מאת:אייבי גילת
 
המשחקים האולימפיים עדיין לא נסתיימו והסיכויים למדליה מתחילים להיות קלושים. כל עם ישראל מקווה שתבוא ההפתעה מאחד הספורטאים הישראלים או שניים, כפי שהועד האולימפי הבטיח, ויעמוד על הפודיום בגאון. אייבי גילת חושב שהבעיה עדיין מנטלית ומסביר למה הכישלון רובץ בנו
אריק זאבי בכה אחרי הקרב ואתו בכתה מדינה שלמה על אובדן המדליה. מדוע תמיד קבוצות ישראליות כמו בית"ר ירושלים והמיליונים ששפך גאידמק על הקבוצה, ספורטאים המתחרים ביחידים כמו שחר פאר בטניס, תמיד ברגעי האמת מפסידים וחוזרים הביתה עם הזנב בין הרגליים?
מה בדיוק השתבש ומה ניתן ללמוד מכך בענף האופניים הנמצא רק בראשית דרכו בזירה הבין לאומית? בפסיכולוגיה של הספורט קיים מושג Mental toughness – קשיחות מנטאלית. זוהי יכולת מולדת או נרכשת המספקת לספורטאי או לקבוצה את היתרון ב:
- כללית – לתפקד טוב יותר יחסית ליריבים, תחת הדרישות המוצבות בפני הספורטאי באימון ובתחרות.
- ובאופן ספציפי להיות נחוש יותר, ממוקד יותר, בטוח יותר, ובשליטה טובה יותר תחת לחץ מהיריבים.
בנוסף לכך ישנם מספר מאפיינים חשובים הקשורים לקשיחות מנטאלית המאפיינת ספורטאי עילית:
- אמונה בלתי ניתנת לערעור שאת/ה מסוגל להגיע למטרות וליעדים שהצבת לעצמך.
- מוטיבציה עצומה להצלחה הכוללת גם את היכולת להתמודד עם כישלונות בדרך.
- יכולת ריכוז יוצאת מגדר הרגיל במטרה וכן לא לתת למחשבות דאגניות או לדאגות להסיח את הדעת.
- יכולת מעולה להתמודד עם מצבי לחץ.
המרכיב החשוב ביותר בכל המושג הזה של הקשיחות המנטאלית הוא היכולת של הספורטאי או הקבוצה ללמד את המוח לחשוב בצורה חיובית ובטוחה ולהתגבר על תסכולים ואכזבות. במילים אחרות זו היכולת לתכנת את עצמך לספוג כישלונות ולמנף אותם להצלחות. אז מה בדיוק משתבש אצלנו בענפים האישיים והקבוצתיים ומדוע אנחנו נכשלים תמיד ובגדול ברגעי השיא, יש לכך מספר הסברים:
- מסורת – כאשר מתחרים ברמות האלה חשוב מאוד הניסיון. להרבה מאוד ספורטאים ישראלים אין את הניסיון הזה. מהבחינה הזו כל השתתפות במעמד כזה מגדילה את הניסיון אבל שכר הלימוד הוא כואב. בענף האופניים אין לנו בכלל ניסיון ברמות האלה כך שצפויים לנו עוד הרבה מאוד מרוצים בהם הספורטאים יצטרכו לשלם את שכר הלימוד.
- מיעוט של תחרויות ברמה גבוהה – מספר התחרויות ברמה הבין לאומית הוא קטן מאוד. בענף האופניים חייבים לאפשר לכמה שיותר רוכבים להשתתף בכמה שיותר תחרויות וברמה גבוהה כדי שיקבלו את הניסיון.
- רקע סוציו אקונומי – רוב הספורטאים המתעסקים בענפי הספורט הללו בישראל באים משכבות סוציו-אקונומית גבוהות יחסית ומבוססות כלכלית. אין להם את ה"רעב" להצלחה. בכל העולם דווקא הספורטאים שהצליחו בענפים הללו באים לעיתים מרקע נכשל ומשכבות חלשות. יש שיגידו שהספורטאי הישראלי הוא מפונק מדי, שקשה לו לחיות ולהתחרות בחו"ל ולהתמודד עם כל הלחץ המנטאלי המופעל על ספורטאי עילית. רוכבי אופניים מוצלחים רבים מגיעים ממדינות מזרח אירופה ומשתמשים בהצלחה בספורט כמנוף לקידום בסולם הסוציו אקונומי וכמכשיר להסתדר בחיים מבחינה כלכלית.
- הכול מוטל על כף המאזניים – רלף קליין ז"ל אמר בזמנו את המשפט המיתולוגי לחניכיו לפני המשחק החשוב של מכבי ת"א בוירטון מול צסק"א ש:" אתם הקבוצה של המדינה ושהניצחון של מכבי ת"א יכניס אתכם לספרי ההיסטוריה ". לעיתים העובדה הזו שמדינה שלמה תלויה לך על הכתפיים זהו עול כבד מנשוא. כאשר אלברטו קונטדור או קרלוס ססטרה ניצחו את הטור דה פרנס לא כל ספרד עצרה את נשימתה. בינתיים אצלנו הרבה פעמים זה הכול או כלום. הספורטאים מרגישים את הלחץ הפסיכולוגי הכבד הזה ומתקשים לתפקד.
משלחת ישראל שתחזור מהמשחקים האולימפיים ללא מדלייה אולימפית תוגדר ככישלון לפחות על ידי אמצעי התקשורת. ברור שאחרי ההצלחות של גל פרידמן, יעל ארד, אורן סמדג'ה, ומיכאל קלגנוב בא התיאבון. בענף האופניים עוד לא הגענו למצב שרוכב/ת נשלח למשחקים האולימפיים. עם הזמן זה גם יגיע. רק ספורטאי או קבוצה של ישראלים שבנוסף לכשרון האדיר, ההשקעה האין סופית באימונים תהיה גם מספיק קשוחה מנטאלית תוכל אולי להפוך את החלום למציאות ולזכות במדליה.
אייבי גילת
( M. ED ) בחינוך גופני
פרשן ויועץ לרוכבי אופניים
