שי ראשוני, 50, עמותת פרס לחיים
"המוטיבציה נבעה מההתרגשות מה יקרה היום והרצון העז לעשות היום טוב מאתמול" | צילום: אלבום פרטי
לצפייה בכל ספורטאי השבוע של שוונג לחצו כאן
מקום מגורים: רמת השרון
איך נכנסת לראשונה לספורט?
"בחטיבת ביניים הייתי בכיתת ספורט והשתתפתי באליפויות הארץ באתלטיקה ובריצות שדה. מהתיכון עד גיל 39 לא הזזתי אצבע למעט בצבא והפכתי כבד ולאה. החלטתי לתת לעצמי מתנת יום הולדת 40, ריצת מרתון. זה היה מדרון חלקלק וחודשיים אחרי גיל 40 כבר הייתי עם שלושה מרתונים באמתחתי. משם ההמשך לטריאתלון ואיש ברזל היה בלתי נמנע".
למה בחרת דווקא בספורט זה?
"הריצה תמיד נתפסה בעיני כספורט נטו. השחייה והאופניים הצטרפו בשביל הטריאתלון. באופניים התאהבתי מיד, גם שטח. השחייה היתה לי קשה ולקח לי זמן ליהנות ממנה. היה לי פחד מהים וכשהוא עבר נהניתי ממש".
"בתקופת השיא לפני האיש ברזל הייתי מתאמן שעתיים כל בוקר" | צילום: אלבום פרטי
ענף הספורט האהוב עלייך?
ריצה ואופניים. אתה עם עצמך, גם אם אתה מוקף אחרים. פעם נילי אברמסקי אמרה לי שהיא אוהבת את מרתון טבריה כי אין בו קהל ואתה יכול להיות עם עצמך. אז לא הבנתי על מה היא מדברת. אבל בישראמן המלא, הייתי שעות לבד. היום הבודד בחיי. וזה היה נפלא".
היכן התאמנת?
"לרוב התאמנתי לבד או עם חברים, אבל לפני האיש ברזל הצטרפתי לקבוצת זון 3 ואני חושב שזה שיפר אותי מאוד".
"החלטתי לתת לעצמי מתנת יום הולדת 40, ריצת מרתון" | צילום: אלבום פרטי
כמה שעות שבועיות הקדשת לספורט?
"בתקופת השיא לפני האיש ברזל הייתי מתאמן שעתיים כל בוקר ואז מפזר את הילדים והולך לעבודה, ובשישי שבת רכיבות ארוכות של שעות".
תחרויות שהשתתפת?
"מרתונים בניו יורק, טבריה, אדינבורו, פירנצה, מונט סן מישל שהתקיים בגשם ובבוץ אבל הנוף היה מטורף, תל אביב ושטוקהולם. עשיתי גם חצי ישראמן וישראמן ועוד הרבה טריאתלונים חצאי מרתון וסתם מירוצים".
שיא אישי.
"מקום שלישי בקבוצת גיל בישראמן המלא ב-2011. שבועיים אחרי זה התחילו הסימנים ל-ALS, שאז עוד לא הבנתי מה הם, ועוד עשיתי מרתון אחרי".
מה היה אז באותה תקופה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"היום אני משותק בכל הגוף, מונשם ולא קם להתאמן אלא לעבוד, אבל אני חושב שאז והיום המוטיבציה זהה: הסקרנות מה יהיה היום, ההתרגשות מה יקרה היום והרצון העז לעשות היום טוב מאתמול".
האם הקפדת באותה תקופה על תזונה נכונה?
"בזמנו הקפדתי אבל תמיד הרשיתי לעצמי חטאים קטנים".
מה היה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, קריירה ומשפחה?
"זה לא קל. צריך היה למצוא איזונים ורצוי משפחה תומכת. הזמן הופך משאב כל כך קריטי שאתה חייב לתכנן זמן משפחה ולוודא שהוא איכותי".
"בריצה ואופניים אתה עם עצמך, גם אם אתה מוקף אחרים" | צילום: אלבום פרטי
על מה ויתרת בספורט שלך?
"כלום".
ספר לנו סיפור בלתי נשכח שהיה לך.
"יצאתי לריצה מסכמת, 36 ק"מ באילת, לפני מרתון שטוקהולם. לקחתי תיק מים על הגב אבל הוא נגמר מהר ואני הייתי רחוק בערבה. המשכתי לרוץ לכיוון העיר תוך שאני מתייבש לחלוטין. הייתי מסוחרר. ניסיתי להשתין ולא יצא כלום. יצאתי מזה בשלום אבל זה היה מאוד לא אחראי מצידי ויכל בקלות להסתיים אחרת. אבל ההזיות שהיו לי נראות היום כמו קליפ נחמד".
מודל לחיקוי.
"למרות הכל, לאנס ארמסטרונג, ואני לא חושב שלא הגיע לו להיענש על העבירות שעשה, אבל היה ספורטאי מיוחד".
טיפ לספורטאים אחרים?
"עלה לזירה כמנצח. שום דבר הוא לא תירוץ. הניצחון הוא דרך חיים והוא נמצא גם באימונים".
מה המטרה הבאה?
"במרוץ החברים הקרוב ב-16 ביוני, גלעד רותם ידחוף אותי בכסא הגלגלים את המסלול. המשכתי לעסוק בספורט גם כשהייתי משותק, כמפיק מרוצי הגראן פונדו ואף זכיתי בתואר איש השנה של מגזין 'אופניים' ז"ל ב-2012 וספורטאי השנה של שוונג בקטגורית משפיע השנה בספורט ב 2013. כעת אני נערך לפרסום הספר 'מדריך לרץ המתחיל' שכתבתי יחד עם דנה צימרמן שיצא לאור בקרוב".
איש מדהים. ללא ספק נותן פרופורציה נכונה על מה חשוב בחיים ומה פחות. מה זה קל ומה זה קשה.