החודש צוין יום הסוכרת הבינלאומי. בנוסף הישראמן נמצא ממש מעבר לפינה והשילוב הזה הוא סיבה נהדרת לכתוב על סוכרת ואיש ברזל. בכתבה זו אסביר באופן כללי על השפעת הסוכרת אצל איש הברזל הסוכרתי בפן של האימונים. בכתבות הבאות אפרט כיצד הסוכרת משפיעה במהלך התחרות עצמה.

איש ברזל סוכרתי הוא אחד שיכול למדוד סוכר תוך כדי ריצה. ניר אבישי כהן | צילום: באדיבות ניר אבישי כהן

עוד כתבות בנושא 
חשיבות אימון הכוח ופיתוח גוף לחולי סוכרת 
"בעזרת אורח חיים בריא וספורט הפכתי את הסוכרת מחיסרון ליתרון"
איך משפיעה מחלת הסוכרת על הריצה?

איך מתמודדים על המסלול עם הסוכרת?

ישנה הסכמה כי תחרות איש ברזל היא קשה, צריך להתאמן אליה הרבה ולהקדיש לה חלק משמעותי מהזמן הפנוי. רבים מעידים כי האימונים לתחרות הזו הם האתגר האמיתי, הרבה יותר מהתחרות עצמה. ודווקא על רקע הקשיים האובייקטיבים שיש לכל בן אנוש אשר רוצה לבדוק ולבחון את גבולות יכולותיו האנושיות, אני רוצה לפתוח צוהר לעולם נוסף – המשמעות והאתגרים של להיות "איש ברזל סוכרתי".

לטובת הקורא שאינו בקיא ברזי המחלה, אסביר בקווים כללים אודות מחלת הסוכרת. בכתבה זו מדובר אך ורק על סוכרת מסוג 1 המכונה בשפת העם "סוכרת נעורים". בסוכרת מסוג 1 הלבלב מפסיק לייצר את הורמון האינסולין, שתפקידו העיקרי הוא להכניס את הסוכר שנמצא במחזור הדם אל תוך התאים, כחלק מפעילות מטבולית תקינה. המחסור באינסולין מחייב את החולה הסוכרתי להזריק בצורה חיצונית את האינסולין, בעזרת משאבה או מזרק. החולה הסוכרתי הוא זה ששולט ומחליט על מינון האינסולין שיוזרק לגופו, כתלות במספר קריטריונים, כשהעיקרי בהם הוא המזון שנצרך על ידו. לאדם בריא יש מערכת בקרה ש"שולטת" על מאזנו התקין של משק הסוכר בדם. אצל האדם הסוכרתי מערכת הבקרה נפגמה, וכך הוא האחראי על האיזון. על הסוכרתי לבצע ניטור מתמיד של רמת הסוכר בדמו. בעת רמת סוכר גבוהה עליו להזריק עוד אינסולין, ובעת רמת סוכר נמוכה עליו לצרוך סוכר. ההבנה היא שרמת סוכר גבוהה פוגעת פגיעה מצטברת בטווח הארוך (שנים), ורמת סוכר נמוכה יכולה לגרום לאבדן הכרה ובמקרים מאוד קיצוניים אף למוות.

מילת הקסם הנצחית בחייו של האדם הסוכרתי הנה איזון. חיינו הם מרדף בלתי נגמר אחר איזון של רמת הסוכר בדמנו, איזון שמתבטא בבדיקות חוזרות ונשנות של רמת הסוכר בדם (5-8 פעמים ביום), אם על ידי דקירת האצבע ואם על ידי מכשור חדיש אשר מבצע ניטור רציף בדם. במידה מסוימת ספורט מפר את אותו איזון קדוש. ספורט בעצימות נמוכה, כלומר בדופק שמתחת לסף חומצת החלב, מוריד את ערך הסוכר בדם, ואילו ספורט בעצימות גבוהה, דהיינו מעל סף חומצת החלב, מעלה את ערכי הסוכר בדם. נתונים אלה מהווים אתגר עצום בפני ספורטאי הסיבולת הסוכרתיים, שכן תוך כדי אימון של ארבע, חמש או שמונה שעות, עלינו לבצע ניטור מתמיד של ערכי הסוכר ולהגיב בהתאם. יהיו פעמים שהספורטאי יידרש לצרוך סוכר (כגון ג'ל/תמר/משקה ממותק) ויהיו פעמים בהם תוך כדי האימון יידרש להזריק כמות מסוימת של אינסולין.

כאשר אני, כאיש ברזל סוכרתי, נכנס לשחות שעה וחצי בים, אני חייב לוודא שאני מתחיל את השחייה עם ערך סוכר מספיק גבוה על מנת שלא אהיה בלב ים עם "היפוגליקמיה", כלומר רמת סוכר נמוכה ומסוכנת. בשחייה כזו אני חייב לצרוך לפחות ג'ל אחד באמצע, כדי לשמור על חיי. פעמים רבות אני סוחב עמי את מד הסוכר בשקית אטומה, עוצר בלב הים, בודק את רמת הסוכר, ופועל בהתאם. אסור בתכלית האיסור לסוכרתי לצאת לשחייה בים ללא כמות מספקת של סוכר זמין.

בעת רכיבה על אופניים, אני בודק את רמת הסוכר כל חצי שעה לערך, ושוב צורך סוכר בהתאם לתוצאות. חשוב להדגיש כי מחלת הסוכרת לא מתנהגת כל יום אותו הדבר ואין חוקיות מדויקת. לכן בעת רכיבות ארוכות יש פעמים בהן אני נתקל בדילמה משמעותית. יש פעמים בהן אני באמצע האימון, לאחר 3 שעות של רכיבה, מודד ומוצא כי ערך הסוכר גבוה (לעתים אף גבוה מאוד). ברור כי עליי להזריק אינסולין, אולם לא ברור מה המינון ויותר מכך, לא ברור מתי עליי לצרוך את הג'ל/חטיף הבא. אין כאן הוראות הפעלה ואין מדריך למשתמש, יש המון ניסויים שעל פיהם אתה לומד, ועדיין – כל אימון עומד בפני עצמו מבחינת הסוכרת.

מד סוכר והמדליה של מרתון לונדון | צילום: באדיבות ניר אבישי כהן

"סוכרת היא מחלה מאתגרת"

ריצות ארוכות הן אתגר דומה לרכיבה על אופניים, וגם בריצה הצלחתי לפתח מיומנות בה אני דוקר האצבע שלי תוך כדי ריצה, כמעט ללא השפעה על קצב הריצה. ההבדל המשמעותי ביני לבין הרצים האחרים הוא חובת ההיצמדות לתכנון מבחינת כמות הג'לים שאני נושא עמי. כלומר, לפני כל ריצה אני לוקח עליי כמות ג'לים שאמורה להספיק לי לכמות הקילומטרים אותה אני מתכנן לרוץ.

אם עד כאן נושא האימונים לאיש ברזל לא היה מורכב מספיק, בסיום האימון נוסף עוד פרמטר. מחקרים מצביעים כי השפעת האימון הארוך על משק הסוכר בגוף יכולה להימשך עד כ-48 שעות לאחר האימון. כלומר, ספורטאי הסבולת הסוכרתי יכול לסבול מרמות סוכר נמוכות, בשל האימון, ביומיים שלאחר מכן. קרה לי לא פעם ולא פעמיים, שסבלתי מהיפוגליקמיה  בימי ראשון ושני, בשל האימונים הארוכים שהיו בסוף השבוע.

נכון לרגע כתיבת שורות אלה ולמיטב ידיעתי, ישנם שני אנשי ברזל סוכרתיים בישראל. הראשון הוא יפתח פשחור, בן 23, עם תוצאת שיא של 10:16 שע' באיירונמן באוסטריה, ועם שאיפות (שאני מאמין שיתגשמו) להגיע לאיירונמן קונה. השני הוא כותב שורות אלה, בן 36, עם חמש תחרויות רצופות בישראמן אילת (המקצה המלא) ואיירונמן אחד בשוויץ. אין מטרת כתבה זו להציג אותנו כגיבורים או כמסכנים, להפך, אנחנו ספורטאים כמו שאר העוסקים בספורט זה, רק עם עוד מורכבות שעלינו להתמודד עמה. סוכרת היא מחלה מאתגרת, אבל אין ספק כי סוכרתי יכול הכל, גם להיות איש ברזל.

ניר אבישי כהן | מורה לחינוך גופני ומאמן ריצה