אנריקו גאספראטו נחשב לאחד מפועלי העל הטובים ביותר בדבוקה מכמה סיבות. אחת מהן העניקה לו את ניצחון באחד המרוצים היוקרתיים ביותר
מאת:יאיר בן עמי
אמסטל גולד אינו מהוותיקים מבין המרוצים. במושגי בני אדם הוא נולד (1966) כשכמה ממרוצים במעמדו כבר היו יוצאים לפנסיה. המרוץ ההולנדי הגדול והחשוב ביותר לא זכה למעמד העל, של חמשת המונומנטים, אך במהלך השנים רכש מעמדו כאחד החשובים ביותר בלוח השנה וגם כפותח שלב הארדנים במסע מרוצי האביב. אומנם מבחינה גיאוגרפית זה לא בארדנים אבל האמסטל הוא מרוץ המעבר של הדבוקה הבכירה מהאבנים המרוצפות של הצפון אל שני המרוצים הבאים, פלאש וולוני ביום רביעי וליאז-בסטון-ליאז הסוגר את "אפריל המשוגע" ביום ראשון.
במהלך השנים שונה המסלול של המרוץ פעמים רבות משאפשר לזכור ללא כניסה לרישומי העבר. גם השנה השתנה המסלול אך הסיום בעלייה, מהסוג הקצר, האכזר, שובר הרגליים והלבבות, נשמר השנה כמו שנשמר משנת 2003. לאורך המסלול כולו שולבו למעלה משלושים עליות קצרות, בדרכים כפריות צרות כשעשרת הק"מ האחרונים מאתגרים את הרוכבים עם ארבע עליות קורעות סיבי שריר.
שדה המתחרים על קו הזינוק כלל את פיליפ גילברט (מנצח השנתיים האחרונות), פרנק שלק (מנצח 2006), דמיאנו קונאגו (מנצח 2008), אלחנדרו ולוורדה, סמואל סאנצ'ז ועוד כמה שמות שהבטיחו מאבק אדיר בעלייה האחרונה לקו הסיום.
עבור קבוצת ראבובנק זהו המרוץ הביתי. הניצחון האחרון שלהם במרוץ היה של מיכאל בוגרד (2001) שכבר פרש מזמן. הקבוצה זינקה עם כמה אופציות למאבק על ה ניצחון אך אט אט איבדה את כולן. מטי ברושל (פרש למעלה מחמישים ק"מ לסיום), לארס בום , ורוברט גסינק לא התמודדו על הניצחון אבל כנראה שיותר מאי התמודדות על הניצחון נפערו פיות ועיניים של מנהלי ורוכבי ראבובנק כשאוסקר פריירה (במדי קבוצת קאטיושה העונה) יצא להתקפה כשנותרו פחות מעשרה ק"מ לסיום.
פריירה היה אלוף עולם ארבע פעמים ורכב בראבובנק משנת 2003 ועד לסיום העונה שעברה. את אליפות העולם הראשונה (1999 כשרכב בקבוצת וואטליצ'יו סוגוארוס) הוא השיג כשמעטים הכירו אותו ובשנה השנייה שלו כמקצוען. את האליפות השנייה הוא ניצח בשנת 2004) הוא השיג כשרכב בקוויק סטפ. את השלישית (2004), זו שהציבה אותו עם המספר הרב ביותר של אליפויות עולם (יחד עם עוד רוכבים)הוא השיג במדי ראבובנק. כך גם את רוב הישגיו הגדולים. הניצחונות במילאנו – סן רמו (שלוש פעמים), גנט- וולגם, החולצה הירוקה של הטור דה פראנס, טיראנו אדריטקו, וונטפול קלאסיק- המבורג (כשהיה חלק מהסבב העולמי), פריז- טור ועוד. העובדה שהוא מאיץ מחונן אבל ספרדי הביאה אותו לקבוצה הולנדית אבל אפילו הכוכב בגדול ביותר ופריירה הוא כוכב ברמה הכי גבוהה, לעולם לא יהיה בבית בקבוצה שאינה לאומית שלו וראבובנק הייתה מעולם הקבוצה הלאומית של הולנד או במדויק- המקבילה של מכבי תל אביב (כדורסל) בישראל.
מאיצים סובלים מירידה בכח מתפרץ במהלך השנים ורובם משפרים את היכולות שלהם בעליות. פריירה היה תמיד אחד המטפסים הטובים מבין המאיצים הטהורים ולכן גם ניצח במילאנו – סן רמו יותר מפעם אחת. היציאה שלו להתקפה, שבעה ק"מ לסיום, הייתה הפתעה עבור כולם. הפער הראשוני שהוא הצליח לפתוח היה בזכות יכולות המאוץ אך הוא גדל עד ל- 13 שניות משתי סיבות. הראשונה הייתה העובדה כי בדיוק נסגר הפער על אחרון הרוכבים שהיו בבריחה לאורך כל המרוץ וזהו שלב בו כולם עוברים לגישושים בסגנון "מי יבצע את המהלך הראשון?". הסיבה השניה שאפשרה לו להגדיל את הפער הייתה חוסר האמונה של הרוכבים כי הוא יחזיק פער בעלייה לקו הסיום שאורכה היה רק ק"מ אחד אך עם זווית מקסימאלית של 14%.
משחק ה"מי יתחיל ראשון במאוץ" לא נמשך זמן רב אל תוך העלייה האחרונה ובעיקר משום שפריירה נראה לפתע כמי שיכול להגיע לקו הסיום ראשון. כל המועמדים לניצחון החלו לבעוט בדוושות זמן רב לפני שתכננו זאת ולכן גם החלו לדעוך לפני קו הסיום ומכאן שלא מי שהפגין את הבעיטות החזקות ביותר במטרים האחרונים ניצח אלא מי שהביא את התזמון המושלם – אנריקו גספראטו.
להבדיל מפריירה, שסיים רביעי, גאספראטו לא הצליח להפוך הצלחה בראשית הקריירה לשרשרת ניצחונות. כמו פריירה גם הוא השיג ניצחון ענק בשנתו השנייה כמקצוען וכשמעטים הכירו אותו. זו לא אליפות עולם אבל אליפות איטליה היא כנראה הדבר הקרוב ביותר ולראיה מספר אלופי העולם האיטלקים במהלך ההיסטוריה. את האליפות האיטלקית השיג גאספראטו כשכבר היה במדי קבוצה גדול (ליקיוגאס- ביאנקי, היום ליקיוגאס – קנונדייל). הוא רכב גם בקבוצת לאמפרה ועבר עונה אחת בקבוצת בארלוורלד שכמעט ונשכחה. המעברים בין הקבוצות, עבודה עבור מובילים בכל סוגי התחרויות ולא מעט פעמים שעמד גאספראטו על דוכן המנצחים בתחרויות חשובות ואפילו ניצח כמה הביאו לו ניסיון שהתפרץ בעלייה האחרונה, לקו הסיום של אמסטל גולד 2012 והניצחון הגדול ביותר בקריירה שלו. כשנתפס אוסקר פריירה, פחות ממאה מטרים לסיום, פיליפ גילברט דעך וגם פטר סאגאן היה שם הבלגי ג'לה ווננדרט (הזכור מקטע 14 של הטור דה פראנס האחרון) שהוביל עד שגאספראטו הגיב בכמה לחיצות טובות מול הדעיכה של השאר. תזמון זה היה הסיפור ועל זה האיטלקי יכול לכתוב ספרים.
אמסטל גולד, 260.4 ק"מ:
1. אנריקו גאספראטו, איטליה, אסטנה, 6:32:35 שעות
2. ג'לה וונדרט, בלגיה, לוטו בליסול
3. פטר סאגאן, סלובניה, ליקיוגאס-קנונדייל
4. אוסקר פריירה, ספרד, קטיושה
5. תומא ווקלר, צרפת, יורופקאר
6. פיליפ גילברט, בלגיה, ביאמסי
7. סמואל סאנצ'ז, ספרד, אוסקלטל – אוסקדי
8. פביאן ווגמן, גרמניה, גרמין- באראקודה, כולם זמן זהה
תצלום" גאספראטו בגנט וולגם 2010 (צילום: Thomas Ducroquet)
יאיר בן עמי
עורך ראשי אתר Shvoong בעל הטור מציאות נושכת
