השנה הובטחה סדרת תחרויות אופניים לנשים בלבד. מור שלזינגר פגשה את רותם גפינוביץ ודניאלה לוי עם המאמן שלהן, אילן אולמן, לשיחה על נשים ואופניים
מאת:מור שלזינגר
במסגרת ההכנות לליגת האופניים לנשים יתקיים השבוע אימון פתוח ייחודי לנשים, עם שלושה אנשים מיוחדים: אילן אולמן מאמן קבוצת 500 וואט, דניאלה לוי ורותם גפינוביץ,שתי אלופות צעירות שהספיקו לצבור נסיון עשיר בארץ ובחו"ל. לקראת הארוע הייחודי הזה תפסתי את אילן, רותם ודניאלה לשיחה על נשים, אופניים ומה שביניהם.
כמה וכמה מאמנים כבר נרתמו למאמץ לקראת ליגת האופניים לנשים ומציעים אימונים פתוחים לנשים. אילן אולמן וקבוצת 500 וואט עם דניאלה לוי ורותם גפינוביץ, רוכבות עלית מהקבוצה וחברות נבחרת ישראל, יזמו חוויה מיוחדת לנשים: אימון אופניים בלטרון, משולב עם קפה, ארוחת בוקר, שוברי הנחה בחנות ספורט ועוד ועוד. לקראת הארוע, ניצלתי את ההזדמנות לשמוע מקרוב עוד פרטים על הארוע, ועל התפיסה שמאחוריו, יחד עם תובנות מרגשות של שתי הרוכבות המוכשרות.
רותם גפינוביץ ודניאלה לוי באליפות העולם באיטליה
אילן אולמן מאמן קבוצת 500 וואט, מאמין שיש באופניים חוויה מיוחדת, הרבה מעבר לרכיבה עצמה. כשהוא מדבר על המועדון, הוא מדבר על רוח, ועל תפיסה מסויימת של לייף סטייל, ומועדון שמייצר חווית משתמש מלאה, הרבה מעבר לרכיבה עצמה. תפיסה שאותה הוא מנסה להעביר גם באימון הפתוח עם הרכיבה, והחברותא בארוחת הבוקר שאחרי, עם כל מה שמסביב.
אילן, מה אתה אוהב באופניים?
אני לא יודע אם אני אוהב רק אופניים, אני אוהב את החיבור בין האדם למכונה, גם ברמה הסימבולית, וגם ברמה המעשית. יש בזה משהו אפוקליפטי בעיני, שגוף האדם, מכונה מופלאה בפני עצמו, ממציא מכונה מופלא כמו אופניים, עם יחסים, העברות, מהירויות והתנגדויות. זה משהו מיוחד שלא קיים בעיני באף ענף ספורט אחר. בעיני אופניים זה הרבה יותר קרוב לדת, מכל ספורט אחר (אולי חוץ מכדורגל הוא מסייג). וכמובן שהמרחקים שמכסים באופניים הם פשוט מטורפים. וככל שאתה משתפר, אתה מרחיב יותר את הטווחים שלך, פורץ את הגבולות שלך עצמך.
איך זה שיש מעט כל כך נשים בענף האופניים?
אני חושב שיש מעט נשים בכלל בספורט בעולם, לאו דווקא ספציפית בענף האופניים. כל התנועה של נשים בספורט זה דבר שהולך ומתעצם. ספורט האופניים נתפס הרבה שנים כספורט גברי, והתמורות שהוא מחולל בגוף נחשבות לתמורות גבריות. נשים עד אמצע שנות השמונים לא עסקו בספורט גברי. נשים לא הלכו לחדר כושר כי חששו מהתמורות הפיזיות האלו בגוף. חברתית/תפיסתית היתה לזה השפעה גדולה מאוד, וזה הוכח מחקרית. בשנים האחרונות זה השתנה. אני חושב שזה תהליך איטי אבל זה קורה. האני מאמין שלי הוא שאישה היא חיה אירובית טובה יותר מגברים. גם בהנתן שהאדם הוא היצור הכי יעיל על פני כדור הארץ (לא הכי מהיר, אבל הכי יעיל) מכל בעלי החיים. גבר הוא אנאירובי, כוח מתפרץ, ונשים הן יצורים אירוביים. אני מאמין שנשים ינצחו גברים במרתון. אני אומר לנשים שירכבו ליד גברים, יראו להם שהן לא נופלות מהם. אני לא מצפה מאישה להתנהג כמו שהחברה מצפה. אם יש לך כוח, לכי על זה.
אילן אולמן: "כל אחת יכולה, זה ניתן וזה אפשרי"
איך לדעתך אפשר לקרב עוד נשים לענף?
התשובה בגוף השאלה. פשוט לקרב נשים, לחשוף אותן. אני לא חושב שהתחרות היא הסוגיה המרכזית, העיסוק בספורט כדרך חיים זה מה שחשוב. ככל שיותר נשים ייחשפו לספורט כאורח חיים, משולב במימוש עם העצמה פיזית ובעקבותיה מנטאלית, כך יהיו יותר נשים. בהקשר הזה, לאופניים יש יתרון על פני ריצה. ההתחלה עם אופניים קלה יותר מאשר בריצה, זה ספורט כואב פחות. בריצה האימפקט כל כך כואב, וההתאוששות כל כך איטית בהתחלה, שהשיפור איטי יותר. ובשונה מחדר כושר, או ענפי ספורט אחרים, באופניים השיפור הוא ממשי ומוחשי ומורגש. וכמובן, אופנים זה באמת ספורט שמתגמל גם אורך רוח, חיבור, סבלנות והתמדה. יתרון נוסף הוא מאפשר לנו אכילה ללא נקיפות מצפון, שזה חשוב גם לגברים.
מהזוית שלך כמאמן, מה שונה באימון נשים?
בואי נתמקד בנשים בישראל, קודם כל יש לסלק דעות קדומות ותפיסות שנשים רבות גדלות איתם. תפיסות כמו: "את פחות חזקה" או "יש דברים שאת לא יכולה לבצע". נשים מפותחות יותר מבחינת יכולות רגשיות, והדרך לדבר עם גבר, שונה מהדבר לדבר עם אישה, וזה למרות שבספורט האופניים גברים מפותחים יותר מנטאלית ורגישת. בכל זאת אצל נשים יש מרכיב שאין אצל גברים. בנוסף, הנשיות, ההורמונים זה משהו שונה לחלוטין. אצל ספורטאיות צעירות ההפרשים ברמת הביצוע בין יום אחד למשנהו קיצוניים ביותר. אצל נשים מבוגרות יותר, הנפילות גדולות יותר, וחשוב להכיר ולהבין, לדעת ולתזמן. זה מכריח את המאמן לנתח ולנסות להבין בצורה עמוקה יותר גם בפרמטרים האלו. אני גם חושב שנשים הרבה יותר מחוייבות מגברים. יש משהו במחוייבות של נשים, לפחות אצל אותן המעטות שמגיעות לספורט, שהוא הרבה יותר משל הגברים. מתוך כלל הנשים שיצא לי לאמן, נשים מסוגלות לשאת כאב הרבה יותר טוב מגברים, לפחות באותם מקרים שיצא לי להתקל.
מה יהיה באימון הפתוח? למי מיועד האימון? מה צריך להביא?
האימון מיועד לכל אחת, בכל רמה. כמו בקבוצות האופניים שלנו, אני מחלק את הנשים לקבוצות על פי הרמה. אפשר להגיע עם אופני כביש, ואפשר להגיע עם אופני הרים. באימון נתמקד בעבודה ספציפית על כמה נושאים:
– טכניקת רכיבה: עמידה, ישיבה, משחק בהילוכים, ואיך למצוא את ההילוך הנכון
– התחברות לאופניים: איך לעמוד על האופניים, שליטה בקצב בתוך עליה והתאוששות תוך כדי עליה. לשבת, לעמוד, לנשום מהאף ולהוציא מהפה – בכל האלמנטים האלו ניגע באימון.
האוירה תהיה רגועה, יהיו איתנו גם דניאלה ורותם שיעבירו יחד איתי את האימון, ואני אעבור בין הקבוצות השונות.
וכמובן, בהתאם להתייחסות של הקבוצה שלנו, זה לא רק אופניים. בסיום רכיבה הדבר הכי טבעי בעולם זה לשתות ולאכול, וזה צריך להיות כיף.
רותם גפינוביץ, בת 18, רוכבת כבר 6 שנים אצל אילן אולמן. היא הספיקה להיות אלופת ישראל לנוער במרוץ נגד השעון, להתחרות באירופה כבר שנה רביעית ואף לנצח שתי תחרויות. אחת בהולנד ואחת בבלגיה.
דניאלה לוי, חיילת, בת 18, היא אלופת הארץ לנוער בכביש ובמרוץ נגד השעון, ואף התחרתה באליפות העולם ("היה קשה מאוד" היא מספרת, "אבל סיימתי. ויש לאן לשאוף"), ובעוד תחרויות באירופה.
שתיהן חיות ונושמות אופניים כבר כמה וכמה שנים, וראו מקרוב את ההתפתחות בענף ברכיבה הנשית, ואת היחס לנשים באופניים.
רותם גפינוביץ (מובילה את הדבוקה): "ענף הרכיבה הנשית מתפתח בצורה מדהימה, אז פשוט אל תפחדו"
צילום: הניה וורסטרטן
מה אתן אוהבות באופניים?
דניאלה: וואו, אני אוהבת הכל באופניים. אופניים זה מה שאני הכי אוהבת לעשות. האתגר, החברים הסיפוק. הדברים הקטנים ברכיבה שנותנים להרגיש טוב. קשה לתאר את זה במילים, אבל זה גורם לי אושר וזה פשוט הפך להיות חלק ממני. אני אוהבת את ההצלחות ואת ההפסדים, חווים כל כך הרבה ברכיבה ולומדים כל כך הרבה שזה פשוט כיף. אני חווה כל כך הרבה דברים, בזכות האופניים, חוויות שאנשים בני גילי לא הספיקו לחוות.
רותם: קשה לי להגדיר במילים, כי זה כל החיים שלי עכשיו. זה מה שאני חיה, ומה שאני אוהבת.
שתיכן רכבתן בחו"ל בתחרויות נשים, תארו קצת את החוויה?
רותם: זו חוויה שונה לגמרי. התחרות הראשונה שהתחריתי בה באירופה היתה באמת תחרות של בנות וזו היתה חוויה מדהימה לגלות שחוץ ממני יש בעולם עוד כמה בנות על האופניים. כי בארץ ביום טוב יש אולי חמש מתחרות. וזה היה מפתיע ומרגש לראות יותר משלושים בנות על קו הזינוק, וכולן בגילי פחות או יותר. הרמה באירופה שונה לגמרי ממה שהכרתי בארץ, וגם דרך ההתייחסות שלהן לספורט הזה שונה לגמרי. בארץ, אנשים מטילים בך ספק: "רוכבת אופניים? בחורה? אופניים זה של גברים!". וההתייחסות האירופאית ונקודת המבט שונה לחלוטין: מקבלים אותך כרוכבת, שואלים, מקשיבים, והתחושה אחרת לגמרי. למזלי, וגם לפי התחושות שלי, אני מרגישה שינוי חד מאוד באיך שמסתכלים על נשים רוכבות בארץ. פתאום רואים שזה ספורט אמיתי, ולא מישהי אחת רוכבת וכולם צוחקים אחריה.
דניאלה: האמת היא שלהתחרות בחו"ל זה ממש כיף. סוף כל סוף אפשר לעמוד על קו זינוק עם הרבה נשים. בתחרות הראשונה שלי בחו"ל נלחצתי מאוד: כולן נראות רוכבות מקצועיות, כל אחת מינימום אלופת עולם. הן גם רוכבות הרבה יותר אגרסיבי מאשר בארץ. בהתחלה הייתי בהלם: דחיפות, מכות קטנות. אבל לאט לאט התרגלתי. רותם ואני היינו שבוע בטור נוער שכזה. ביום הראשון היה לנו מוזר וקשה, לאט לאט התרגלנו ולמדנו והתחלנו לרכוב אגרסיבי כמוהן. זה כיף וזו חוויה טובה, מאוד מלמדת. יש לאן לשאוף, יש לאן להתקדם.
דניאלה לוי: "אופניים זה לא ספורט לגברים בלבד. אני ממליצה לכל אחת לנסות"
שאלה לסיום: איזה מסר הייתם רוצים להעביר למי שקוראת את הכתבה עכשיו?
אילן: לי חשוב להעביר את המסר שבאמת כל אחת יכולה, וזה ניתן וזה אפשרי. פשוט לבוא ולחוות ולהיות ולממש, ופשוט לעשות את זה. בעיני זה תהליך שכל אחת יכולה וצריכה לעבור. ספורט כאורח חיים מתגמל אותך: בבטחון העצמי, ובתפקוד כאשה, כאמא וכרעיה.
רותם: אני רוצה לפנות למי שקוראת את הכתבה ולומר לה בואי, עלי על האופניים והצטרפי אלינו. שנוכל לרכוב ביחד. אל תפחדו לעלות על האופניים בגלל שהגברים שולטים פה בענף. ענף הרכיבה הנשית מתפתח בצורה מדהימה, אז פשוט אל תפחדו.
דניאלה:אני רוצה להגיד דבר ראשון אופניים זה לא ספורט לגברים בלבד. אני ממליצה לכל אחת לנסות, אין מה לפחד מלרכוב עם גברים. הגברים בענף ממש תומכים ועוזרים. ובשורה התחתונה זה ממש כיף. שווה לנסות, שווה להגיע. לא חייבים להגיע ישר להתחרות, גם לרכוב ולנסות זה כיף, וכמובן תחרות זו חוויה אחרת לגמרי. אז שווה לנסות
מור שלזינגר
נשואה, אמא לשניים. סמנכ"ל מו"פ בחברת היי-טק, בעלת תואר שני במדעי המחשב וחקר המוח.
פעילה בטריאתלון נשים ובארגון ארועי ספורט נשים, מנהלת ב-
פורום נשים בספורט.
מסיימת איש הברזל ישראמן 2010, אלופת הארץ בחצי איש ברזל 2009
קישורים: אופניים, מרוץ, מרוץ נשים, מרוץ אופניים
