בעבר הלא רחוק היתה קהילה לא גדולה של רצים למרחקים ארוכים. הם הוגדרו כלא שפויים במיוחד, ולכן נהנו מאוד להיפגש על קו הזינוק של ארועים כמו מרתון טבריה או הקפת התבור. כל אחד הגיע בדרך כלל לבד, עם בגדי הריצה הצנועים שלו (גופיה ומכנסיים קצרים) ועם שקית תמרים כדי שתהיה אנרגיה לסיים את המרוץ שהאימונים אליו נעשו לפי תכנית שעברה מפה לאוזן.

למה לרוץ לבד? | צילום: thinkstock

כיום, אותם רצים ותיקים משפשפים את עיניהם כדי להאמין למה שהם רואים על קו הזינוק של אחת מבין עשרות התחרויות שמתקיימות בחורף: הקרחות שהיו פעם על קו הזינוק הפכו לנקודות ריכוז של כל קבוצות הריצה, וכל קבוצה מתהדרת במדים יפים עם צבעים בוהקים שאי אפשר לפספס. פעם גאוות יחידה היתה לצנחנים או לגולנצ'יקים והיום? היום חלק גדול מהרצים הם כבר לא לבד, וסיבה טובה לכך שיש הרבה יותר רצים היא שיש קבוצות ריצה שדוחפות אותם. לא תראו אותם רק על קו הזינוק: בבית הקפה שליד המסלול בפארק כל שולחן שייך לקבוצה אחרת, במלונות שבאזור הזינוק של מרתון טבריה כל קומה שייכת לקבוצה אחרת, וכל חבר בקבוצה מסוימת מאמין שהקבוצה שלו טובה יותר מהאחרת. יש קבוצות גדולות ברמה של רשת, ויש קבוצות קטנות וצנועות. יש קבוצות קהילתיות וחינמיות ויש קבוצות של מקום העבודה. השאלה הגדולה היא איך לבחור קבוצה כשההיצע הוא די גדול אבל מצד שני כשאנחנו לא ממש מבינים לקראת מה אנחנו הולכים?

גלעד קובו הוא המאמן הראשי של אחד המועדונים הגדולים בארץ בתחום ספורט הסיבולת (KOVO2MAX) והוא מן הסתם תופס את המשבצת של מי שימליץ לכם ללכת על קבוצת ריצה גדולה. "כשבאים לקבוצת ריצה חשוב לבדוק שמעבר לריצה הקבוצה מספקת מספר דברים לא פחות חשובים כמו אימוני גמישות, כוח ויציבה. בסופו של דבר היום מסתכלים על ספורטאי סיבולת כשהם רצים וזה לא אומר שהם לא עובדים על זריזות, גמישות וכוח. מי שלא עובד על זה  והגוף שלו הוא יותר חלש וגמיש, מסתכן יותר בפציעות. אז אני הייתי רוצה לקבל מערכת שלמה, זה אומר שאם תהיה קבוצה שמציעה תזונאי – אקח אותה. צריך שיהיה מנגנון שלם שזה הרבה יותר ממאמן שאומר לך איזה תרגילים צריך לעשות".

נילי אברמסקי, המרתוניסטית הטובה ביותר שהיתה כאן אי פעם ומאמנת הקבוצה RUN LIKE NILI משקיעה את הזמן שלה בקבוצה קטנה יחסית, שבה יש בין 25 ל-50 רצים לאורך השנה. עם זאת, היא מאמינה שבצורה הזאת היא יכולה להעניק יחס אישי של מרתוניסטית אולימפית לכל אחד מהחברים, ולא כל אחד יוכל למצוא את מקומו בקבוצה שלו. "אני לא אקבל אנשים שהריצה היא לא דרך חיים עבורם. הריצה צריכה להיות המטרה ולא האמצעי, כמובן שאפשר וצריך להשתפר בדרך ולהגיע לשיאים אבל מה שאני מצפה מהמתאמנים שלי זה שהריצה תהיה המטרה החשובה". ואיך יודעים מי מתאים ומי לא? אברמסקי מסבירה: "כשמישהו מתעניין ובא לבדוק צריכה להיווצר כימיה ואם זה לא קורה אז הוא פשוט לא יגיע יותר. יש לי הרבה שיחות שבהן אני יודעת מראש שהאנשים לא מתאימים. אני לא מנסה להתאים את עצמי לבן אדם, אני צריכה שהוא יתאים".

לא מתאימה את עצמה לאף אחד. נילי אברמסקי | צילום: אלבום פרטי

ידע מקצועי ורזומה של מאמן הם שני חלקים חשובים מאוד בפאזל של קבוצת הריצה, אבל צריכים לקרות הרבה דברים אחרים כדי שמתאמן טיפוסי ימצא מסגרת שהיא הרבה יותר מקבוצת ריצה. לפעמים מדובר במסגרת חברתית חדשה נטו. זה קורה בדרך כלל בקבוצות קהילתיות במקומות קטנים, שבהן מדובר יותר בריכוז של אנשים שרוצים לרוץ מאשר בקבוצה עם מאמן. כשמדובר בקבוצה מקצועית, גם שם משתדלים לשים דגש על המרקם החברתי כפי שמסביר גלעד קובו: "יש שתי אופציות. או שאתה בא עם חברים ואז זה מסוכן לקבוצה כי זה יכול ליצור שתי קבוצות. מצד שני צריך לשים לב שיהיו בקבוצה אנשים באותה שכבת גיל שלך וממעמד סוציו-אקונומי דומה. בעניין החברתי אתה מחפש לעשות דברים עם אנשים בני אותו גיל כדי שיהיה על מה לדבר, זה חשוב מאוד למחויבות כשיש את החברה הטובה ויש את הקפה שאחרי. רוב האנשים במועדון שלי הם בטווח הגילאים של 35 ומעלה". גם בקבוצה של נילי אברמסקי טווח הגילאים דומה, אם כי במקרה שלה היא נזהרת שהקבוצה שהתגבשה לא תהפוך לסוג של קבוצת חברים קרובים. "אני חושבת שיותר מדי זה לא טוב, הכל צריך להיות במינון המתאים. אנחנו עושים מסיבה פעם בשנה עם בני הזוג ויש עוד כמה מפגשים רק שלא חברי הקבוצה, אבל זה לא קורה הרבה כי זה לא אמור להגיע לרמות שיכולות לפגוע במשפחה. מאותה סיבה בדיוק אצלנו למשל אין ריצות ארוכות בשבת וזה בניגוד לרוב הקבוצות ה'תל אביביות'. צריך להקדיש זמן לריצה אבל פחות על חשבון המשפחה. אז בשביל זה יש את יום שישי, אז אנחנו יוצאים מוקדם ומתאמנים יחד".

אחד הדברים היותר חשובים כשבוחרים קבוצת ריצה הוא להיות במקום שמתאים לרמה שלנו. כשמדובר במועדון גדול זה אולי יכול להתאים, אבל אז צריך לקחת בחשבון שינויים ברמות ומעברים מקבוצה לקבוצה. מצד שני, אפשר למצוא מראש קבוצה קטנה יותר עם אנשים שיהיו ברמה גבוהה. במקרה של KOVO2MAX יש תמיד היכן להתאמן כפי שמסביר קובו: "יש קבוצות של מתחילים ושל מתקדמים וזה מאוד חשוב בסופו של דבר כי יש את התחושה הלא נעימה שאף אחד לא רוצה להיות האחרון. אם אתה רוצה לרוץ 5 ק"מ, אל תיכנס לקבוצה שמכוונת למרתון. אצלנו במועדון יש קבוצות של מתחילים ושל מתקדמים ושל מתאמנים למרתון ובכל קבוצה אנחנו משלבים אימוני כוח ויציבה. יש מעגל שלם שסוגר אותך אצלנו בכל הרמות. אם יש מישהו שמתחיל ב-10 ק"מ הוא יכול לעבור לקבוצה של מרתון". אצל אברמסקי זה קצת שונה: "אנחנו עושים את החימום והמתיחות ביחד ולריצות הארוכות אנחנו יוצאים כל אחד בהתאם לרמה שלו, כשאני מתניידת בין קבוצה לקבוצה. אני משתדלת שירוצו בזוגות לפחות וכל אחד יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות. אנחנו קובעים מסלול אחיד וכך אני יודעת איפה אפגוש את כולם".

בקבוצה גדולה יש מקום לכל הרמות. גלעד קובו עם מוטי רמז | צילום: באדיבות מוטי רמז

לסיכום, קבוצות ריצה יכולות להתחרות אחת בשנייה ברמת השם המגניב או המדים היפים, אבל מצד שני הן גם יכולות להציע חוויות שונות מאוד האחת מהשנייה. בסופו של דבר יש הרבה מאמנים טובים, אבל לא לכל אחד מתאימה מסגרת מסוימת. לא צריך לבחור קבוצת ריצה לפי ההישגים של חבריה בתחרויות השונות. מצד שני, שווה לחפש באילו קבוצות יש חברים קבועים שנמצאים בהן כבר הרבה שנים. ככה תדעו להעריך אם מדובר בקבוצה טובה מבחינת עמידה במטרות, מרקם חברתי, גיוון באימונים וגם המחיר שבסופו של דבר משלים את הפאזל. אז נכון שככל שתשלמו יותר יפתחו בפניכם הרבה יותר אפשרויות, אבל ככל שתשאלו יותר ותבררו – תוכלו להבין את מה אתם צריכים באמת.

טיפים לבחירת קבוצת הריצה שלכם

1. במידה ולא מדובר בקבוצה גדולה שיש בה תתי קבוצות בהתאם להבדלי הרמות השונים, בדקו אם קבוצת הריצה שאתם מעוניינים בה מתאימה לרמתכם. לפעמים יכול להיות מפתה להצטרף לקבוצה של החברים שלכם, אבל לא תמיד החברים הקרובים הם באותה רמה, לטוב ולרע. הכי חשוב זה שתתאמנו עם אנשים שרצים כמוכם, ולא מהירים או איטיים מכם.

2. אחרי שהתאמתם את עצמכם לרמה, חשוב גם שלקבוצה יהיה משהו להציע מבחינה חברתית. אחרי הכל, אנחנו לא ספורטאים מקצוענים שצריכים להתפשר על מה שמתאמן אתם בנבחרת – זכות הבחירה בידינו. אם כבר בחרנו להתאמן עם אנשים, כדאי מאוד שאלה יהיו אנשים שאנחנו יכולים להעביר איתם שעות של כיף וגם של סבל. על אחת כמה וכמה כשמדובר בסבל, אנחנו רוצים להיות ליד אנשים שנוח לנו אתם.

3. פעילויות בקבוצה ומחוצה לה – אז נכון שאנחנו לא באים לקבוצת ריצה רק כדי למצוא חברים, אבל מצד שני חשוב מאוד שקבוצה כזאת תהיה מגובשת. מי שרוצה לרוץ עם אנשים ירצה גם להעביר אתם את החוויות החזקות שאנחנו יכולים לזכות בהם כרצים. זה אומר להתאמן יחד למרתונים בארץ ולנסוע יחד למרתונים בחו"ל, להשתתף יחד בתחרויות שליחים כמו "הר לעמק" ו"מים לים" או סתם להעביר ביחד כמה ימים של מחנה אימונים. בסופו של דבר מדובר ברגעים בלתי נשכחים ומי שיודע לנהל קבוצה טוב, ידע גם לאחד את החברים בה למטרות משותפות וזה נפלא.

4. ליווי אישי – מצד אחד זה יכול להיות מפתה להצטרף למועדון גדול שמציע מעטפת שלמה בנוסף לריצה כמו אימוני חיזוק שונים, ייעוץ תזונתי ותכנית אימונים אישית. מצד שני יש הרבה מאמנים בעלי קבוצות קטנות, שמציעים את כל הדברים האלה גם. בכל מקרה, כדאי לברר על התכנית המקצועית של המאמנים וגם לשאול עד כמה המאמן הראשי, במידה ועובדים אתו עוד כמה, מעורב בתהליכים שעוברים הרצים.

5. גיוון באימונים – קל מאוד להתלהב כשמתחילים, וקשה לשמור על הגחלת כשמתרגלים. בריצה צריך להיזהר מאימונים שחוזרים על עצמם, כי בסופו של דבר אם אנחנו שוכרים שירותים מקצועיים של מאמן אנחנו מצפים שישקיע בנו את כל כולו. אימונים יצירתיים זה אומר מקומות שונים לרוץ בהם, תנאי שטח משתנים, סוגים רבים של אימוני איכות, עבודה על טכניקת ריצה בתרגילים משתנים ואפילו הקדשת דקות רבות למתיחות יצירתיות. נסו לברר עם אנשים בקבוצות שאתם מתעניינים בהם עד כמה מעניינים האימונים שלהם. תאמינו או לא – אימוני ריצה יכולים להיות מעניינים.