יהודית בן פורת, 72, חולון
איך נכנסת לראשונה לספורט?
"כולם חושבים שהייתי ספורטאית מבטן ולידה, אבל זה לא נכון. הייתי ילדה שמנה ובכלל לא היו לי שאיפות ספורטיביות ותמיד התחמקתי משיעורי ספורט בבית הספר. בסביבות גיל 50, לפני כ-20 שנה בערך חברה הציעה לי להצטרף אליה לצעידה והסכמתי. התחלנו יחד לצעוד ואחרי תקופה פגשתי חברים שרצים והם הזמינו אותי לרוץ איתם, אבל חששתי שלא אוכל לנשום. הצטרפתי אליהם ולאט לאט הצלחתי לרוץ קילומטר ועוד קילומטר ועוד. הצטרפתי לקבוצה במקווה ישראל".
ענף הספורט האהוב עלייך
"ריצה. שש שנים עשיתי ספינינג ואהבהתי את זה, גם פילאטיס מכשירים".
היכן את מתאמנת?
"בארבע השנים האחרונות אני רצה בטיילת בת ים. בשבתות אני בדרך כלל רצה עם בני יואב לאורך הירקון, אני זו ששכנעתי אותו להתחיל לרוץ"
כמה אימונים שבועיים את מקדישה לספורט?
"לפעמים מתאמנת כל יום, יוצאת מהבית בבוקר מוקדם, אני נהנית להתאמן מוקדם ומקווה שאמשיך לרוץ כל זמן שאני יכולה. בני צחי שנפטר מסרטן לפני חמש שנים כל הזמן עודד אותי להמשיך ולרוץ".
תחרויות שהשתתפת?
"השתתפתי בתחרויות רבות, מרוץ חולון, עין גדי, רצתי כמה פעמים במרוץ תל אביב, מרוץ רמת גן ועוד".
מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"ריצה עושה לי טוב, זה הפסיכולוג הכי טוב שלי".
האם את מקפידה על תזונה נכונה? ואם כן, מהי התזונה שלך?
"אני לא יוצאת לרוץ על בטן ריקה ואני גם הולכת לקבוצת תמיכה של חלי ממן בשביל המסגרת".
סיפור בלתי נשכח?
"במרוץ עין גדי חילקו מים בשקיות כך שמצאתי את עצמי רצה 10 ק"מ בלי שתייה כי לא יכולתי לפתוח את השקית תוך כדי ריצה. הגעתי לקילומטר ה-20 והרגשתי סחרחורת. נשאר לי קילומטר אחרון והייתי מיובשת לגמרי. שני בחורים עזרו לי והחזיקו אותי עד הכניסה למשפך ושם ביקשתי שיעזבו אותי כדי שאסיים באופן אישי. לאחר מכן פרמדיק בדק אותי ואמר לי שאני מיובשת לגמרי והציע לקחת אותי לבית החולים, אבל לא הסכמתי. למזלי אני מתאוששת מהר".
דמות נערצת?
"הילדים שלי הם דמויות נערצות, אבל אני לא אוביקטיבית".
מה המטרה הבאה?
"10 ק"מ במרתון תל אביב".
אם גם אתם ספורטאים ורוצים לקחת חלק במדור, פנו במייל [email protected] לדגנית לקבלת שאלון ואולי גם אתם תופיעו במדור ספורטאי השבוע.
שאפו ענק לאמא שלי. אין כמוך מלכה