היה זה אחד מסופי השבוע העמוסים ביותר לספורט הסבולת בישראל. הוא התחיל במרוץ הר לעמק, והמשיך בישראמן צפון, שכלל חצי מרחק איש ברזל, טריאתלון וגם משחה עצמאי, מסע אופניים ברמת השרון, סובב רמת גן באופניים, סובב ירושלים באופניים, מרוץ התבור, משחה חותרים לים צלול במכמורת ומרוץ הרצליה, ומספר ימים לפני היה גם את אליפות ישראל ב-10,000 מ', שבירת שיא ישראלי לשחייה למרחק בים ואפילו אליפות ישראל בכושר גופני.
מרבית המשתתפים עשו חצי איש
בשנים האחרונות נדמה כי ספורט הסבולת הולך וצובר יותר ויותר אוהדים ומשתתפים ואם פעם היה צריך לחכות שתגיע איזו שבת שתהיה בה גם תחרות, הרי שהיום צריך רק לבחור איזו תחרות עושים מבין שלל האירועים המתקיימים באותה השבת ואיזו עושים ביום השישי שלפניה. הדבר מפתיע שכן נראה לכאורה כי ספורט הסבולת עבר כבר את נקודת שיא האופנתיות שלו ומפנה את מקומו לדבר הקול הבא, בין אם הוא TRX או קרוספיט או משהו אחר. אבל מבחינת הפופולאריות, מסתבר שלאירועי הסבולת הקלסיים יש בזמן האחרון יותר ויותר משתתפים, עד שכל עירייה, יישוב ומועצה מקומית שמכבדים את עצמם, מתלהבים, מצטרפים ומספקים לתושביהם ולאורחים מבחוץ חוויה תיירותית תחרותית אירובית ספורטיבית.
למרות שפע האירועים, השתתפו בישראמן צפון 2015 מאות משתתפים וזה דבר לא טריוויאלי לאור נפח כזה של אירועים ספורטיבים ובמיוחד לאור העובדה שהתחרות הזו נמצאת פחות משבועיים לאחר אליפות ישראל בחצי איש ברזל שהתקיימה בחיפה ושבוע לפני טריאתלון אכזיב, ששניהן תחרויות ליגת הטריאתלון הרשמית.
שונה מתחרויות הליגה
התחרות החופשית שלעתים מתייחסים אליה ברגשות מעורבים בכלכלה, מוכיחה את עצמה, גם בענף הסבולת. כל מארגן מנסה לרכוש לעצמו יותר משתתפים ולכן מעלה את סף העניין, הרמה, הארגון, האיכות והצ'ופרים של התחרות, וישראמן צפון בהחלט ממשיך לייצר סטנדרטים בענף, שמציבים אתגר למארגנים האחרים של תחרויות טריאתלון.
אולי דווקא משום כך, ישראמן צפון היה שונה מתחרויות הליגה. קודם כל, מרבית המשתתפים, כשני שליש, עשו חצי איש ברזל וכל השאר עשו את כל השאר, וגם זו מגמה הולכת מתגברת בארץ, שכן פעם המקצים הקצרים היו הסטנדרט הנפוץ והתחרויות הארוכות היו פחות פופולאריות. היום ככל שהמקצה יותר ארוך, מרתון, מסע אופנים של מעל 100 ק"מ ומשחה של כמה ק"מ, כך יש לו יותר משתתפים.
לתחרות הפעם נוספו פרסים כמו טאבלטים של סמסונג, ושעוני סונטו לזוכים במקומות הראשונים במקצים ואפילו בתתי מקצים, כמו למשל פרס לרוכב המהיר ביותר בתחרות. הדבר ממשיך בסטנדרטים של חלוקת ג'לים, מזון, משקאות איזוטונים ואפילו בקבוקים איזוטונים לרוכבים, במקום רק מים, ולא מדובר בנקודת חלוקה אחת ובודדת. ניתן גם סט צילומים מקצועיים חינם לכל משתתף. אך לא רק צ'ופרים, גם מבחינת הארגון מדובר בשירותיות ונוחות תקדימית בענף. האפשרות לכל מקצה לשחרר את אופניו מבלי לחכות שכולם יסיימו, גישה חופשית למקום התחרות למעודדים בכל שלבי התחרות, 3 טקסי מדליות שונים, לפי התחרויות, טריאתלון, משחה וחצי ישראמן ועוד.
גם האווירה היתה רגועה וטובה. ללא הלחץ הרגיל שאופף את תחרויות ליגת הטריאתלון ובמיוחד את המשתתפים החרדים למיקומם בליגה, שנקבע על פי תוצאותיהם בכל תחרות ותחרות. כך יכלו המשתתפים ליהנות באמת מאירוע ספורטיבי לשם ההנאה והספורט בלבד. סוף סוף, ספורט שהוא גם ספורטיבי. הדבר ניכר במכבסה במים (שלא היתה) בשחייה. המשתתפים שהוזנקו מתוך המים, ברכו אחד את השני בהצלחה ולא בעטו ברגליהם במתחרים האחרים. ברכיבה נשמעו שיחות חולין תוך כדי רכיבה ולא נדרשה כמעט אכיפת דרפטינג.
לא פלא שגם הטבע שאינו נוח במיוחד בשנה האחרונה, סיפק מים בטמפרטורה נעימה בכנרת הירוקה והשקטה, מזג אוויר מושלם לחצי היום הראשון, רוח שנדמה כי היא גבית הן בהלוך והן בחזור של הרכיבה. הרבה עננים וללא גשם או חמסין גם בריצה שרובה היתה טיול בטבע ירוק, בין מטעים ומוצלת, ובל נשכח כי מדובר בעמק הירדן בחודש מאי.
הכרוז שהזניק את המקצים לכנרת בתחילת התחרות גם הוא היה מאושר ואופטימי. הוא החליט שטמפרטורת המים היא 21 מעלות והאוויר בחוץ 18 מעלות, למרות שבפועל באותה השעה הטמפרטורה באוויר היתה בעצם 14 מעלות ובמים 19 מעלות, אבל היי, ברגע האחרון אישרו לאולימפי לשחות עם חליפות.
ואולי הכל לא היה כל כך מושלם והכל נדמה לי רק בגלל שלראשונה זכיתי במקום השני בקבוצת הגיל שלי במקצה האולימפי.
והכי חשוב לא בשבת
והכי חשוב לא בשבת
באמת מרשים! מקום שני בקבוצת הגיל מתוך 81 משתתפים בכל המקצה. אלוף! גביע לכל אחד.