מאת:יריב זרביב
איתי מגידי, הרץ הישראלי מספר 1 במרחקים בינוניים מתאמן כיום באינדיאנה, ארה"ב ומשקם את יכולותיו מהפציעה שסחב עוד מבייג'ין. בראיון לשוונג הוא מספר על אכזבת המרוץ האולימפי, על לוח זמני האימונים ועל לונדון שללא ספק מחכה לו, כי הוא נמצא בדרך
מגידי בקן הציפור
הרץ האולימפי, איתי מגידי, מחזיק בשלושה שיאים ישראלים, בריצת 1,500 מטר (3:41.73 דק'), בריצת 3,000 מטר (7:54.11 דק') ובריצת 3,000 מטר מכשולים (8:24.14 דק'). בשנת 2007 הוא גם שבר שיא בן 25 שנים של אריה גמליאל מאז 1982, בריצת 2,000 מטר, תחרות פחות נפוצה (5:10.12 דק').
מגידי הוא הרץ ישראלי הראשון שעלה לגמר אירופי בתחרות ריצה, באליפות אירופה באתלטיקה 2006 שנערכה בגטבורג, שם קבע שיא ישראלי מצוין – 8: 25.04 דקות. בגמר עצמו אכזב כשסיים במקום ה-11, בתוצאה חלשה יחסית. המרוץ שמגידי הגיע להישגים הגבוהים ביותר הוא המרוץ ל-3,000 מ' מכשולים.
אחרי שבדקה ה- 90 הוא הצליח להביא לוועד האולימפי את הקריטריון הדרוש להגיע עם הנבחרת לבייג'ין, נפצע מגידי ארבעה ימים לתחרות אך השתתף למרות זאת וסיים במקום הלפני אחרון, כשהוא קובע תוצאה חלשה של 9:05.02. מגידי מתאמן כיום בבלומינגטון אינדיאנה עם קבוצת מקצוענים, ומאמנו בארץ הוא איליה בר זאב. בישראל, הוא משתייך למועדון מכבי תל אביב.
מה שלומך איתי, היכן אתה נמצא היום ולקראת מה אתה מתכונן?
בימים אלו אני נמצא בבלומינגטון אינדיאנה עם הקבוצה המקצוענית שאני חלק ממנה החל מפברואר השנה. הקבוצה באימוני טרום עונה ובהכנה כללית לקראת עונת מרוצי השדה/כבישים שמתנהלת בסתיו בארה"ב. אני מתעסק בעיקר בשיקום מהפציעה ורוכב עם אופניים במקום לרוץ בשלב זה. ההערכה היא שתוך שבועיים אני איישר קו עם הקבוצה.
כיצד השפיעה עליך החוויה האולימפית, אחרי הכול?
החוויה האולימפית הייתה טראומטית ומדהימה בו זמנית. מצד אחד התמודדות עם פציעה מוזרה ברגע כל כך חשוב ומצד שני אירוע הספורט הגדול בכל הזמנים שלא אכזב עם שיאי עולם ודרמות במשחקים בכלל ובאתלטיקה בפרט. החוויה נתנה לי הרבה כוח בחשיבה לעתיד לקראת לונדון 2012 ומוטיבציה לחזור למעמד הזה, והפעם להתחרות בריא עם הטובים ביותר.
זה עתה קראתי מאמר על וודג' במרתון ברלין, נחום גלבוע, כותב המאמר התאכזב מאוד מהטיפול הכללי שוודג' מקבל ממחלקת הספורט בישראל מה דעתך על הנושא?
וודג' מתמודד עם מערכת לא קלה, לפעמים מערכת שרוצה אך לא יכולה לעזור. העובדה שיש היילא סטאין בחזית, ושהוא ואסף בימרו הפכו לכינורות שניים, הפכה את ההתמודדות על תקציבים ללא קלה בכלל. חוץ מזה מרתון הוא מקצוע שמצריך המון זמן וכוחות מצד אחד ואפשרויות להתבטא במעט תחרויות מצד שני (2-3 בשנה) והעובדה שאין אורך רוח ותמיכה רב שנתית מהמערכת בארץ גורמת לקשיים בקבלת ההחלטות ושילוב קריירת הריצה בחיים האישים (וודג' התחתן, עשה ילדים והקים קבוצת ריצה לילדים בנס ציונה בשנים האחרונות במקביל לאימונים).
האם אתה מקבל יחס נאות לספורטאי ברמה שלך?
השאלה אם אני מקבל יחס נאות מהמערכת מצריכה הגדרה של מהו נאות. האופי שבו חייתי בשנים האחרונות (מלגת ספורט בקולג' אמריקאי ומאז השתייכות לקבוצת העלית באינדיאנה) לא היוו בעיה ויצרו למערכת מין סידור נוח שבו יש לי עם מי להתאמן, מתקנים להשתמש בהם, שירותי רפואה ועוד. החזרה הצפויה שלי לארץ משולבת בעלויות שיצריכו הקצבה קצת יותר רצינית (מגורים, רכב, וכו') על מנת שאני אוכל להתמקד בקריירת הריצה.
אדם בשנות ה- 20 המאוחרות שלו צריך להיות עצמאי ומבוסס דיו כדי לנהל אורח חיים עצמאי, מה שטוב לחופשות לימודים כמו שהייה אצל ההורים ועל חשבונם לא מתאים למציאות החדשה שתיווצר, ועל מנת להתמודד עם זה בלי לעבוד במקביל לאימונים, המערכת צריכה לגייס תמיכה כלכלית.
יש ארבעה אתלטים אולימפיים, שניים מהם בשלבי פרישה (סטאין ואברבוך) והמערכת יכולה לעזור לטופ, אם בצורה ישירה (איגוד הא"ק, אגודה, ספורט הישגי) או עקיפה (גיוס ספונסרים, נושא שהיו לי תקוות גדולות לגביו בצל האולימפיאדה) כדי לשמור על התקדמות לקראת תוכניות קיץ 2009 בטווח הקצר (מכביה, אוניברסיאדה ואליפות עולם) ואולימפיאדת 2012 בטווח הרחוק.
מה לוח הזמנים היומי שלך?
בימים אלו אני רוכב על אופניים בחדר כושר או ברחובות בלומינגטון כתחליף לריצה, ועושה אימוני כוח בחדר כושר 4 פעמים בשבוע (חלק מתוכנית השיקום). במקביל אני עושה טיפולי פיסיותרפיה במחלקת הספורט של אוניברסיטת אינדיאנה. הקבוצה התחילה עם 8 אימונים בשבוע (ילך ויגדל בהדרגה ל- 10 אימונים תוך כמה שבועות) כשהרקע הוא בעיקר כללי, צבירת קילומטראז' שקט ויצירת בסיס לשלב הבא, בו ישולבו אימוני עליות ופארטלקים יחסית ארוכים.
היכן אתה מעביר את יום הכיפורים?
בבלומינגטון יש קהילה ישראלית קטנה ודי הרבה יהודים. את ראש השנה עשיתי פה. ליום כיפור אני אסע לאינדיאנפוליס, כשעה נסיעה, ואצום עם קהילה ישראלית גדולה ששוכנת בעיר. בהזדמנות זו, הייתי רוצה לאחל לכולם גמר חתימה טובה וחג שמח.
 
