לכתבה 01 בסדרה | כתבה 02 בסדרה
בכתבה הראשונה בסדרה סיפרתי שנסעתי 3 פעמים למסע אופניים לחו"ל. פעם לטוסקנה שבאיטליה, פעם לפרובנס שבצרפת ופעם לאי היינאן שבסין. בכל פעם האדמיניסטרציה היתה שונה ולה יתרונות וחסרונות. בכל הפעמים הללו מסע האופניים היה בסגנון רכיבה של נקודה לנקודה (נל"ן). בדרך הזו יוצאים כל בוקר מהנקודה שבה הפסקנו לרכוב בערב שלפני וממשיכים הלאה, ולא כמקובל בטיולי כוכב שבו כל יום יוצאים מהמלון למסלול שונה במקצת וחוזרים אל אותו המלון בסוף היום. טיולי נל"ן מחייבים הערכות אחרת לגמרי ומספקים חוויה שונה לגמרי.
טיולי נל"ן מחייבים היערכות אחרת לגמרי | צילום: רן אפק
היתרון בטיולי נל"ן הוא שלא מרגישים כמו חמורים המקיפים את אבן הריחיים במעגלים חוזרים ונשנים, לא רוכבים מהר באותה הדרך או בחלקה וחוזרים לאותו המלון. בטיולי נל"ן יוצאים למסע אמיתי, כאשר נקודת הסיום היומית בדרך כלל אינה ידועה ונקבעת לפי מצב הרוח, השקיעה והכוח של הרוכבים. בדרך ניתן לעצור לזמן ארוך אם רואים אטרקציה מיוחדת, ובחו"ל תמיד רואים משהו מיוחד ששווה לעצור בשבילו. אם זה שוק מקומי, מנוחה בנוף מרהיב, שכשוך בבריכה טבעית, טבילה במעיינות חמים באמצע הטבע, נשנוש בשדה או מטע המניב פירות טעימים ומפתים, או סתם כשעוברים דרך כיכר עתיקה בעיירה ציורית שבה בית הקפה המקומי מזמין לישיבה של שעה לפחות והתבוננות בשגרת החיים המקומיים על טיפוסיהם הציוריים.
אם גם עוצרים ואוכלים ארוחה טובה במסעדה בדרך, הרכיבה לאחריה נעשית איטית יותר, במיוחד אם התלוותה לארוחה כוס יין או בירה. כאשר אחר הצהריים נושק לערב ולחשכה, מתחילים לאתר ולרכוב למלון הקרוב שיש לו חדר, רצוי עם ארוחת בוקר. כאשר מגיעים למלון הקטן שבו מסיימים את יום הרכיבה, קובעים לצאת לבלות כל הלילה. באופן מפתיע כולם קורסים אחרי ארוחת הערב עתירת אלכוהול במסעדה המקומית (טוב צריך להחזיר את הקלוריות שאיבדנו). ושוב בבוקר קמים עם הזריחה, או כמה שעות לאחריה כשהאוויר מתחמם, אוכלים ארוחה קטנה ויוצאים שוב לרכוב להרפתקה חדשה.
לתוספי תזונה בשוונג-שופ לחצו כאן
בטוסקנה שבאיטליה היעד הסופי היה העיר פיזה, משם היתה לנו רכבת המאפשרת לקחת את אופני הכביש בקרון מיוחד ישירות לעיר ארצ'ו, שהיתה נקודת המוצא שלנו לטיול. בפרובנס שבצרפת היעד היה מהעיר אביניון לחוף הים בניס האופנתית, ובהיינאן הכיוון היה מעיר הבירה הייקו שבצפון האי, ועד לקצה הדרומי של האי, עיר הנופש והחופים סניה. למרות שכל הטיולים היו מסוג נל"ן, כל טיול היה שונה מבחינה אדמניסטרטיבית.
לקחת אופניים מהארץ?
הטיול הראשון היה לטוסקנה. שם עוד חשבנו שרצוי לבוא עם האופניים שלנו מהארץ. היו איתי עוד 2 בנות שארזו לטיסה את אופניי הכביש שלהן מהארץ בקרטון אופניים. אני נסעתי בלי אופניים רק מכיוון שהפדלים לא התפרקו. לכן "נאלצתי" לקנות ביום הראשון באיטליה אופניי ביאנקי חדשות ולהביאם איתי בחזרה לארץ. שכרנו רכב חצי מסחרי ברומא שם נחתנו. העמסנו את האופניים הארוזות של הבנות ונסענו לנקודת הפתיחה בארצ'ו. שם קנינו גם את האופניים לאחר שימים קודם לכן בארץ, בחרתי את הדגם והמחיר באתר האינטרנט של החנות.
אפשר גם לקנות את האופניים בחו"ל | צילום: רן אפק
לאחר שהתאימו לי אותם וכמובן שדרגתי כמה רכיבים בהתאם למסורת, הודעתי למוכר שאקח אותם לסיבוב של שבוע ואחזור לאריזה לקראת שליחתם לארץ. את הרכב המסחרי השארנו בארצ'ו, וליתר דיוק בעיירה הציורית מונטה סאן סבינו, שם ישנו ושם גם השארנו את המזוודות. כל אחד מהרוכבים לקח תיק גב שהכיל את כל הציוד המינימלי הדרוש לרכיבה ולשבוע הקרוב ויצאנו לדרך.
בדרך עברנו בנופים טוסקנים קלאסיים, כרמים ומטעים, ישנו בעיירות ציוריות עתיקות והיה כיף. היתרונות: האופניים שמביאים מהבית מתאימות בול לרוכב והוא מרגיש נוח מאוד. מצד שני החסרונות הן הסרבול בשדה תעופה. צריך להעביר את המטען בטרמינל בידוק חבילות גדולות במיוחד, שנמצא בכל שדה תעופה. העלות גבוהה יותר לכרטיס טיסה, קיימת סכנה אמיתית ומוחשית לנזק שיגרם לאופניים בטיסה, יש סרבול בתעבורה בתוך מדינת היעד. המסקנה היא שהחסרונות עולים על היתרונות פרט למי שמחובר נפשית ופיזית לאופניים שלו ולמי רוצה לשבור שיא אישי בתחרות בינלאומית וצריך את האופניים שלו מהבית.
מה עושים עם רכב מלווה?
בטיול לפרובנס היינו חכמים יותר. מצאנו בארץ סוכנות מקומית שמשכירה אופני כביש לכמה ימים בנקודת הפתיחה באביניון. וידאנו שהמידות הרצויות קיימות ומתאימות לנו, והמחירים אינם גובהים במיוחד, וצירפנו נהג מלווה ורכב ליווי. זה התברר כמיותר לחלוטין, לאורך כל הדרך רכבנו על הכביש ולא על שבילי אופניים ייעודיים (ויש כאלה הרבה בפרובנס). בפעם היחידה שצפרה לנו מכונית, התברר שזה היה המלווה שלנו שקפץ להגיד שלום. הנהג המלווה המסכן התייבש ימים שלמים, כי מתברר שחסימת המסלול על ידי רכב הליווי בחו"ל היא גם לא חוקית, גם לא נדרשת ואפילו מסכנת את רוכבי האופניים וגם אותו. כפי שצויין בכתבה הראשונה בסדרה, נהגי הרכב באירופה מכבדים ונותנים זכות קדימה לרוכבי אופני הכביש, ממש כמו במירוצים הגדולים והמפורסמים. היתרונות ברכב מלווה הן שלא סוחבים תיקים על הגב ורוכבים קל, וקיימת נגישות למזוודות הגדולות בסוף כל יום. יתרון נוסף הוא שבסוף המסע מעמיסים את האופניים על מנשא ונוסעים עם רכב הליווי בכמה שעות את הדרך הלוך שעשינו בשבוע שלם. החסרונות: אחרי יומיים הנהג רוצה לחתוך את הוורידים מרוב שעמום. בפועל הוא רואה את הרוכבים רק בנקודות עצירה שנקבעות מראש או בדיעבד ומבלה ימים שלמים בהמתנה בנקודות היעד. בערב כשהוא סופסוף מתאחד עם הרוכבים, הוא ערני ומצפה לשיחה ופעילות חברתית בעוד הרוכבים רק רוצים לאכול ולישון.
צריך בכלל רכב מלווה בחו"ל? | צילום: רן אפק
שקי אופניים
אין חכם כבעל ניסיון, ואת הטיול השלישי להיינאן שבסין עשינו לאחר שמצאנו חנות המשכירה אופני כביש בנקודת הפתיחה. החנות הציעה גם שקי אחסון פריקים עמידים למים שמרכיבים על הסבל מאחורה (גם לאופני כביש). הפתרון התברר כמושלם במיוחד כאשר ביומיים הראשונים ירד גשם אנגלי. לא גשם טרופי כמו בארץ, אלא גשם עדין שכזה שלא מפסיקים לרכוב בגללו, אבל אחרי יום שלם הוא בהחלט חודר לכל מקום ובמיוחד לנעליים ולגרביים. כזה שאף שקית ניילון לא מגינה ממנו. לפחות לא נכנסה טיפת מים לציוד שבשקים הללו וגם לא מתחת למעיל הגשם לרכיבה. אז צריך לזכור שכשיורדים מהאופניים צריך לעשות את זה בזהירות, אחרת האופניים עושות ווילי (מתרוממות על הגלגל האחורי), אבל רוכבים בניחותא וללא כאבי גב. כשמגיעים למלון מנתקים את השקים וניתן לעלות אתם לחדר כמו מזוודה.
בגלל שחנות ההשכרה לאופניים היתה בעלת סניפים גם בעיר היעד סניה, השארנו שם את כל הציוד שהושכר כולל האופניים וחזרתנו ברכבת מהירה של 350 קמ"ש תוך שעה ורבע למרחק הרכיבה של השבוע השלם בו רכבנו. זאת גם ההזדמות להמליץ על רשת החנויות של האופניים שנקראת משהו בסינית עם המספר 517, שאמנם כמו רוב סין לא דוברת אנגלית רהוטה, אבל יודעת בדיוק מה רוכב צריך ומה טוב לו. הבעלים ממליצים על מסלולים, מציידים אותכם בכל עזרה דרושה כולל חילוץ חינם מכל מקום והם נדיבים וישרים באופן מפתיע.
לתחרות הבאה שלכם לחצו כאן
