדתית שאנגליה נתנה לטור

מאת:חגי אשלגי

ביום ראשון 6 ביולי, העיירה האוניברסיטאית היפה קיימברידג', היתה שקועה בעיצומו של נופש. תיירים, ומטיילים שטפו את רחובותיה העתיקים. סטודנטים בחופשה חילקו שוברי הנחה לשיוט על סירות הנהר. בנייני האוניברסיטאות העתיקות נשטפו בשמש נעימה ובתי הסירות של צוותי החותרים האגדיים על הנהר קאם נותרו מנומנמים.

הסימנים היחידים להגעה הצפויה של הטור דה פראנס לעיירה היו שלטי הפרסום הצבעוניים על עמודי התאורה ושרשראות דגלים בחנויות, בצבעי הצהוב-ירוק-אדום מנוקד כצבעי חולצות מובילי הדירוגים בטור. מתחם הדשא הענק והכבישים מהם נועד הטור לזנק, עוד לא הסגירו את אשר יתחולל שם למחרת.

בשעות הערב כבר התחילו הרחובות העתיקים בהם ייסוב הטור בתוך קיימברידג' (מנקודת הזינוק הטקסי ורכיבת הראווה בלב העיר, ועד היציאה מהעיר, נפנוף הדגל ותחילת המרוץ האמיתי), להתמלא בשלטי הכוונה בצבע צהוב זרחני. הטור מגיע! את יום שני ה-7 ביולי התחלתי בריצת בוקר דרך רחובות העיר ולאורך הנהר קאם (חוויה לכשעצמה), ובהמשך חזרה למתחם הזינוק של הטור, ואזור ה"ווילאז'".

כל מי ששואל שאלות לגבי הפופולאריות של הטור דה פראנס בעידן הנוכחי (אחרי עידן ארמסטרונג ופרשיות הסמים), יכול היה לקבל את כל התשובות מוקדם בבוקר בקיימברידג'. בשעה שהטור נועד לזנק ב-12:15 לפי השעון המקומי, אזור הווילאז' והזינוק כבר היו מפוצצים בקהל בשעה 08:00 בבוקר. רחובות העיירה לבשו טור בלילה ונסגרו בעשרות אלפי מחסומים. רבבות אוהדים, לבושים בכל צבעי הקשת, הקבוצות והטור התייצבו בדופק גבוה. ה"פאדוק" – אליו צריכים להגיע אוטובוסי הקבוצות – כבר עמד מוכן לקלוט את לוחמי הכביש.

בשעה 10:00 הדופק של מתחם הזינוק כבר הולם חזק. בווילאז' מסתובבים ברנאר הינו (מנצח 5 פעמים בטור דה פראנס ובעשרות מרוצים נוספים – אחד הרוכבים הגדולים בהיסטוריה ופרזנטור של הטור דה פראנס), וגם כריסטיאן פרודהום – מנהל הטור דה פראנס.

רישאר ויראנק – מגדולי המטפסים בכל הזמנים, שזכה מספר שיא של שבע(!) פעמים בחולצה המנוקדת ומשמש היום כפרשן טלוויזיה, ועוד רבים ומוכרים. הפרצופים המוכרים מזריקים צמרמורות בקהל המקומי, שכמעט כולו בקיא במידה כזאת או אחרת בדברי ימי הטור בעבר ובהווה.

הקבוצות מגיעות
הטירוף מגיע לשיא כשאוטובוסי הקבוצות מתייצבים ב"פאדוק". הרוכבים, כולם כבר אחרי ארוחת בוקר דשנה במלון, גומרים להתארגן ומקבלים תדריך אחרון בתוך האוטובוסים הסגורים. המכונאים מציבים את אופני הקרב המצוחצחים בשורות-שורות לצד האוטובוסים ומקפידים לתת להם ליטוף ובדיקה אחרונים.

רכבי הקבוצות עם סדרות של אופניים על הגג, נכנסים לעמדות זינוק לצד האוטובוסים.

בכלל, האוטובוסים של הקבוצות, רכבי הקבוצה והאופניים הם למעשה הבית של הקבוצה ומלמדים המון על גודל הקבוצה והתקציב שלה. בהקשר זה, האוטובוסים של קבוצות כמו גרמין-שארפ, טינקוף-סקסו, לוטו-בליסול, אומגה פראמה-קוויקסטפ, וקבוצת סקיי, הם יצירות פאר לווייתניות ובוהקות. בשעה שמרבית האוטובוסים מלאים בצבע, סקיי היא ממלכת הצבע השחור-עמוק. רכבי סקיי הם כולם מכוניות יגואר.

ראשונים להסתובב בחוץ הם מנהלי הקבוצות. בגרמין-שארפ – רוכב העבר ג'ונתן וואטרס האמריקאי, שבמשך שנים היה אופוזיציה ללאנס ארמסטרונג בהקשר של שימוש בחומרים אסורים. בסקסו-טינקוף – ביארן ריס משוחח עם עיתונאים ומשזף את הקרחת בשמש האנגלית הרכה. בממלכה הקהה של סקיי המנהל דייב בראילספורד משוחח עם צבא צמא של עיתונאים בריטים.

גרמין-שארפ – בנייתה של קבוצת הטור
ביקרתי בטור כאורח של קבוצת גרמין-שארפ בהזמנת חברת גרמין והיבואנים שלה בישראל – חברת רונלייט דיגיטל. נציג גרמין בישראל, יואב קמין, ואחראי האזור האנגלי – טים ספרלינג העמידו אירוח ברמה גבוהה, שהדגיש מעל לכל נגישות מקסימלית לרוכבים ולאנשי הקבוצה בכלל – וכך היה.

ג'ונתן וואוטרס מספר שבטור הנוכחי אין לקבוצה אף "מטרה משנית" כמו ניצחון בשלבים או מטרה אחרת. המטרה האחת והיחידה היא הבאת הכישרון האמריקאי הצעיר, אנדרו טלנסקי, הכי גבוה שאפשר בדירוג הכללי. "למה אתה מייחל?" אני שואל את וואוטרס. הוא מסרב לנקוב מקום ספציפי, אבל מוכן להגיד שטופ 5 עבור טלנסקי יהיה חלום. אם אתם שואלים אותי, בעיקר אחרי העזיבה של כריס פרום, הוא כבר החל לחלום על פודיום – מקום בשלישייה הראשונה. אלא שמאז החלום הזה נגוז. אנדרו טלנסקי סבל מהתרסקויות ונפילות, ואתמול (בשלב 10) כבר איבד מעל 10 דקות וירד למקום ה-26 בפיגור של כמעט 15 דקות.

טלנסקי עצמו חמד של בחור. צעיר בן 26, מלא מרץ, התלהבות ושמחת חיים. הוא מסביר עד כמה הוא נרגש מכך שכל 8 חבריו לקבוצה בעצם עובדים רק עבורו, ועד כמה זה מדרבן ומלהיב אותו. החזות הצנומה של הבחור הבהיר יליד פלורידה, אינה מרמזת על קשיחותו. טלנסקי ידוע בכינוי "פיט-בול". הוא מטפס מצוין, קשוח כמו מסמר פלדה, חד ברמה הטקטית, מגובה בקבוצה חזקה שכולה מחויבת לו, ויש לו צוות משובח מאחוריו, בדמות הדירקטור-ספורטיף צ'ארלי ווגליוס והמנהל המנוסה ג'ונתן וואוטרס.

טלנסקי סיים שביעי בוואלטה אספניה ב-2012, עשירי בטור דה פראנס 2013, שני בפריז-ניס 2013 ומעל לכל אלו – ראשון בדופינה ליברה לפני כחודש.

אני שואל את טלנסקי האם הטקטיקה שלו היא להיצמד למובילים כמגיב לפריצות, או לתקוף בעצמו – כפי שעשה כשניצח לפני כחודש את מרוץ הדופינה-ליברה עם בריחה מפוארת יחד עם חברו לקבוצה ריידר הסזדל ביום האחרון. אולי, אני מציע לו, יש איזה שלב שכבר נמצא אצלו בתוכנית ההתקפה. טלנסקי צוחק ועונה – "גם אם היה לי, אני בטח לא מתכוון לספר!" לאחר ההתפתחויות של הימים האחרונים, המיקוד של טלנסקי ושל הקבוצה כולה חייב יהיה לעבור לבריחות וניצחונות בשלבים בודדים.

רוכבי הקבוצות נבחרים לטור על בסיס צרכי הקבוצה, היעדים, הטקטיקה ומבנה המרוץ. מבין 8 החברים של טלנסקי לקבוצה, שלושה הם עצים ענקים – "רולרים" רולות שתפקידם להגן על טלנסקי בתוך הדבוקה, לשמור עליו בקטעים המסובכים טכנית, לסחוב מים ואוכל, ולרדוף אם חלילה יתעורר הצורך. שלושת העצים הם יוהאן ואן-סומרן הבלגי שגובהו 1.97 מ'; גובהו של ראמונס נאברדאוסקס הליטאי 1.90 מ' וגובהו של ג'ק באואר הניו-זילנדי 1.91 מ'.

באואר בחור חביב ושמח, שנולד בצפון האי הדרומי בניו-זילנד בעיירה טקאקה על גבול פארק אייבל-טסמן. אנחנו מדברים על כך שביקרתי בעיירת הולדתו כשהוא היה בן 6. באואר מדגיש כמה חשובה היכולת הטכנית והשליטה באופניים בשלב 5 (עם קטעי דרכי האבנים). הוא אוהב את האבנים ולטענתו, הרקע שלו כרוכב אופני הרים, מתאים לשליטה טכנית על הדרכים המרוצפות העתיקות. בינתיים, פרסמה קבוצת גרמין-שארפ וידאו על אופניו של ג'ק באואר בשלב 4 של הטור, שמבהיר עד כמה מתאמץ דומסטיק (כינוי לרוכב שעובד עבור מנהיג הקבוצה) להיות קרוב למוביל הקבוצה, ומה דרוש בשביל זה –

בנוסף, קבוצת גרמין הביאה רוכבי תמיכה מעולים לטלנסקי – טום סלגטר הוא רוכב הולנדי צעיר ומצוין שלקח השנה שלבים בפריז-ניס, וסיים שישי וחמישי בהתאמה בקלאסיקות ליאז'-בסטון-ליאז', ופלש וואלון. בשנה שעברה ניצח סלגטר את הטור דאון-אנדר באוסטרליה; סבסטיאן לאנגוולד הוא אלוף הולנד הטרי בן 29 וסיים בעשירייה הראשונה השנה גם בטור של פלאנדריה וגם בפריז-רובא האימתני. חאנייר אזבדו הקולומביאני, בשנה ראשונה כמקצוען בגרמין, כבר בטור דה פראנס ראשון כאשר התקווה לגביו היא שיבשיל כמטפס וישתפשף בקצבים המהירים של הטור; אליהם מצטרפים בן קינג ואלכס הואס – שני רוכבי כביש אמריקאים בטור דה פראנס ראשון.

יום אחרי הביקור שלי בטור, מודיע ג'ונתן וואוטרס שגרמין לא תמשיך כנותנת חסות ראשית לקבוצה אחרי 2014, וכפי הנראה תישאר נותנת חסות משנית. צריך להעריך את החברה – ענקית טכנולוגיות ה-GPS, המיקום ומחשבי הדרך – על שידעה לתת גיבוי ואמון לענף אופני הכביש, מאז שנת 2008 ועד היום – שנים בהן סצנת האופניים בארה"ב די דשדשה לאחר תום שבע שנות הניצחון וההילולה של לאנס ארמסטרונג שהסתיימו ב-2005. הדברים חדים עוד יותר על רקע העובדה שגרמין בחרה לתמוך בקבוצה של וואוטרס, שהיה אופוזיציה קולנית למדי לארמסטרונג ולתרבות החומרים האסורים עוד לפני נפילתו של הטקסני.

מתחממים במתחם הזינוק
ככל ששעת הזינוק מתקרבת, הרוכבים מתחילים לצאת, לחלוץ רגליים ולהגיע לנקודת ההרשמה, והקהל בטירוף. לארס בום מבלקין, נקי ומצוחצח, יומיים לפני הניצחון עתיר הבוץ שלו בשלב האבנים בארנברג.

גם אנדריי גרייפל, הגרמני העצמתי, שלושה ימים לפני הניצחון בעיר ראם בלב חבל השמפניה – מחייך למצלמה.
 

הזמן לקראת הזינוק מתחיל לדחוק, ועל פנינו עוברים עשרות רוכבים מכל הקבוצות וכל הצבעים. הפער בין הגדלים והצורות הפיזיות של הרוכבים ממחישים באופן קיצוני עד כמה מדובר בתחרות שמקפלת בתוכה לפחות 5-6 תחרויות שונות. עד כמה כל קבוצה מגיעה לכאן עם מטרות משלה – רובן לאו דווקא כדי לקחת את החולצה הצהובה. על כל התחרויות השונות האלו, על תרבות האופניים, ועל הטיסה הנמוכה ללונדון וארמון המלכה – בכתבה הבאה.

לפני העלייה לרכבים מחזה יפה – בניגוד לריחוק ולקרירות שנושבים מחלק מהקבוצות, אלחנדרו ולוורדה הספרדי, מגדולי הרוכבים הפעילים היום, מקבל קריאה מסבתא ספרדייה והנכד שלה מעבר למחסומים שצועקת בקול דקיק – "אלחנדרו… אלחנדרו…" . ולוורדה עוצר הכל, חוזר אחורה עם האופניים, מתפתל בין רוכבים, דוכנים, ורכבים, מגיע למחסום ומקבל התנפלות של חיבוקים, נשיקות וצילומים. ולוורדה מקדיש דקות ארוכות לאוהדיו, ומגלה פנים יפות.

מכאן, השלב לקראת זינוק ואנחנו רצים לרכבים – לעלות על המסלול לכיוון לונדון לפני הזינוק. על כך, בכתבה הבאה.

15.7.2014

---

חגי אשלגי 
שואף לתנועה