שי ראשוני, 52 נפטר היום (חמישי) לאחר שנאבק במשך מספר שנים במחלת ניוון השרירים ALS. מאז שאובחן כחולה ALS הוא החל לפעול למציאת תרופה למחלה ועמד בראש עמותת "פרס לחיים" (Prize4Life) והיה חתן אות הנשיא למתנדב ויקיר העיר רמת השרון מתנדב במשטרה בדרגת תת-ניצב (המתנדב הבכיר ביותר במשטרה).

עולם ספורט הסבולת כבש את ליבו | צילום: באדיבות שי ראשוני

ראיונות עם שי ראשוני
"אני לגמרי שלם עם מצבי הגופני. הוא מאתגר אותי"
"אם לא יהיה יותר גרוע מבחינת מצבי הבריאותי אהיה מאושר"
קשי ראשוני ספורטאי השבוע של שוונג

בעבר התראיין בשוונג וסיפר כי הכניסה שלו לעולם הספורט החלה בחטיבת ביניים שם היה בכיתת ספורט והשתתף באליפויות הארץ באתלטיקה ובריצות שדה. יחד עם זאת, מהתיכון עד גיל 39 הוא לא היה פעיל ספורטיבית ולמעשה רק בגיל 40, נתן לעצמו "מתנת יום הולדת" – ריצת מרתון. "זה היה מדרון חלקלק וחודשיים אחרי גיל 40 כבר הייתי עם שלושה מרתונים באמתחתי. משם ההמשך לטריאתלון ואיש ברזל היה בלתי נמנע", כך סיפר.

עולם ספורט הסבולת כבש את ליבו והוא החל סמן יעדים ובהם מרתונים בניו יורק, טבריה, אדינבורו, פירנצה, מונט סן מישל שהתקיים בגשם ובבוץ אבל הנוף היה מטורף, תל אביב ושטוקהולם. "עשיתי גם חצי ישראמן וישראמן ועוד הרבה טריאתלונים חצאי מרתון וסתם מירוצים". שיאיו האישיים כללו מקום שלישי בקבוצת גיל בישראמן המלא ב-2011, אבל כבר שבועיים לאחר מכן החלו הסימנים הראשונים למחלת ה-ALS. ניתן לומר כי השיא הגדול ביותר של ראשוני היה בכך שהיה אופטימי ומלא מחשבות, יעדים ומטרות, וכל העת חשב איך ניתן להוביל ולקדם את המאבק במחלה.

מרתון ירושלים 2018 | צילום: באדיבות שי ראשוני

בשנת 2016 ביחד עם איש הברזל גלעד רותם, הם רצו את שני הקילומטרים האחרונים של מרתון תל אביב, כשרותם דוחף את כיסא הגלגלים של ראשוני עד לקו הסיום. רותם שעשה באותו זמן את המרתון המלא של תל אביב, נרתם לרעיון לרוץ עם ראשוני במטרה להעלות את המודעות למחלת ניוון השרירים ממנה סובל ראשוני. בשנתיים האחרונות החליט ראשוני להעלות את הרף והשתתף עם קבוצת Life is good במרתון תל אביב ובמרתון ירושלים, שם תמכה ודחפה הקבוצה האדוקה שליוותה אותו לאורך 42.2 ק"מ של המסלול. כשהשאל האם אין זו התרסה נגד גופו לעשות את המאמץ הזה לאורך המרתון ענה כי מבחינתו אין זו התרסה כנגד. "להיפך. זה מיצוי היכולות שלי. הגוף שלי הוא לא יותר משק תפוחי אדמה ובכל זאת אני יכול ליהנות, להתרגש, לאהוב. אני לגמרי שלם עם מצבי הגופני. הוא מאתגר אותי, ואני נענה לאתגרים".

יותר מכל, ייזכר שי ראשוני בקרב קהילת ספורט הסבולת כאיש של חזון, השראה ואומץ. יהי זכרו ברוך.