פנומנולוגיה היא גישה תאורטית בפסיכולוגיה המדגישה את חשיבות החוויות האישיות של האדם. על מנת להבין את התנהגותו של אדם חשוב לבחון את הדרך בה הוא מפרש ותופס באופן אישי סובייקטיבי שלו את העולם. העצמי SELF הוא מושג מרכזי בתאוריות הפסיכולוגיות הפנומנולוגיות.
חלומות זה חשוב, אבל גם פרופורציה והדרגתיות | צילום: pixabay
הסלף, העצמי, מוגדר כמבנה (נפשי/מנטלי) מאורגן ויציב המורכב למעשה מהתפיסות והחוויות שיש לאדם ביחס לעצמו או ביחס לאחרים, תפיסה והערכה של אספקטים שונים בחיים, כאשר ישנו פן כמותי-משקל ביחס לאספקטים אחרים, ופן ערכי-חשיבות ביחס לאספקטים אחרים.
עוד כתבות בנושא
מה מלחיץ יותר? ספורט אישי או קבוצתי?
איך מתמודדים עם הלחץ בספורט?
מה עומד מאחורי הצורך של מתאמנים לקבל פידבקים?
למשל, יהיו אנשים אשר מקום עבודתם הוא בעל משמעות כמותית גבוהה (שעות עבודה רבות ביום) ובעל משמעות רגשית גבוהה, חשוב מבחינת הערך העצמי או השקעת משאבים רגשיים. יהיו אנשים אשר למקום עבודתם יהיה משקל כמותי גבוה. הם יבלו בו הרבה שעות אך מבחינת משאבים רגשיים ההשקעה תהיה מינימלית, כלומר אנשים ש"הולכים לעבודה" ולעתים "לא לעבוד" כי עיקר תכליתה של העבודה הוא הפרנסה ולא מעבר.
בקרב ספורטאים "חצי מקצועיים" או בסוגי ספורט שאינם מתגמלים כספית, עבודה או פרנסה היא בדרך כלל, גם אם ברמה הכמותית משמעותית, ברמה הרגשית נועדה לספק את התגמול הכספי בכדי לממן את הדבר החשוב יותר והוא העיסוק בספורט. בליגות הנמוכות יותר בכדורגל למשל, ידוע שהשחקנים בוחרים את מקום עבודתם לפי מידת גמישות המעביד ויכולתו לספק חופשות ומשמרות המאפשרות אימונים,
בהשתתפות בטורנירים או במשחקים בקרב ספורטאים, בעיקר תחרותיים, לספורט יש משקל כמותי נכבד ומשקל רגשי נכבד. מעבר לאספקטים הפרקטיים בחיים, הסלף, העצמי, מורכב מתפיסות שיש לאדם לגבי מאפייניו האישיותיים- טיפש או חכם, נוח לכעוס או רגוע, חזק או חלש, יפה או מכוער, האם מסוגל או אינו מסוגל לבצע דברים שונים, כמו לרוץ, לפתור בעיות ברמות שונות, להנהיג. ואפילו תפיסות לגבי יחסים בין אישיים- אהוב לעומת דחוי או פופולרי לעומת אאוטסיידר.
תפיסות האדם את עצמו בהווה מכונות "עצמי ריאלי". תפיסותיו את העתיד הרצוי מבטאות את השאיפות, החלומות והפנטזיות, והן מכונות:"העצמי האידאלי". כל סלף, כל עצמי, מורכב משני החלקים, העצמי הריאלי-המצוי, והעצמי האידאלי- הרצוי. הפער בין העצמי הריאלי לאידאלי הוא אשר "צובע" למעשה את איכות חייו של האדם ואת מידת ההסתגלות שלו למצבים שונים.
ככל שהפער גדול יותר (והדבר נכון לגבי כלל הפערים אשר אנשים חווים בחייהם) האדם חש חוסר נוחות, לעתים עד כדי נחיתות, היות והאדם מרגיש כי קיים מרחק גדול בין מי שהוא כרגע ובין מי שרוצה להיות. לפער לכשעצמו אין ערך שלילי אבסולוטי. בדומה לכך שיכולה להיות "רמת חרדה אופטימלית" (וחרדה נתפסת בדרך כלל כחוויה שלילית) גם פער אינו בהכרח דבר שלילי. פער "אופטימלי" יכול להיות מנוע לצמיחה, והעדר פער יכול להביא למצב של סטטיות "לנוח על זרי הדפנה" ומכאן העדר צמיחה ובשלב הבא "הליכה לאחור".
פער גדול מדי בין העצמי הריאלי לעצמי האידאלי עלול ליצור חרדה | צילום: pixabay
פעמים רבות לקראת משחקים חשובים או תחרויות, מאמנים נוטים בתום לב ועל מנת לעודד את הספורטאים לבחור בחיזוק העצמי האידאלי, לשם העצמת הספורטאי. אמירות כגון "אתה תותח", "מקום ראשון", "בטוח תנצח", "אתה אלוף" – הן מן השכיחות. הסכנה בשימוש באמירות מעין אלה היא בהגדלת הפער, וכאמור ככל שהפער גדל תחושת חוסר הנוחות עולה. מכאן נודעת חשיבות לשמירה על העצמי הריאלי, בעיקר לפני אירועים משמעותיים אשר דורשים השקעת משאבים רבים.
שמירה על עצמי ריאלי תאפשר שימוש נכון ומודע יותר בפער, והוא יהווה מנוף להתקדמות ולא לתחושת חוסר נוחות אשר עלולה לפגום בהישגים. הכרה במציאות וביקורת עצמית ריאלית מאפשרת דיוק והתכווננות הכחשה או התעלמות ו"בריחה" לאידאלי משיגה תוצאות הפוכות. לאור כל הדברים האלה חשוב כי מאמנים יהיו מודעים ויכירו את הגבולות והמגבלות של הספורטאים ומכאן ידאגו להתאים את המשוב והפידבק שיש לתת לכל ספורטאי.
