לפני כחודשיים, באחד מהימים הכי סוערים של השנה, חמישה חברים מקבוצת "Thrash Pigs" לחצו על המעטפת וזכו לתואר "איש ברזל שטח". המרחקים דומים לתחרות איש ברזל רק שהפעם הכל בשטח! 30 שעות רצוף של מאמץ אינטנסיבי מים התיכון עד ים המלח
מאת:גלן כהן
יצאנו מרעננה ב-04:00 בג'יפ עמוס בציוד וחמישה חברים של קבוצת Thrash Pigs. אני, קרן, דיויד, ארי, ואיתן יצאנו לדרך במטרה לעשות את התחרות "איש ברזל שטח" הראשון שנעשה בארץ. השם שנתנו לאירוע, MED2DEAD, הוסיף לאדרנלין ותחושת החלוציות.
עם אור ראשון, קפצנו למים בחוף זיקים לבושים בחליפות שחייה. השחייה התחילה כתענוג, אך ההמשך הפך לסיוט. הים בתחילה היה שטוח, אך ככל שעבר הזמן הוא הפך לגלי. עקבנו בדריכות אחרי ענני הקומולונימבוס שהתקרבו מדרום מערב. שמענו רעמים וראינו הבזקים מרצועת עזה הסמוכה, לרגע חשבנו שאילו קולות מלחמה. כשראינו את הברקים פוגעים במים, יחד עם התגברות הגלים והרוח, הבנו שיש לנו עסק עם איתני הטבע. שקלנו לצאת החוצה ולחכות על החוף עד שהברקים יעברו, התחיל להיות מפחיד. למזלנו, ראינו שעין הסערה חולפת מעט מדרום, אז המשכנו לשחות, למרות תחושת הבחילה ההולכת וגוברת.
אני חייב להודות שהחלק הזה של האירוע היה עבורי סיוט, ולאחר שעתיים של שחייה מאומצת, כל כך שמחתי לצאת מהמים עד שהערכתי לפתע את הדברים הקטנים בחיים כמו אדמה יציבה מתחת לרגליי, ומים מתוקים על שפתיי.
לאחר תה חם ומרענן יצאנו לדרך לקטע הכי קשה של האירוע, 180 ק"מ רכיבת שטח. הקטע של האופניים היה מלא באתגרים, חוסר וודאות והפתעות. ככה זה באירועים מהסוג הזה שצריך להתמודד עם הטבע, מזג אויר קיצוני, ניווט ותקלות טכניות. התחלנו לרכוב במצב רוח מרומם ובקצב טוב. לאחר כ- 20 דקות שמענו את איתן צועק שהקרנק שלו התפרק ואין לו אפשרות להמשיך לרכוב. איתן טס 10,000 ק"מ כדי להשתתף באירוע הזה, ועכשיו היתה מוטלת בספק.
ג'יפ הליווי לקח את איתן לאשקלון שם התפרץ לתוך חנות אופניים וצעק, "אני באמצע תחרות, אתה חייב לתקן לי את האופניים." בעל החנות הצליח לתקן את האופניים בזריזות, ואיתן הצטרף חזרה לאחר כ- 10 ק"מ. התחיל לרדת אלינו גשם זלעפות. הסתכלנו אחד על השני, ובמצבים כאילו או שצוחקים או שבוכים, החלטנו לצחוק. אני הרגשתי שהתנאים היו פשוט מושלמים עבורנו.
המשכנו לרכוב בגשם שהפך לברד והמטיר עלינו בזוית של 45 מעלות מרוב שהרוח היתה חזקה. את הג'יפ פגשנו כל חמש שעות כדי למלא מים. חוץ מהעצירות הללו, הרגליים עבדו כמו בוכנות ללא הפסקה במשך 21 שעות, תוך כדי חציית המדינה לאורכה, בטיפוס דרך יער יתיר, ובירידה תלולה ומורטת עצבים מבקעת ערד עד למדבר יהודה.
יום הפך ללילה ורכבנו כל הלילה מוקפים באיום של שטפונות ושמיים מחושמלים בברקים וקולות רעמים שליוו אותנו באופק. הלילה נמשך כנצח והתמודדנו עם טעויות ניווט, כלבים תוקפניים וטיפוסים תלולים שבקושי הצלחנו לעלות ברגל תוך כדי גרירת האופניים. הלילה הפך חזרה ליום עם זריחה מדהימה וססגונית מעל הרי מואב, דבר שנתן לנו כח להשלים את הקילומטרים האחרונים עד לג'יפ שחיקה לנו במעלה עזגד.
להשלמת המשימה בשלב הזה נשאר לנו מרתון שטח של 42 ק"מ, דבר שנראה הזוי וגרם למחשבות כפירה לצוף אצל חלק מהקבוצה, אך אחרי עידוד קל, כולנו יצאנו לדרך בריצה קלה. אני חייב לאמר, שהופתעתי מהקלות היחסית של המעבר מרכיבה רצחנית כזאת לריצה. היתה הקלה אדירה, בעיקר בישבן, והרגליים שמחו על הגיוון. עד הקילומטר 22, הרגשתי מצוין והתקדמתי בקצב סביר של 9 קמ"ש. ואז העניינים החלו להתחמם. תוך כדי הריצה החום הגיע עד 32 מעלות, ונהיה בלתי נסבל. בשלב מסוים שעצרתי לבדוק את המפה, הרגשתי שאני נרדם והחלטתי שאסור לי לעצור אם אני רוצה לסיים את הדבר הזה. נלחמתי בפיתוי ללכת והמשכתי שעתיים נוספות, תוך כדי שהמוח במצב ניוטרל והרגליים בהילוך ראשון של 7 קמ"ש. העברתי את השני קילומטרים האחרונים בהילוך חוזר של ה-30 שעות האחרונות ועל החוויה המדהימה. בחציית קו הסיום לאחר 5 שעות ריצה בשטח, התמלאתי בתחושת הישג אדירה.
על קבוצת Thrash Pigs
קבוצה של כ- 10 חברים בגיל ממוצע של 45, ומה שמייחד אותם זו האהבה לתנאי שטח קיצוניים, "חיות שטח" אמיתיות, שנהנים ללגום קילומטרים בריצה וברכיבה בשטח, גם בתנאים קיצוניים אם צריך. מה שהטבע נותן, אנחנו מקבלים באהבה ונהנים מהאתגר. בשנתיים האחרונות התמודדה הקבוצה עם אלפי קילומטרים של שטח מאתגר, כולל חציית שביל ישראל (1000 ק"מ) בריצה ואופניים, במשך 18 לילות ארוכים.
זו למעשה הרוח של ענף ספורט הנקרא "Adventure Racing" שנמצא בחיתוליו בארץ. הקבוצה אף זכתה בפודיום במרוץ ה- "Columbia Adventure Race" באוקטובר 2009, למרות שזו לא המטרה העיקרית. הרעיון הוא ללחוץ על המעטפת בכל פעם, ולגלות שהספורטאים מסוגלים להרבה יותר ממה שאפשר לדמיין. האירוע הבא של הקבוצה יהיה ב- The Nabatean Adventure Race .
תמונות: גלן כהן
