מאת:יאיר בן עמי

כתבה ראשונה בסדרה
כתבה שלישית בסדרה

כתבה שניה בסדרה

תרבות הספורט נשענת על גיבוריה. כל ענף ספורט , ללא קשר לפופולאריות שצבר בהיסטוריה הארוכה או הקצרה שלו , יש את הגיבורים שלו . גיבורי הספורט הם השלד הקיומי של התפתחות והמשכיות הענף בו הם גדלו . גיבור ספורט הוא הסיבה לרצונו של ספורטאי מתחיל לאמץ את הספורט , בו בחר , כדרך חיים. נער מתבגר או ילד , בשלבי אימוץ הספורט כמשחק בחצר הרחוב בו הוא גר , יאמץ לו כמודל את גיבורי הספורט כמודל לחיקוי או כמטרה להגיע למקום בו הם נמצאים. ברוב ענפי הספורט זכו גיבורי הענף להגיע למעמדם , לעיתים האלילי , בזכות הישגיהם. אך באופן בולט הענפים הפחות פופולאריים נזקקו לאותם ספורטאים שהביאו ערך מוסף להישגיהם כדי להפוך לגיבורי תרבות שמעבר למתחם המצומצם של "המשוגעים לדבר" . קל להתייחס לענף ספורט פופולארי כדוגמא. הזכירו את הכדורסל וכמעט כל אחד , בכל העולם , יחשוב על מייקל גורדון
. אך למעשה היה לפחות שחקן כדורסל אחד שבפרספקטיבה של הישגים היסטורים , אינו נופל מגורדון. קוראים לו
וולט צמברלין
. אבל אותו צמברלין לא גדל בתקופה הנכונה כדי להפוך לגיבור התרבות שהפך גורדון . הטריאתלון שייך לקבוצת ענפי הספורט הקטנים ביותר. עצם הצטרפותו למשפחה האולימפית במהדורה האחרונה בלבד מחזק את העובדה ההיסטורית שהוא ענף קטן ביחס לכל אחד מהענפים המרכיבים אותו. בכל אחד משלושת המרכיבים של הטריאתלון יש גיבורי תרבות. אופניים הוא הענף הפופולארי מהשלושה ובו כמה אגדות .
אדי מרקס
היה רוכב האופניים הגדול בכל הזמנים. אך גדול ככל שהיה הוא לא יכול להתחרות בפופולאריות של
לאנס ארמסטרונג
שחוץ מניצחונותיו הסדרתיים בתחרות הספורט , השנתית , הגדולה והחשובה בעולם הביא גם את סיפורו המרגש כספורטאי שלאחר זכייתו באליפות העולם נאבק בסרטן , הביסו והפך למנצח התחרות הקשה ביותר בעולם . בריצת המרתון יהיה קושי רב למצוא גיבור תרבות גלובלי . אולי סיפורו של
אבבה ביקלה
, האתיופי שרץ יחף למדליית הזהב האולימפית , מושתל בזיכרון של אותם שאינם צרכני תרבות הספורט . בשחייה יהיה קשה עוד יותר למצוא גיבור של ממש אלא אם היית בעל יכולת צבירת זיכרון בתחילת שנות השבעים ואז
מארק ספיץ
נחרט היטב בהרד דיסק האנושי .

ארמסטרנג לאופניים כמו גורדון לכדורסל

מהטריאתלון טרם יצא אותו ספורטאי שחצה את גבול התרבות הפנימית של הענף עצמו. קשה יהיה למצוא מי שאינו שולט היטב ברזי הטריאתלון וידע מי הם הספורטאים המובילים של הענף. בקיצוניות השנייה אפשר למצוא ויכוח שכנראה לא יגמר לעולם בין חובבי הספורט בעולם על זהותו של הכדורגלן הגדול בכל הזמנים. הרוב יכתיר אל פלה כגדול מכולם ולעומתם רבים שיהיו מוכנים לצאת לקרב על מיקומו של דייגו מארדונה כגדול הכדורגלנים של כל הזמנים.

כשהתחלתי את הוויכוח הפנימי שלי , ביני לבין עצמי , על הכתבה הנוכחית , תהליך קבוע לפני כל התייצבות בפני המקלדת , ברור היה לי כי בטריאתלון קשה, יתכן ויותר מכל ענף ספורט אחר , לקבוע מי הוא הטריאתלט הגדול בכל הזמנים. שהגעתי לשלב בו אני מתיש עצמי בויכוח עם עצמי קיבלתי החלטת פשרה אמיצה. בחרתי בארבעה ספורטאים כראויים לשאת את דגל הענף במצעד גיבורי התרבות שנערך בדמיוני . לכל אחד מהם מצאתי את הסיבות ולמרות שבחירתי האישית ברורה לי ניסיתי להישאר בעמדת הכותב שכתוביו אינם חריצת היסטוריה חד משמעית.

דייב סקוט – הראשון שהשלים 6 נצחונות בהוואי

מפאת התחשבות באורך הגיוני של כתבה מסוג זה לא פירטתי את כל ההישגים של כל אחד מהארבעה וציינתי רק את אותם עובדות שגרמו לצרף את שמן לרשימה או נכון יותר להעדיף אותם על אחרים.

גם לבחירתי בארבעה הייתה סיבה.

בשנות השמונים היו ארבעה טריאתלטים ששלטו בענף. קראו להם "הארבעה הגדולים". הם ניצחו כמעט בכל התחרויות וכל אחד מהם ניצח בטריאתלון של הוואי פעם אחת לפחות. רק אחד מאותם ארבעה לא נכנס לרשימה והוא סקוט מולינה . הסיבה שלא צירפתי אותו לרשימה הייתה שהוא ניצח "רק" פעם אחת בהוואי ומעולם לא ניצח את אחד משלושת האחרים , בהוואי , אלא כשאחד מהם פרש מהמרוץ.

מרק אלן – המחסל

ארבעת הגדולים בכל הזמנים או נושאי דגל תרבות הטריאתלון בדמיוני .

1 – דייב סקוט – THE MAN
דייב סקוט היה הטריאתלט הראשון שהשלים שש זכיות באירונמן של הוואי. הוא היה הספורטאי שהפך את הטריאתלון לספורט שהוא היום. תחרות ולא הישרדות. סקוט היה הראשון שהבין כי כדי להתחרות התחרות ארוכה כאירונמן צריך להתאמן בצורה מסוימת. ספרו על תורת האימון של הטריאתלון נחשב לאחד הספרים הטובים והמאלפים בתחום למרות שנכתב לפני כמעט 20 שנים. דייב סקוט חתום על כמה מבצעים מדהימים שרק הוא האמין כי הם אפשריים. הוא הראשון שירד מגבול ה – 10 שעות בהוואי. הראשון שירד מגבול ה – 9 שעות בהוואי והראשון שירד מגבול ה – 8.5 שעות בהוואי. התוצאה הטובה ביותר שקבע באירונמן של הוואי הספיקה לו למקום שני בלבד. אך המקום השני הפך אותו לאגדה באופן סופי היה זה בשנת 1994 , 5 שנים לאחר שקבע את השיא שלו בהוואי . הוא חזר להתחרות בפעם הראשונה באירונמן של הוואי . הוא כבר היה בן 40 ( מאוד קרוב ל-41 ) וכמעט וניצח שוב. חמש שנים מאוחר יותר , והוא מעט בן 46 , הוא שב בשנית להוואי וסיים חמישי .

2 – מארק אלן – "המחסל"
מארק אלן ניצח כל דבר שאפשר לנצח בטריאתלון וברוב במקרים הרבה יותר מפעם אחת. הוא ניצח שש פעמים בהוואי. את הניצחונות שלו בטריאתלון של ניס הפסקתי לספור לפני הפעם האחרונה. הוא שבר את שיאי המסלול בהוואי שלוש פעמים. הוא הטריאתלט היחיד בעולם ששעת סגירת חנות של נייקי נקבעה לפי השיא שקבע בתחרות ספורט ( בחנות החברה במנהטן הנהיגו סגירה בשעה 8:07:45 בערב לאחר שקבע את התוצאה בהוואי ) . אלן היה המנצח הראשון של אליפות העולם בטריאתלון במרחק האולימפי. למעשה זו הייתה אליפות העולם האחרונה שלא היה בה דרפטינג וידענו מי הוא הטריאתלט הטוב בעולם במרחק שהיום נקרא אולימפי.

פאולה נויבי פרייזר-האשה הראשונה של הטריאתלון

3 – פאולה נויבי פרייזר.
היחידה שניצחה שבע פעמים בהוואי. אך לציין שבע ניצחונות בהוואי יהיה קיפוח ההישגים האמיתיים של פרייזר באירונמן. היא ניצחה ביותר תחרויות אירונמן מכל טריאתלט או טריאתלטית . כמעט בכל השנים בהם היא ניצחה בהוואי היא התחרתה מול הגברים. השיא היה בשנת 1989 כשסיימה במקום ה – 11 הכללי. פרייזר שברה את שיא המסלול בהוואי יותר מכל אחד או אחת . היא הייתה הראשונה שירדה מגבול ה-9 שעות. לו היו מצמידים אקדח לראשי כדי שאנקוב בשם אחד הראוי מכולם פרייזר הייתה זוכה בו .

4 – סקוט טינלי
טינלי היה יותר מושג מספורטאי וזהו משפט החוטא להישגיו. הוא ניצח בהוואי פעמיים אך הוא מעבר לכך טינלי היה כותב שיצר תרבות סביב לספורט. הוא הקים חברה לביגוד ספורט שבשיא הצלחתה נקנתה ע"י חברת ריבוק. טינלי היה הספורטאי הראשון של הטריאתלון שיצר את התרבות של הענף. הוא הוציא כמה ספרים וכתוביו פיארו את העמוד האחרון של הטריאתלט מגזין משך יותר שנים משאוכל לזכור.

זו הרשימה שלי.
לכתבה ראשונה בסדרה