איציק גליקמן, 64, רמת השרון, איש עסקים ובעליה של קבוצת ICC
11 פעמים אלוף ישראל בקטגוריית גיל | צילום: נועה ארנון
איך נכנסת לראשונה לספורט?
"כל חיי הייתי ספורטאי ובעצם התחלתי כשחיין ומשם עברתי לריצה ולמרתונים עד שברכיי נפגעו. כשגרתי בבלגיה הכרתי את עולם אופני ההרים וכשחזרתי לישראל, הרמתי פה את כל ענף אופני ההרים יחד עם אלי סט איתו יזמתי גם תחרויות אופניים. בהמשך הקמתי את מגזין 'אופניים' יחד עם אבי גנאור והייתי אחד השותפים".
למה בחרת דווקא בספורט זה?
"אופני הרים היו עבורי מאמץ מאתגר וגרמו לי לחוות דברים שמעולם לא חוויתי והמאמץ האירובי התאים לי והזכיר מאמץ אירובי בריצה, עבורי זה היה כמו סיר ומכסה".
קיבל פרס מפעל חיים | צילום: אלבום פרטי
ענף הספורט האהוב עלייך
"אופני הרים, אופני כביש וריצה".
היכן מתאמן?
"אני כמובן מתאמן עם קבוצת ICC".
כמה שעות שבועיות ומספר אימונים שבועיים אתה מקדישה לספורט?
"אני מתאמן כל יום ובעיקר אני רץ ומתאמן בחדר הכושר שלי בבית. סך הכל מתאמן כ-11 שעות על אופניים, ועד 7 שעות ריצה וחדר כושר".
באילו תחרויות השתתפת?
"הרבה מאוד תחרויות והייתי 11 פעמים אלוף ישראל באופני הרים וכביש בקטגוריית גיל".
"אני פשוט אוהב את זה. זו דרך חיים עבורי" | צילום: אלבום פרטי
ספר על שיא אישי.
"בשנת 2012 קיבלתי פרס מפעל חיים, אבל מעבר לזה חשוב לי לציין שכל מה שעשיתי בענף האופניים, מאז ועד היום, היה בהתנדבות. אירוע נוסף המהווה שיאי אישי עבורי היה בשנת 2003, כאשר השתתפתי יחד עם לורי קופנס באליפות העולם באופני הרים בשוויץ".
מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"אני פשוט אוהב את זה. זו דרך חיים עבורי".
מה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, קריירה ומשפחה?
"כבר כשהתחתנתי עסקתי בספורט, אז זה היה מובן מאליו עבור אשתי, היא הנחילה את אורח החיים שלי הלאה, לילדים. למשל, לא היה כזה דבר שעושים ארוחת בוקר בעשר בבוקר – תמיד התחלנו בשעה שתיים-עשרה לאחר שאני סיימתי אימון. כשאני טס לחו"ל, אין מקום שבו אני לא מתאים את עצמי, אם זו רכיבה על אופניים, אימון בחדר כושר או ריצה, אני תמיד מתכנן מראש, כיוון שבעיניי ההצלחה של ספורטאי זו ההתמדה. ספורטאי שרוצה להצליח חייב להתאמן כמה פעמים בשבוע, לפי תכנית אימונים ולא לוותר גם כשנמצאים בחו"ל ויש טיסת לילה, אני אמשוך עד הבוקר כמה ניתן ואחר כך אנוח. חשוב להתמיד. צריך לעשות ספורט בצורה מסודרת, אצלי אין ויתורים".
"כל רוכב מקצועי וספורטאי מקצועי הוא מודל לחיקוי בשבילי". עם גיא שגיב | צילום: אלבום פרטי
על מה היית מוותר בספורט שלך?
"הכי מעצבן אותי באופניים זו תרבות הנהגים שצופרים ולא סבלניים. מצד שני גם תרבות הרוכבים עצמם צריכה להשתפר – צריך לרכוב בשול, בטור, לדבר פחות, להשתולל פחות בירידות, בנוסף הלכלוך והמכשולים בשולי הכביש גם הם מהווים בעיה. אני חייב לציין שיש שיפור ניכר במצב הכבישים שרוכבים עליהם בהשוואה לאיטליה".
יש לך מודל מודל לחיקוי?
"כל רוכב מקצועי וספורטאי מקצועי הוא מודל לחיקוי עבורי. אם היה לי גלגול חיים נוסף, הייתי בוחר להיות ספורטאי מקצועי. כל השעות, המאמץ, ההקרבה הוויתורים, אני לא חושב שיש סיטואציה שאדם בוחר לעשות את הפרמטרים האלו בהתנדבות. אני לא חושב שהתמורה שהספורטאים הללו מקבלים היא שוות ערך למאמץ".
מתגאה בילדים, עומרי ושלי גליקמן מלהקת "התקווה 6" | צילום: אלבום פרטי
טיפ לספורטאים אחרים?
"להתמיד. להיות נחוש. זה משתלם לאורך זמן, לא חייבים להיות ספורטאי אקסטרים או ספורטאי תחרותי, אבל אם מחליטים לעשות ספורט חשוב להתמיד בו. התרומה תהיה טובה לכל החיים והאופי שלכם יהיה חזק".
מה המטרה הבאה?
"אני זורם עם המטרות. יחד עם זאת כקבוצה, אנחנו מתכננים לרכוב ב'בית השנטי' זו המטרה קרובה ביותר שלנו".
אם גם אתם ספורטאים ורוצים לקחת חלק במדור, פנו במייל [email protected] לדגנית לקבלת שאלון ואולי גם אתם תופיעו במדור ספורטאי השבוע.
