מסר לאומה:

על ענף הספורט מועדף:
אופני הרים כמובן. התחלתי לרכב בגיל 14 כשהמאמן שלי תומר עבר לגור בשדה נחמיה ושכנע אותי לנסות את התחום אחרי שפגש אותי בבריכה של הקיבוץ. לא היה לי רקע בספורט אבל ישר התחלתי לרכב עם הגדולים. אחר כך כבר נדבקתי. בהתחלה לא ידעתי כלום על הענף, לא ממש ידעתי למה אני נכנסת. אני אוהבת את האדרנלין באופני הרים. כיום אני יכולה להגיד כי אני מתאהבת בענף הזה יותר מיום ליום. זה מתעצם מרגע לרגע. רק היום רכבתי, ופשוט לא האמנתי כמה זה כיף. אני לא יודעת להסביר זאת, זה בתוכי, יכול להיות שאני מכורה, אני פשוט נהנית, זה מנקה את הראש.

על הישג השיא:
השנה, כשסיימתי את אליפות העולם לנוער בשוויץ במקום ה- 15. זה היה מאוד מרגש לחצות את קו הסיום. רק שעוברים כמה ימים מבינים את גודל ההישג. היום אני מבינה כי יכולתי להיות במקום ה- 10, סה"כ הייתה חסרה לי קצת יותר מדקה לכך. זו הייתה אליפות העולם הראשונה שלי ואני והמאמן שלי תומר כיוונו ל- 20 הראשונות. אני זוכרת כי התרגשתי בטירוף. בלילה שלפני לא ישנתי כל כך טוב אבל הצלחתי לבסוף להירדם. זינקתי לתחרות על דופק גבוה (155). אני זוכרת את הלחץ על קו הזינוק, הרגשתי זאת בכל איבר בגוף. למרות זאת, הראש שלי היה נקי ורק רציתי לזנק. בהקפה הראשונה הייתי במקום ה- 12, צעקו לי את המיקום וזה נתן לי עוד כוח. בהקפה האחרונה נלחמתי על כל "פדל", נתתי כל מה שיכולתי, תמיד אח"כ אתה חושב שיכולת יותר. הראשונות רכבו בכמה רמות מעליי. הן פשוט חיות את זה. רק השנה הבנתי מה הם המרוצים האלו, הקצב הזה. אני מאמינה כי ניתן לסגור את הפער.

מה החלום הגדול?
כמובן שלהיות אלופת עולם ולהגיע לאולימפיאדה. או שאני אביא את אירופה או שאבוא לאירופה. אני חולמת שאהיה מוקפת ברוכבות, שיהיו כאן תנאי רכיבה דומים לאלו של אירופה. אני רוצה להיות כמו המתחרות שלי, לרכב במסלולים שהן רוכבות. לצערי באזור שלי אין אפילו סינגלים, אני גרה בעמק. אני חולמת להיות בקבוצה מקצוענית. אבל רק עם תומר. הוא נותן לי כל כך הרבה ואני לא יכולה לדמיין את עצמי עושה זאת בלעדיו. התמיכה שלו חשובה לי מאוד.

איך משלבים קריירה ספורט ומשפחה?
בקרוב אתגייס כספורטאית מצטיינת. אני שלמה עם גיוסי כספורטאית מצטיינת ומקווה כי התפקיד שלי יאפשר לי להמשיך להתאמן בצורה הטובה ביותר. מאוד מפחיד אותי להתגייס ולהפסיד אימונים. מפחיד אותי לפתוח את העונה בצורה פחות מוצלחת. אני מקווה שיציבו אותי קרוב ונוח, אני מקווה כי תהיה הבנה מצד המפקד לגבי החלום שלי. ולגבי המשפחה: בהתחלה היה קשה להם לקבל את זה. זה דרש המון השקעה מצד ההורים בילד אחד. המון פעמים זה מתפוצץ כשהאחים שואלים למה יובל מקבלת יותר. יש לי אחות תאומה שמאוד קרובה אליי, היא יודעת על כל מה שקורה. היא עוזרת, מפרגנת ובאה לכל המרוצים. נראה לי שהיא הייתה יכולה להיות אחלה רוכבת אך כל אחד ומה שמתאים לו.

מוטו שמוביל אותך:
אני לא מעריצה דמויות מסוימות. אני מהאנשים שרוצים להיות מישהו בפני עצמם. אני לא מסתכלת סביב ואומרת כי הייתי רוצה להיות חזקה כמו זו או אחרת. הייתי רוצה להיות חזקה כמו שיובל יכולה להיות. אבל הייתי רוצה להיות פחות עקשנית, להתמודד עם כישלונות יותר טוב. אני יכולה לקחת כישלון קשה מאוד, להתבאס, להיות חסרת חשק. אלו דברים שמשפיעים לאחר מכן על האימונים. לפעמים כשלא הייתי מנצחת אליפות ישראל הייתי בוכה. זה מאוד תלוי במרוץ. ככל שאני מצפה יותר כך גם האכזבה גדלה. .

על המאמן והקבוצה:
מתאמנת עם קבוצת TNT בגליל. המאמן שלי תומר הוא כמו אבא ואמא בשבילי. הוא מעניק המון תמיכה מעבר, משקיע את כל מה שהוא יכול ולא יכול. הערכים ודרך החיים שלו מעוררים בי הערצה. זה מדהים אותי לראות את ההתנהלות שלו מול אנשים. הוא תמיד שם בשבילי ברגעים הקשים וגם כשכיף הוא שם ויודע לפרגן. אתה לא צריך לחפש אותו כי הוא תמיד לידך.

על השנה הבאה:
מקווה שאמשיך להתאמן, אני נכנסת לקטגוריה קשה ומקווה כי אתאקלם בארץ ובחו"ל. אני מפחדת מהקטגוריה הזו אבל זה מאתגר. אבל בוא נעבור את האתגר וניכנס אליו.

על ציוד ורגליים:
פעם הייתי אומרת ציוד אבל כיום אני יודעת שזה רגליים. אני לא רוכבת על אופניים עם מערכות XTR (היקרות ביותר). השנה הבנתי כי גם עם מערכות פשוטות יותר אתה יכול להתקדם מהר. על גלגלים מהירים אינני מתפשרת.

על זוגיות וספורט:
לי קצת קשה לשלב זוגיות עם הספורט, אבל אני מאמינה כי חשוב לשלב את הזוגיות עם הספורט. אני תמיד מעדיפה מישהו מהספורט בגלל ההרגלים וההבנה שהוא מבין אותי ואת הצרכים, ההבנה שצריך להתאמן גם בשבתות. מבחינתי ספורטאי עדיף מכל הבחינות.