מאת:כתב שוונג

לחתימה על האמנה והצטרפות למאבק –

לחץ

הרכיבה בשבילים (Single Tracks) היא חוויה מיוחדת לרוכב האופניים. אליה וקוץ בה, השביל צר, התימרון בו מסובך ורוכבי האופניים אינם המשתמשים היחידים. הגידול התלול במספר רוכבי האופניים מסבך את העניין עוד יותר. לאחרונה בעקבות תאונות ובעקבות התנהגות לא הולמת של רוכבי אופניים, התחילו השבילים המסומנים להסגר בפנינו. בשבילים אחדים כבר הציבה רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים שלטים האוסרים רכיבה באופניים.

מציעים לנו "מספר שבילים מיוחדים לרוכבי אופניים". לא זה מה שמעניין את אוהבי הארץ הזו. יש לנו ספורט בריא ו"ירוק", שאינו מזהם בגז, ברעש או בהרס הקרקע, ובאמצעותו זכותנו להגיע כמעט לכל מקום ולכל שכיית חמדה בארץ. ברור שיש מקומות ספורים, שבשל צרכים מיוחדים תאסר אליהם הגישה, אבל לא בזאת עסקינן. לא יבודדו אותנו ב"מספר שבילים מיוחדים לרוכבי אופניים". זו גם תמימות לחשוב שיש מקום לשביל להולכי רגל ולידו שביל לרוכבי אופניים ולידו אולי גם שביל לסוסים…
הבעיה היא: א. קונצפטואלית – לאמץ גישה של מינימום הגבלות על האזרח (ובהתאם צורך מינימאלי בכוחות ואמצעי אכיפה). ב. חינוכית – ללמד את בני ישראל (ובנותיה) לקחת אחריות אישית לשימוש משותף, מתחשב באחרים, ברשות הרבים – בשבילי טיולים.

אנו פותחים במאבק ציבורי על זכותנו לרכב בשבילי ארצנו. המאבק יתחיל ב:
1. חתימה על מחוייבות אישית, שתהווה גם בסיס לעצומה.
2. הקאה ללא פשרות של פורצי גדר, מקבוצות רכיבה, והוקעת מעשיהם בתקשורת ובאינטרנט.
והוא ימשך בהפעלת לחץ ציבורי באמצעות שרים, חברי כנסת ואנשי ציבור חובבי אופניים האוהדים את הרעיון.

ככל שיהיו יותר חתימות הלחץ יהיה יותר אפקטיבי.

הצטרפו אלינו וחתמו על האמנה

אנו קוראים לאתרי האינטרנט המפרסמים טיולי אופניים, לקחת על עצמם יותר אחריות לטיולים שהם מפרסמים, לסנן ולא לתת במה לטיולים, למארגנים ולקבוצות שאינם עומדים בסטנדרטים בטיחותיים ו/או שאינם מקבלים על עצמם את כללי ההתנהגות המפורטים ב"בשביל כולם".

לחתימה על האמנה והצטרפות למאבק –

לחץ