250 רוכבי אופניים יצאו ביום חמישי למסע האופניים הגדול והארוך ביותר בישראל "רוכב ישראל 2010" שייצא מקיבוץ שניר שבגליל העליון ויגיע עד אילת. כתב האופניים של שוונג אייבי גילת מצטרף למסע
מאת:אייבי גילת
כשנכנסים לישורת האחרונה בתהליך ההכנה לרוכב ישראל מתחילים כל מיני דברים קטנים וחסרי חשיבות בימים כתיקונם לקרות. תמיד בשלב הזה של ההכנות ההרגשה של הרוכב היא: "הלוואי וכבר נצא לדרך". זהו היום הראשון של הטפרינג דאון – הירידה ההדרגתית ברמת האימונים ואגירה של גליקוגן במטרה להביא למקסימום יכולת ברכיבה. במקביל, כמות המתחים מתחילה לעלות בטור הנדסי. הגוף שהתרגל למינונים כל כך גבוהים של אנדורפינים צמא למנה היומית, וכשאין אספקה שוטפת כל דבר ישר מקפיץ. הגישה הטובה ביותר במקרים כאלה היא פשוט להיות עסוקים מעל הראש עד לנסיעה.
אתמול ערכתי ביקור אצל אורי שחם במצמן כרכור, שם טפלו באופניים שלי ממש כמו גברת שמתכוננת לאירוע חשוב: כיוון הילוכים, התאמת הברקסים, החלפת צמיגים.
הרבה פעמים כמאמן אני משתמש בטכניקות של דמיון מודרך עם החניכים. על המרקע הפרטי העליתי בדמיון קטעים מהדרך שאני מכיר. יהיה נחמד לפגוש אנשים שמזה זמן רב לא פגשתי. חלקם מכורים ממש כמוני. הפעם האחרונה שרכבתי לאילת הייתה עם החבורה העליזה מראשון לציון, אי שם באמצע שנות ה-90. הדבר שאולי הכי זכור לי מהנסיעה הייתה הירידה למכתש הגדול בשעה 4 לפנות בוקר כאשר הנצנצים והאורות של הרכב המלווה משמש לנו כמקור של תאורה. נראה לי שאני מתחיל להיכנס לאווירה המתאימה לנסיעה. מעניין אילו שינויים חלו ברוכב ישראל עם השנים. מהבחינה הזו אנחנו היינו החלוצים, דור המדבר.
בנסיעה הראשונה לאילת ב-1986 כאשר הגענו לחוף היינו כל כך עייפים שנשכבנו על חסקה שהיה שם ונרדמנו מיד. הייתה תמימות רבה בהתייחסות שלנו לאופניים בתקופה ההיא. היום הכול הרבה יותר מסודר ומאורגן. יחד עם זאת רוכב ישראל נותר עדיין מסע האופניים העממי הארוך ביותר שמהווה סוג של פרשת מים בדרכם של רוכבים המגדירים את עצמם כ"לוחמי סוף שבוע" בדרך להפיכתם לרוכבים מקצועיים שרכיבתם אומנותם.
אין דבר שישווה למראה של פלוטון רוכבי כביש הלבושים בגדים תואמים העובר בסערה את הכביש. מי שמכיר את הענף והיה במרוצי אופניים מכיר את יראת הכבוד שחשים הצופים ברגע שנשמע הרעש שמשמיעים הגלגלים החורכים את האספלט, ורואים את הרוכבים הדקיקים המסודרים בצפיפות, ואת מכוניות הליווי הנוסעות מאחור. מעניין בכמה פלוטונים נסתדר על הכביש ברוכב ישראל. עברתי בפעם המי יודע כמה על רשימת המשתתפים, יש אנשים שנראה לי שלמרות שטיילו עם האופניים ברחבי העולם חוזרים מדי שנה להשתתף ברוכב ישראל. בכך הם הופכים לחלק ממשפחה, משפחת רוכב ישראל.
מזג האוויר מבטיח להיות נוח לפחות על פי התחזית. ישנם קטעים על המסלול שמראש נראים בעלי דרגת קושי גבוהה. למשל קטע הטיפוס מאזור שדה בוקר כולל העלייה לכלא נפחא בואכה מצפה רמון בחצות היום ובשיא החום, ודאי יעשו לחלק מהמשתתפים במסע את החיים על האוכף, איך נאמר בצורה עדינה, מעניינים.
הבעיה היחידה שתמיד הייתה ברכיבה מהסוג הזה היא ההטרוגניות הרבה של הרוכבים. המקום היחידי שבו יוכלו סוסי המרוץ הפראיים ללחוץ על הדוושה ולשעוט קדימה תהיה קרוב לודאי רק בעליות. ביציאה משטחי הכינוס ודאי ירצו המארגנים שכולם ירכבו יחד, דבר שיקשה מאוד על הרוכבים. עוד יומיים לתחילת רוכב ישראל 2010, ואני מתרגש.
על מסע רוכב ישראל 2010
מסלול רוכב ישראל נמשך לאורך 519 ק"מ ועובר בתוואי נוף מגוונים. 250 ה"משוגעים" לדבר הם רוכבי אופנים חובבים אבל גם מאד מנוסים, המסוגלים לעמוד במאמץ הנדרש ולרכוב במשך שלושה ימים כ- 180 ק"מ ליום במהירות ממוצעת של כ-25 קמ"ש.
זו השנה התשעית ברציפות שבה חברת צימוק בניהולם של ציפי ודן בזנר מוציאה לדרך את המסע הייחודי. השניים הפיקו בשנה שעברה גם את הטור דה ישראל הראשון.
ביום המסע הראשון, יום חמישי, ייצאו הרוכבים מבית ספר שדה חרמון שבקיבוץ שניר, יחלפו על פני הכנרת וידרימו עד לצומת קליה שלחופי ים המלח, סה"כ 196 ק"מ. את הלילה יעשו הרוכבים בקיבוץ עין גדי ולמחרת ייצאו מעין גדי וירכבו לאורך 165 ק"מ עד למצפה רמון. אחרי מנוחת הלילה ותצפית על המכתש הגדול, ירכבו המשתתפים ביום השלישי לאורך 158 ק"מ ממצפה רמון ועד לאילת, שם בבריכה העירונית הם יחגגו את סיומו של המסע המפרך.
