יש סיכוי טוב שהמאורע הנצפה ביותר באליפות העולם באתלטיקה השנה יהיה גמר הקפיצה לגובה לנשים. מיליוני צופים ישבו דרוכים מול מקלטי הטלוויזיה. הם, שכל כך התעניינו ביולנדה באלאש, רוזמרי אקרמן, שרה סימאוני וסטפקה קוסטדינובה ירצו לראות את ממשיכות דרכן. הם יתעניינו בדקויות של סגנון הפוסברי, יתהו האם סוף סוף יישבר שיא העולם של סטפקה שמחזיק מעמד כבר רבע מאה וישתו בצמא את דבריו של גלעד ווינגרטן או דגם תואם שיסביר על הביומכניקה של הקפיצה לגובה
מאת:אילן זיסר
מצד שני, החדשות האחרונות מדברות על פציעה של בלנקה ולאסיץ'. אם היא לא תגיע לאליפות, רבים מהצופים יגלו שסגנון הפוסברי מעניין פחות ממה שחשבו בתחילה.
רוב הצופים בתחרות הזו יהיו גברים. זה לא יוצא דופן. עדיין יש רוב לגברים בקרב צופי האתלטיקה. אבל במקצוע הספציפי הזה, הגברים יגיעו כדי להסתכל פחות בתחרות ויותר על המתחרות. זוהי התפתחות של הקפיצה לגובה לנשים. כדי לראות זאת, אפשר להיזכר בארבעת השלבים המרכזיים שעברו על ענף הספורט הזה:
1. תקופת סגנון המספרת – זה היה בעבר הרחוק. הסגנון לא איפשר להגיע לגבהים משמעותיים והבגדים נראו ממש מצחיקים.
2. גלילת הבטן – סגנון שנראה מוזר משהו אבל הצליח להביא את הספורטאיות לגבהים רציניים. הבגדים, גם אם לא עדכניים, היו כבר פחות מצחיקים.
3. פוסברי – הסגנון השולט מאז סוף שנות השישים. ככה קופצים היום בכל סוג של בגד. כל התוצאות הטובות בקפיצה לגובה מושגות תוך שימוש בסגנון הזה.
4. תקופת הקוביות בבטן – זה פחות סגנון קפיצה ויותר צורת הופעה. הוא הצליח להביא את התחרות למצב של "מה אכפת לי לאיזה גובה היא קופצת, ראית איך היא נראית?".
בשנים האחרונות הבחינו הצופים הערים בכך שיש ענף ספורט שבו בחורות גבוהות, רזות ולבושות בצימצום, מנתרות מעל רף. בדיוק אותם אנשים שהפכו את כדורעף החופים (לנשים, לנשים) להיות כה פופולארי, עושים זאת שנית והפעם בזירת הקפיצה לגובה. אף אחת לא תרמה לעניין הזה יותר מאשר בלנקה ולאסיץ'. מדובר בלא פחות מאמזונה. היא בגובה 1.93 מטר, אחוז שומן שיש בגבינות לא טעימות ובנוסף מצויידת בפנים ובמיוחד עיניים שרוב האנושות היתה מוכנה להרוג כדי לקבל. היא גם ספורטאית נפלאה. אמנם היא לא מחזיקה בשיא העולמי אבל היא מאוד קרובה אליו. היא מגיעה לתחרויות בבגדים שמאוד מדגישים את העובדות שצויינו רק עתה.
בלנקה איננה יחידה. אריאן פרידריך הגרמניה, גמדה בגובה 1.78 מטר לא היתה מסולקת מטרניר כדורעף החופים שהחבר'ה מארגנים . גם חברתן תאה הלבו הבלגית, למרות משקפי ה-"שלום אני תאה ואני אהיה המורה שלכם" היתה מתקבלת. כיום זהו סטנדרט התעשייה. רוצה להיות קופצת לגובה? תעבדי על הקוביות בבטן ובבקשה תגיעי כך שכולם ייראו את זה. גם הקופצת לגובה המובילה שלנו, דניאל פרנקל, לא חמקה מהמסלול הזה, כולל צילומים המראים את העובדות לכל העולם.
התופעה הזו איננה מקרית. עולם האתלטיקה ממוסחר עד שורשי שערותיו. כל המעורבים בעניין יודעים שבלי אפקט המראה, יזכה הענף לאותה רמת פופולריות של זריקת הכידון או הקפיצה המשולשת. ולאסיץ' יודעת את זה ומשחקת על הקלף המנצח כמיטב יכולתה. לעיתים נשיקה היא רק נשיקה וקופצת לגובה קרואטית בגובה 1.93 מטר היא רק מחזיקת תואר אלופת העולם האחרונה. אבל, לא במקרה הזה. הסיפור של בלנקה והקפיצה לגובה משקף שאלות נכבדות על מסחור הספורט, החפצת נשים וגעגועים לעולם יותר תמים. אבל, אלו הן שאלות שהתשובה עליהן גדולה על מחבר שורות אלה. אני אראה את תחרות הקפיצה לגובה לנשים (ביום ראשון, ה- 28 באוגוסט) כמו שאראה כל תחרות שהזמן יאפשר לי. אני רוצה להאמין שהייתי צופה בארוע גם אם המתחרות היו נראות כמוני ולא כמו בלנקה.
אילן זיסר
פקיד תוכנה המתגורר במרכז הארץ
קישורים: אתלטיקה, אליפות העולם באתלטיקה, נשים
