מאת:רפי דותן
פיזיולוג ויועץ לפעילות גופנית ולספורט
פתיח
מכבר חלפו לבלי שוב הימים שבהם היו נעלי ההתעמלות של "המגפר" הנורמה השלטת בעוד מושאי ההערצה והערגה של ספורטאים ובני-נוער היו ה"אדידס-רום (Rome)" – נעליים בסיסיות ביותר, בעלות סוליה דקה וקשה עוד יותר, שכיום לא היו מסוגלות להתקרב אפילו לשלב המועמדות בדירוג נעלי ריצה וספורט. המבחר הנוכחי של נעלי ריצה ונעלי ספורט אחרות – מדהים בעושרו, וגם בארצנו הקטנה, היקפו של מבחר זה – גם אם מוגבל משהו – מכובד מאד. אולם, אלייה וקוץ בה, כרגיל בחברת השפע הדמוקרטית – זכות הבחירה אינה תמיד קלה ולעיתים קרובות אינה ממומשת בתבונה… אם נוסיף לכך את העלויות הגבוהות הכרוכות ברכישת נעלי ריצה – במיוחד לאלה ה"מבלים" את נעליהם בקצב גבוה – ואת שוויין, שלא יסולא בפז, של הרגליים ובריאותן, אך טבעי יהיה ומתבקש לערוך סדר קטן ב"בלגן" ולבור את התבן מן המוץ.
הערה: במאמר זה אין כוונה להמליץ, לכוון, או בכל צורה אחרת להתייחס לדגמים וליצרנים קונקרטיים בשוק הנעליים הנוכחי. המאמר יעסוק רק בעקרונות ובגורמים האמורים לכוון את הקונים בכוח בבואם לרכוש נעלי ריצה.
בחינה שטחית של היצע נעלי הספורט והריצה מציג מגוון עצום של חומרים וטכנולוגיות, אמצעי שיכוך ושיטות שריכה, סוגי סוליה וסוגי גפה, מידות רוחב וצבעים, ו…מחירים. הקונה הפוטנציאלי, העומד לפני המבחר ללא הכנה מוקדמת, עלול ללקות בהלם צרכני וליפול כפרי בשל בידיו של מוכר, שגם אם כוונותיו טובות בסך הכל, הרי שמקצועיותו לוקה בדרך כלל בחסר רב וסגולותיו מסתכמות בגילו הצעיר, בבטחונו העצמי המופרז אך האסרטיבי, וברצונו העז למכור נעליים, ואם אפשר – גם יותר מזוג אחד…
אפילו תקציב בלתי-מוגבל אינו סגולה להתחמקות ממלכודת הקנייה הגרועה. אם אתה לוקה במשקל-יתר, אורח ריצתך כבד, או אם "קריירת הריצה" שלך עודה באיבה – נעלי מירוץ ב-600 או 700 ¤ עלולים להיות מן הדברים היותר גרועים שיכולת לרכוש – גרועים למעשה באותה מידה כמו הנעליים שקנית ב-169 ¤ בגלל ה"פירוטכניקה" הצבעונית שלהן ומראן ה"קרבי"! כסף, כמו גם בורות, נחשבים עדיין כ"סמים מותרים" בספורט, אך השימוש בהם אינו מבטיח הצלחה..!
למה בדיוק דרושות הנעליים ?
אף שהנושא כלל אינו טריוויאלי, הרי שלאחר התפזרות "העשן הפירוטכני" והמלל השיווקי ה"היי-טקי" המאפיינים את התחום, חוזרת ועולה האמת ה"יחפה" והבלתי-מצועצעת – אותם עקרונות בסיסיים, שהיו נכונים בעבר, תקפים ועומדים גם כיום! על קונים פוטנציאליים ואינטליגנטיים, הרוצים לצאת מן החנות עם הנעליים המתאימות ביותר לצורכיהם, לשאול את עצמם מספר שאלות, שרק עם התשובות עליהן יוכלו להיחשב חמושים כראוי ב"שדה המערכה" של שוק הנעליים:
1. לאיזה צורך דרושות הנעליים? לפעילות ספורט כללית? לספורט מסוים? להליכה? לריצה? או אולי רק כדי להיראות בחברה..?
2. אם הנעליים דרושות לריצה – לאיזה סוג ריצה? האם למיאוצים (שלא יטופלו במאמר זה) או לריצות-סבולת ממושכות? האם הן מיועדות לאימונים, לתחרויות, או לכלל יישומי הריצה?
3. באילו שטחים ועל אילו משטחים עתידות הנעליים לעבור את עיקר שירותן?
4. מהו הקילומטראז' השבועי הממוצע הצפוי להן – נמוך, בינוני, גבוה?
5. מהם נתוניו האישיים של הקונה המיועד? האם הוא מתאמן ותיק, או מתחיל? האם הוא לוקה במשקל-יתר משמעותי? האם הוא "Heel Striker" בעל סגנון ריצה כבד, או אולי "Mid-Foot Striker" בעל סגנון קליל ויעיל יותר? האם ליקוי אורתופדי כזה או אחר גרם, גורם, או מועד לגרום לך פגיעה גופנית, או סבל כלשהו?
6. מהו התקציב
העומד לצורך הרכישה?
מה באמת חשוב לבדוק בנעליים ?
למזלנו, איכותן של נעלי הריצה המודרניות, לפחות אלה של היצרנים הגדולים והמוכרים, גבוהה מאד בסך הכל – הן מבחינת תכונותיהן והן מבחינת איכות ייצורן. כיום, כל נעל שאינה בקטגוריית ה"Junk", טובה בכמה דרגות מה"אדידס-רום" הפופולרית של שנות ה-60' וגם מנעליים רבות מאד ומתקדמות יותר שעמדו לבחירת הרצים בחנויות הנעליים וציוד הספורט של שנות ה-70' ואפילו ה-80'.
מה, בכל זאת, כדאי לבדוק ולוודא בנעליים המועמדות לרכישה ?
1. מחיר ואיכות כללית . יצרני הנעליים, רובם ככולם, מייצרים כיום את תוצרתם במדינות העולם השלישי – בכלל זה, את רוב הדגמים
האיכותיים והיוקרתיים ביותר. לפיכך, כבר אין סיבה של ממש להבדלי מחירים דרמטיים, הנובעים מעלויות עבודה שונות. ככלל ניתן לומר,
כי מחיר משקף איכות. אין להבין מכך בהכרח, שזוג נעליים שמחירו 169 ¤ איכותי פחות מזוג מקביל הנמכר ב-189 ¤. עם זאת,
בסבירות גבוהה מאד ניתן להניח, כי כל אחד משני זוגות אלה איכותי פחות בסך הכל בהשוואה לזוג שמחירו 270, או 300 ¤.
משמעויותיה של איכות כללית גבוהה יותר עשויות, בין היתר, להיות: חומרים איכותיים יותר, סוליה עמידה יותר, עבודה מדויקת ומוקפדת יותר, אחידות ועקביות בייצור ובמידות, וגימור. חשוב לחזור ולהדגיש, כי אין במשמעויות אלה אפילו כדי לרמוז שהזוג היקר – יקר ככל שיהיה – יתאים יותר לבעליו ולשימושיו המיועדים יותר מן הזוג הזול יותר!
כאשר הדילמה היא בין שני זוגות, העונים על הצרכים התפקודיים במידה דומה, ואין מניעה תקציבית – רק אז מומלץ בחום לרכוש את הזוג האיכותי והיקר יותר.
2. התאמה ונוחות . נעל טובה היא, בראש ובראשונה, נעל המתאימה לרגלו של המשתמש בצורה מיטבית ובנוחות מרבית. מספר יצרנים מציעים גם מידות רוחב בנוסף לדגמים נפרדים לנשים ולגברים (הנבדלים לא רק בצבעיהם, אלא ובעיקר ברוחבם). בחינה פנימית של נעל טובה תגלה, בין היתר, תפרים שטוחים,
או אף "סמויים" (מכוסים) – מן הגורמים החשובים לכך, שנעל נוחה ומתאימה באמת "מתלבשת" על הרגל כגרב ואמורה לשמור על נוחותה והתאמתה גם ללא גרביים!
מאחר שבחנות המכבדת את עצמה לא תותר בדיקת נעליים ללא גרביים, ניתן להגיע מצוידים בגרביים דקים בנוסף לגרבי הספורט העבים והמרופדים יותר.
ההבדל העיקרי בין התאמה טובה של גרב לבין זו של נעל טובה, הוא בכך שבזו האחרונה יש לשמור על מרווח בהונות. כלומר, על הבהונות להיות מסוגלות לנוע בחופשיות מעלה-מטה ולכף הרגל צריכה להישמר האפשרות לנוע מעט לפנים, כפי שקורה, ללא יוצא מן הכלל בעת ריצה במורדות.
עם זאת, כדאי להכיר בכך, שתפקידם של הגרביים אינו מתמצה בספיגת זיעה, או בשמירת חום הרגל בימים קרים. מאחר שהתאמה ונוחות מושלמות מתבררות, לעיתים קרובות, כמשאות-נפש שאינן מתממשות במלואן, הרי שגרביים נאותים עשויים לסייע מאד בהתקרבות לאידיאל. טוב יעשו רצים אם יוודאו, שהגרביים המשמשים אותם הם אמנם המתאימים ביותר לייעודם.
3. אחיזת הרגל. תפקידה של הנעל לתווך בין הרגל לבין משטח הריצה. על מנת לעשות זאת בצורה הטובה ביותר עליה לאחוז את הרגל באופן שלא תתאפשר תנועה יחסית ביניהן, כלומר – על הנעל וכף הרגל להפוך, ככל האפשר, ליחידה תפקודית ואינטגרלית אחת. על מטרה זו להיות מושגת תוך שמירת הנוחות וההתאמה (ראו לעיל) תחת עומס ובלעדיו – הן במצב סטאטי והן במצב דינמי (תוך כדי ריצה).
אחד ההיבטים החשובים של אחיזת-רגל טובה הוא לחץ אחיזה אחיד ככל האפשר – בין אם מדובר בשריכה סטנדרטית, ובין אם בסגירה באמצעות רוכסן, או רצועות "ולקרו" (Velcro). שרוכים נחשבים עדיין כאמצעי הסגירה וההתאמה המועדף משום ספקטרום האפשרויות הרחב שהם מציעים – שיטות שריכה שונות, דילוג סלקטיבי על חוריםלולאות מסוימים, ואפילו שימוש בשרוכים אלסטיים.
4. תמיכה אנטומית . על נעל הריצה הטובה לשמור על תנוחתה האנטומית – הניטרלית ואו המיטבית – של כף הרגל, במיוחד תחת העומסים הדינמיים הגבוהים הנוצרים תוך כדי ריצה. התאמתה של נעל עשויה להיות מלאה ואחיזתה מושלמת כאשר יושבים, נועלים, ושורכים אותה, אך מצב זה עלול להשתנות באורח דרמטי ברגע שאנחנו קמים, עומדים, הולכים, וכמובן – רצים.
התמיכה האנטומית החשובה ביותר היא, בדרך כלל, תמיכה לקשת האורכית של כף הרגל. תמיכה זו מושגת כרגיל ע"י סוליה פנימית מעוצבת. רוב הנעליים המודרניות מספקות תמיכה נאותה מסוג זה, אך חשוב להכיר בכך שהתמיכה מיועדת ומתאימה למי שאינם סובלים מליקויים אורתופדיים משמעותיים, כ"פלטפוס" (כף-רגל שטוחה), או קריסה תפקודית של הקשת תחת עומס. ליקויים כאלה יש לתקן באמצעות מדרס אורתופדי, שאותו יש להכניס לנעל במקום הסוליה הפנימית. סוליה פנימית נשלפת היא, לפיכך, תכונה הכרחית בנעל לרצים מסוג זה (ראו גם תחת "סוליה פנימית נשלפת", להלן).
עוד חשוב לזכור, כי תמיכה נאותה של הרגל מושגת לא רק ע"י הגבהות כאלה או אחרות, אלא גם ובמידה רבה, באמצעות מבנה הנעל והחומרים שמהם היא עשויה. למשל, נעל שסוליתה רכה מדי עלולה לשקוע פנימה תחת עומס ולגרום לבעיות דומות לאלה המתעוררות עקב כף-רגל שטוחה, או העדר תמיכה לקשת האורכית. כדי למנוע זאת, משתמשים יצרנים מסוימים, לעיתים, בחומרים בעלי קשיות שונה בחלקה הפנימי והחיצוני של סוליית העקב.
5. הגבהת העקב דרושה, למעשה, בכל סוגי הנעליים ולכל סוגי הרצים, על מנת למנוע עומס מתיחה מיותר מגיד האכילס ומשרירי הסובך. למעשה, המודעות להיבט זה רבה מאד ולא קיימות כיום נעליים ללא הגבהה כזו. רובן מספקות גם את ההגבהה המינימלית הנדרשת של כ-1 ס"מ בהשוואה לקדמת כף הרגל. עם זאת, כדאי לוודא שההגבהה אמנם מספקת. הגבהה גדולה עוד יותר דרושה לבעלי הסטוריה של פגיעות, או רגישות, בגיד או בשרירים שהוזכרו. הגבהה כזו עשויה להוות חלק בלתי-נפרד מן המבנה המקורי של הנעל, או להיות מוספת בדיעבד ע"י הקונה, או האורתופדפודיאטריסט שלו, מתחת לסוליה הפנימית (ראו להלן), או כחלק ממדרס אורתופדי מלא, במידת הצורך.
6. גמישות רוחבית . על הנעל להיות ניתנת לכפיפה ידנית קלה למדי באזור כרית כף-הרגל. הגמישות הרוחבית מקלה על המעבר משלב הדריכה לשלב הדחיפה, מפחיתה את ההתארכות והמתח הנכפים על גיד ה"אכילס" ובשרירי הסובך, ובכך מקטינה את הסיכון לדלקת, או חלילה לקריעה או פגיעה אחרת בהם. גמישות זו וההגבהה הנאותה של העקב משלימות למעשה זו את זו – הן במניעת פציעות והן בייעול התנועה.
7. גמישות אורכית היא, למעשה, האפשרות לפתל את הנעל, בקלות יחסית, סביב ציר האורך שלה. תכונה זו חשובה בעיקר לאותם רצים – בדרך כלל הרצים היעילים והטובים יותר – היודעים לבצע את שלב המגע עם הקרקע באמצעות חלקה החיצוני-אחורי של כף הרגל, תוך גלגול פנימה ולפנים, בעת ובעונה אחת (קרויים בשפה המקצועית בשם "Mid-Foot Strikers"). זוהי, למעשה, התנועה הטבעית שעבורה "תוכננה" כף הרגל ע"י אמא-טבע. גמישותה האורכית של הנעל מקלה על תנועת כף הרגל ועל שיכוך הזעזועים הטבעי. בכך מופחתים גם העומסים הלא-טבעיים על עצמות המסרק ואיתם גם סכנת הדלקות ושברי המאמץ בהם.
8. שיכוך זעזועים. צפייה בבני תרבויות "פרימיטיביות" יותר, אך מקולקלות פחות מתרבות השפע והטכנולוגיה המערבית, מראה בעליל כי רגל האדם בנויה להליכה, לריצה, ולשיכוך זעזועים, ללא צורך בתיווך של נעל. אפילו רצי עילית ברמה העולמית, שהמפורסם שבהם היה אבבה ביקילה האתיופי (שזכה במרתון האולימפי של רומא, 1960, לאחר שרץ חלק גדול מן המסלול ללא נעליו), הוכיחו כי ניתן לרוץ ללא נעליים ואפילו ברמה גבוהה. לא זה המקום לספר בשבחה ולהצדיק את קיומה של נעל הריצה, אלא לומר ולהדגיש, כי רגל אדם בריאה ומורגלת, מצוידת למעשה במנגנונים האנטומיים והמוטוריים הדרושים לריצה יעילה ונטולת זעזועים מזיקים. עם זאת, העדר מיומנות וניסיון, פגמים אורתופדיים שונים, משקל-יתר, סגנון ריצה כבד, וכיו"ב, גורמים לרובנו להזדקק לתיווכה של נעל הריצה – בין היתר, לצורך שיכוך זעזועים. המסר העיקרי לעניננו הוא, כי הצורך בשיכוך זעזועים ע"י הנעל קטן ככל שאותם מנגנונים אנטומיים ומוטוריים מושלמים יותר והרץ מיומן יותר בסגנון ריצה קליל ויעיל. לפיכך, צורך מופחת באמצעי אחיזה, תמיכה, ושיכוך, מאפשר לנעלי האימונים והתחרויות של רץ כזה להיות קלות יותר (ראו גם להלן תחת "משקל").
אף שלטכנולוגיה המיושמת בנעל נתונה יש השפעה על יעילות השיכוך, אין למעשה הבדל עקרוני מובהק בין כריות אוויר, כריות ג'ל, גומי E.V.A. מוקצף, וכיו"ב. "בגדול", ההבדלים בין שיטות השיכוך הנ"ל הוא ברמת הגימיק השיווקי יותר מאשר ברמה המעשית-תפקודית (בכלל זה, מניעת פציעות). עדיין, גורמי השיכוך הראשיים הם סוג החומר, אופן הכנתו (למשל הקצפתו), ועוביו. משיקולים תיאורטיים ברור, כי לא צפויות עוד "פריצות-דרך" של ממש בשיפור מקדמי השיכוך של סוליות הנעליים. בדומה לבולמי הזעזועים באופנועים ובכלי רכב אחרים, שבהם אורך המהלך הוא הגורם הדומיננטי ביעילות השיכוך, כך גם בסוליות הנעליים, שבהן עומק השקיעה הוא בעצם אורך המהלך. עומק השקיעה מוגבל ע"י עובי הסוליה, בעוד זה האחרון מוגבל, באורח מעשי, משיקולי יציבות של הנעל והרגל.
מן האמור לעיל, ברור למדי, כי נעלי הריצה כבר התקרבו מאד למיצוי פוטנציאל השיכוך שלהן. אין לראות זאת באכזבה, מאחר שכלל לא ברור שעומק שקיעה מוגדל לא יפגע באיכות הריצה, ואפילו לא אם שיכוך נוסף יקטין באורח משמעותי את שיעור היארעותן של פציעות ספורט. שיכוך בלתי-מפוצה עלול אפילו להחמיר היבט זה. משום כך, טוב יעשו גם קונים הזקוקים לשיכוך רב, אם יקפידו על התאמת הנעל, כמו גם על אחיזת הרגל ותמיכתה (ראו לעיל), לא פחות מאשר על מידת השיכוך. בעלי בעיות אורתופדיות ספציפיות – קריסת הקשת הרוחבית, למשל – עשויים להידרש לבדיקה ספציפית של השיכוך הקדמי (תחת כרית כף הרגל) ולאו דווקא, או לא רק את השיכוך האחורי, מתחת לעקב.
9. סוג הסוליה. היבט חשוב באפיונה של הסוליה החיצונית הוא עמידותה בשחיקה. גם בתחום זה חלו שיפורים וסוליות מודרניות טובות עמידות יותר מקודמותיהן ועדיפות בהחלט גם בשילוב שבין עמידות לבין מקדם חיכוך וכושר "אחיזה" (Grip) גבוהים יחסית. אם בזה היה מתמצה "סיפורן" של סוליות הנעליים, ניתן היה להכלילו בדיון על מחירה ואיכותה הכללית של הנעל (ראו לעיל). אולם, בדומה למה שנכון גם בצמיגי מכוניות, ולו היקרים ביותר – מי שרוצה צמיגי גשם לאחיזת-כביש ברמה הגבוהה ביותר יקבל צמיג (או סוליה) מגומי רך למדי ובעל אורך חיים נמוך יחסית. לחילופין, כמובן, אורך חיים גבוה יושג במחיר קשיות ומקדם חיכוך נמוך יותר. מי שרצים גם בגשם ואו על גבי משטחים חלקים, טוב יעשו אם יעדיפו סוליה מן הסוג הראשון. הבעיה נעוצה בכך, שנתוני הסוליה אינם מפורסמים ואם בכלל יש אפשרות לבחור יש לעשות זאת באמצעות נעיצת ציפורניים בסוליה וניסויי החלקה ובלימה על רצפת החנות…
היבט שונה ומעשי יותר של אפיון הסוליה הוא המבנה שלה – מערך הבליטות והזיזים המובנים בה והבאים במגע עם הקרקע ("Tread" באנגלית). מבנה עתיר בליטות וזיזים מיועד בדרך כלל לשיפור אחיזתה של הנעל במשטח הריצה – בעיקר, משטחים רטובים, או חלקים, ושטחי חול, או עפר תחוח. דגמים מסוימים משתמשים במבנה החיצוני של הסוליה כאמצעי לפיזור כוחות הנחיתה ובלימת זעזועים.
האסטרטגיה המקובלת על היצרנים, להשגת שילוב מיטבי בין עמידות לכושר אחיזה, היא שימוש בחומר (גומי) קשה יחסית ובמבנה סוליה "אגרסיבי". פתרון זה טוב לריצות שדה ולאימונים כלליים, אך למירוצי כביש יבשים עדיפה סוליה חלקה יותר, גם אם אורך חייה קצר יותר.
10. משקל הנעל. החשיבות שנהוג לייחס למשקלן של נעלי ריצה, ואפילו נעלי מירוץ, מופרזת במידה רבה. השימוש בחומרים סינתטיים ובטכנולוגיות חדישות גרם להפחתה דרמטית במשקלן של הנעליים המודרניות. לפיכך, הבעיה של משקל הנעל כבר אינה משמעותית כבעבר. ברוב רובם של הדגמים ולרוב רובם של המשתמשים, חשיבותה של נעל קלה יותר היא כיום משנית, או אף זניחה בחשיבותה. הבדלי המשקל, כיום, בין דגמים שונים מאיכות בינונית ומעלה, נובעים בראש ובראשונה, מכמות החומר שהוקדשה לבלימת זעזועים, לאחיזה מוצקה של הרגל ולתמיכה בה. כלומר, פירושו של שימוש בנעליים קלות הוא ויתור על מידה כזו או אחרת של הגנה על הרגל, או אף על עמוד השידרה. היחידים היכולים להרשות לעצמם ויתורים בתכונות אלה של הנעל, הם רצים נטולי ליקויים אורתופדיים משמעותיים ובעלי סגנון ריצה קליל במיוחד. רצים אחרים, טוב יעשו אם יעדיפו את הנעליים הכבדות אך המגינות יותר – הן באימונים והן בתחרויות. אלה מביניהם – בעיקר רצים הישגיים ברמה גבוהה – שאינם סובלים מליקויים אורתופדיים חמורים וסגנון ריצתם אינו כבד במיוחד, יכולים להרשות לעצמם שימוש לא תכוף בנעלי מירוץ קלות במספר אימונים קטן ובתחרויות החשובות ביותר.
11. אוורור. באקלים הישראלי, אך גם באזורים אקלימיים חמים ואו לחים פחות, קשה להתייחס לאוורור הנעל ולאידוי הזיעה כאל מותרות. מלבד הגברת הנוחות משרתת תכונה זו גם את המטרה של הפחתת הסיכוי להתפתחות פטרת (פטריות). עקב מודעות גוברת ושימוש נרחב בחומרים קלים ואווריריים יותר (כחלק מן המאמץ המתמשך להפחתה של משקל הנעל) הפכה גם תכונה זו, זה מכבר, "לנכס צאן ברזל" של נעלי הריצה – למעט נעלי עור מלאות שאינן מתאימות במיוחד לאקלים הישראלי, או שאינן מיועדות להיות נעלי ריצה, מלכתחילה.
מכל מקום, דגמים שונים של נעלי ריצה נבדלים זה מזה במידת האוורור שהן מספקות. עדיפות לרמת אוורור גבוהה יש לתת למי שרצים מרחקים שבועיים גדולים, לרצי שדה, ולמבצעים ריצות ארוכות במיוחד – באימונים ואו בתחרויות.
12. סוליה פנימית נשלפת היא כיום רכיב תקני, למעשה, בנעלי ספורט וריצה, למעט חלק מן הנעליים הזולות ביותר, שמלכתחילה אינן ראויות לרכישה ע"י רצים, אם בכלל. לפיכך, כמעט מיותר למנותה בין תכונות הנעל שאת קיומן יש לוודא. עם זאת, ראוי למנות את הסיבות לצורך בסוליה נשלפת.
א. אפשרות להכנסת מדרסים (במקום הסוליה הפנימית – ראו לעיל).
ב. אפשרות להגבהת העקב (מתחת לסוליה הפנימית – ראו לעיל).
ג. פינוי קל ויעיל יותר של חול, עפר, וחלקיקים אחרים, העשויים לחדור לנעל – בעיקר בריצות-שדה.
ד. רחיצה וייבוש יעילים יותר של הנעל לאחר כניסה לבוץ ולשלוליות בריצות-שדה, או לאחר ריצה בגשם.
פרקטיקה צרכנית
אין להימנע מן ההודאה, שאת טיבה האמיתי של נעל ניתן להעריך במלואו רק לאחר שימוש מעשי בה במגוון שימושיה המיועדים – משטחי הריצה, כמו גם טווחי המרחקים וקצבי הריצה השונים. אם הצטבר ניסיון חיובי עם דגם נעליים מסוים, שעדיין קיים בשוק, אפשר ואולי אף רצוי לחזור ולרכוש ממנו זוג נוסף. אולם, לאור הדינמיקה המרשימה של הופעת דגמים חדשים, ובמיוחד אם שביעות הרצון מן הנעליים הישנות מסויגת באורח כלשהו – מומלץ לבדוק דגמים אחרים ואולי חדישים יותר.
להלן מספר המלצות צרכניות:
1. נסהי להגביל את החיפוש לתכונות הדרושות לך באורח קונקרטי והתעלםי מתכונות ואיכויות בלתי-רלוונטיות.
2. כפי שכבר נאמר (תחת "התאמה ונוחות"), רצוי לבוא לחנות מצוידים בגרבי הריצה, שבהם אתה משתמשת בדרך כלל, כמו גם בגרביים דקים לצורך סימולציה של "התאמה יחפה".
3. שלא כבכמה סוגים אחרים של מוצרים – שום חנות לא תאפשר 30 ימי ניסיון ולא תוכל להבטיח שביעות-רצון. נסהי למצות את אפשרויות הבדיקה הניתנות לך בחנות: בחינה ידנית וחזותית קפדנית, כמו גם הליכה וריצה, שינויי עומס וכיוון תנועה, וכיו"ב, ככל המתאפשר בתוך החנות.
4. מצאת זוג נעליים הנראה לך מתאים – אל תרשהי לעובדה זו למנוע ממך מיצוי בדיקתן של כל הנעליים העשויות להתאים לך. אל תרשהי לעצלנות, ובמידת האפשר גם לא לקוצר זמן, למנוע ממך בדיקת המצאי גם בחנויות אחרות!
5. אם אמנם באת לרכוש את "כלי העבודה" היעילים ביותר, השתדלי שלא להתפתות ע"י חזות מושכת, או להידחות ע"י מראה פחות אטרקטיבי. תןי לשיקולים אלה להיכנס לתמונה רק אם הגעת להתלבטות בין שני דגמים בעלי מכלול דומה של תכונות תפקודיות.
באדיבות מגזין עולם הריצה – מתוך גיליון 110
