למרות המצב הביטחוני בארץ, קברניטי העיר ומנהלי אגף הספורט בה החליטו שדווקא במצב העניינים הנוכחי חשוב שיהיה אירוע תרבותי לקידום אורח חיים שיראה לכולם שהחיים לא נפסקים. בצד הארגוני כמות המשתתפים האזרחים במקצה התחרותי הראשי ל-10 ק"מ שהיווה את אליפות ישראל למקצוע כביש זה, היתה גדולה מהשנים האחרונות. יחד עם זאת, כמות מתוכננת של כ-1,000 חיילים שהיו אמורים להשתתף במרוץ המסורתי עבורם, הוקפצו למשימות נדרשות ולא הופיעו לאירוע.
גירמה אמרה, האלוף המכהן ערב התחרות, הגיע ורץ כשהוא לא בכשירות מלאה. הדבוקה המובילה התפרקה אחרי כשלושה ק"מ כשאיימרו עלמיה החל לפתוח פער על יריביו. את מחצית המרחק עבר שיאן ישראל ב-10,000 מ' על 14:56 דק', כאשר דמקה טשאלה ואסרט ממו רצים כ-80 מ' אחריו. ככל שהתפתחה הריצה, כך הלך הפער וגדל, ועלמיה נראה מצוין, ואפילו עמד בקצב של שבירת שיא המסלול (30:14) השייך לבריהון וובה שהגיע, הפעם כצופה. עלמיה עבר את נקודת הקילומטר השישי ב-18:00 דק', את השביעי ב-21:06, את השמיני ב-24:06 ואת התשיעי ב-27:20 דק'. העלייה במאות המטרים האחרונים של המסלול טרפה לחניכו של זוהר זימרו את הקלפים בכל הקשור בשבירת שיא המסלול המעניקה 1,000 שקל למי שיעשה זאת, אולם ניצחונו לא היה מוטל בספק והוא חצה את קו הגמר בתוצאה 30:31 דק' – התוצאה הטובה ביותר של רץ ישראלי מאז קבע טסמה מוגס 30:18 ב-2010. טשאלה גבר על ממו במטרים האחרונים בסיום העלייה בתוצאה 31:21 דק' והקדים ב-4 שנ' את יריבו הירושלמי.
בין הנשים הריצה היתה צמודה הרבה יותר, כאשר מארי אליאס, ילנה דולינין ואירנה אור-קונובלוב, רצו צמודות זו לזו לאורך כ-9 ק"מ, כאשר סבטלנה בחמנד שומרת מרחק סביר מאחוריהן. לקראת סיום, אליאס הכריעה את הכף וניצחה בתוצאה 37:49 דק' וזוהי מדליית הזהב השנייה שלה במקצוע זה, במרוץ זה, אחרי שעשתה זאת לראשונה לפני שנתיים. ילנה דולינין היא דמות חדשה יחסית בעולם הריצה הישראלי ולסיים שנייה בתוצאה 38:11 דק' ולהקדים ב-34 שנ' את קונובלוב שזכתה בארד שנה שנייה ברציפות.