הרבה אנשים מתמודדים עם עודף משקל אך יש כאלו שקמים יום אחד ומתחילים לעשות שינוי. למרב יגר, בת 43 מראשון לציון, מנהלת שירות לקוחות ביטוח, יש סיפור מעורר השראה. היא אף פעם לא סבלה מהשמנת יתר, עד אחרי נישואיה, שילוב של בעיות בבלוטת התריס יחד עם עניינים רגשיים גרמו לה להשמנה. בשיאה הגיעה למשקל של 120 ק"ג, "בניתי מסביבי חומה להסתתר מכל העולם", היא מסבירה, "כשאת שמחה, מאוד כיף להתנחם באוכל, כשאת עצובה שוב מתנחמים באוכל וכך בניתי סביבי חומה שלא יוכלו להגיע כי השומן מאוד מגן".
"לא הסכימו לקדם אותי בעבודה בגלל שהייתי כבדה"
עוד כתבות בנושא
כך הריצות עזרו לי לרדת במשקל
"בעבר חיפשתי עוגות היום אני מחפשת מרוצים"
"הריצה הפכה להיות חלק מהחיים שלי"
"בעלי אוהב אותי כמו שאני"
רק לפני שלוש שנים, אחרי שעברה אירוע מטלטל בחייה, בו הרגישה לראשונה כמה ההשמנה מגבילה אותה, החליטה לשים לזה סוף ולקחת את העניינים לידיים, "נסענו לטיול בר מצווה של הבן הגדול. הבן הצעיר היה אז בן שלוש. עמדתי איתו בתור בלונה פארק ושהגענו למתקן המפעיל הסתכל עלי ואמר, 'את לא עולה, את שמנה, המתקן לא יסגר'. הסתכלתי על העולל שלי בן השלוש ומה אני אגיד לו? אמא שמנה? אמא תסכן אותך? מילא העלבון האישי שמישהו בא ושם לך מראה מול הפנים שאת לא רוצה לראות. זה הכניס לי סטירה מטלטלת". למרב היה חשוב מאוד לשמור על מראה חיצוני מטופח, להתלבש בבגדים יפים ולדבריה, עניין השומן לא הפריעה לה או לסובבים אותה, "רק אחרי שרזיתי ושיניתי הרבה דברים, הבנתי בדיעבד כמה אנשים הסתכלו על השומן גם בתור מי שאני.
סיפרו לי שלא הסכימו לקדם אותי בעבודה בגלל שהייתי כבדה כל כך. עברתי לתפקיד פרונטלי אז שאלו אם לא תפריע העובדה שאני מאוד מאוד שמנה. בעלי אוהב אותי כמו שאני ותמיד כששאלתי אותו אם השומן מפריע הוא היה עונה 'התחתנתי איתך כמו שאת, מה שאת מקרינה החוצה חשוב יותר מאיך שאת נראית'. כמובן שהיו תקופות שהוא היה אומר לי 'מספיק, גדלת יותר מדי'".
"זו הפעם הראשונה שהסכמתי שיקראו לי 'אצנית'" | צילום: צלמי שוונג
"שמנה משוקמת"
אחרי האירוע המטלטל והחזרה שלהם לישראל, החליטה מרב לעבור ניתוח בריאטרי, תוך חודש כבר נותחה. כמעט חצי שנה עברה עד שהבינה שהיא צריכה להכניס לחייה גם ספורט, "בניגוד לניתוחים אחרים, הניתוח הבריאטרי לא חותך את האיבר החולה, הראש, זה לא הבטן. נשארים עם ראש שמן. אני תמיד צוחקת שאני 'שמנה משוקמת' כי יש לי ראש שמן. אני עדיין חושבת שמן. בחצי שנה הראשונה ירדתי 20 ק"ג".
היא לקחה מאמן כושר פרטי בגלל הקושי הפיזי שלה לבצע פעילות גופנית, "ערב אחד, כחלק מקוריוז, הוצאתי את המשפט 'אני רוצה ללמוד לרוץ'. אחד הדברים שאין לאנשים שמנים זו שליטה עצמית, את אוכלת בערך כל דבר שיש ורציתי ללמוד לשלוט בזה וכך הגעתי לריצה".
אני תמיד צוחקת שאני "שמנה משוקמת"
היא קראה על ריצה המון לפני שהתחילה, "ההתחלה היתה לא פשוטה. ראוי לציין שיש לי בעל תומך בכל העניין הזה. התחלתי לכתוב פוסט בפייסבוק שנקרא 'שביל האבנים הצהובות' והוא מלווה אותי בכל התהליך". היא עשתה צעד אמיץ שהשתתפה במרוץ חבר למרחק של 5 ק"מ. במשך 9 חודשים היא התאמנה על מנת שתוכל לרוץ רצוף 5 ק"מ. היא התאמנה בחדר כושר, אימוני TRX כדי לחזק את השרירים, "סיימתי את ה-5 ק"מ עם טעם של עוד ומשם המשכתי למרוץ של 10 ק"מ. החלטתי להשתתף במרוצים שמביעים אמירה חברתית". לאט לאט היא הגדילה את נפח הריצה שלה והצליחה להשתתף במרוץ 10 ק"מ, "זו הפעם הראשונה שהסכמתי שיקראו לי 'אצנית'". השינוי שעברה מרב גרם גם לשינוי אצל בני משפחתה והכרת עולם הריצה לילדיה. היא הכניסה אותם אל תוך עולמה ומשלבת אותם באירועי ריצה.
"החלטתי להשתתף במרוצים שמביעים אמירה חברתית" | צילום: צלמי שוונג
כתוצאה מהירידה במשקל נוצר בקע שבעקבותיו נכנסה מרב לניתוח חירום, "השכיבו אותי על הספה שלושה חודשים. עד אותו הרגע הייתי רגילה להתאמן חמש פעמים בשבוע ועכשיו היה אסור היה לי לעשות כלום. היה אסור לי ללכת וזה גרם לי למשבר גדול. בעקבות ההחלמה הכרתי את הבית השני שלי, מועדון הריצה של זיו חיימוביץ' 'פשוט לרוץ', זיו ליווה אותי בכל ההחלמה וכשהגיע האישור הסופי להתחיל לרוץ הצטרפתי לקבוצת הריצה. הייתי צריכה להתחיל ללמוד לרוץ מהתחלה וזה היה קשה כי הגוף יודע למה הוא מסוגל, אבל הגוף לא. אני חייבת לתת המון קרדיט לזיו שידע לעשות זאת עם המון רגש ואמפתיה וידע להיות לוגי ומתוכנן. היעד היה חצי מרתון תל אביב אך לפני המרוץ נקרע לי שריר התאומים". רק לפני פחות מחודש, אחרי שיקום השריר הקרוע, חזרה מרב לריצה ופניה אל מרוץ באר שבע, "יש מושג שנקרא 'הליצה', שילוב של הליכה וריצה ובקבוצה מכירים אותי כ'הולצת'".
מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"התאהבות מוחלטת בריצה. בשבילי זו הרגשה שאני עפה בלי כנפיים. אני עובדת בעבודה אינטנסיבית ומרבית היום אני עובדת סביב המון אנשים. יש לי בית עם שלושה ילדים אינטנסיביים לא פחות והריצה מאפשרת לי חופש, שקט, לשבת על ספת הפסיכולוג כשהנוף מתחלף לי בין העיניים ויש לי מטרה לרוץ חצי מרתון ואני לא רוצה לוותר על זה, זה שלי".
"התאהבות מוחלטת בריצה" | צילום: צלמי שוונג
מה את אוכלת?
"אני מאוד מחושבת באוכל. חשוב לי להכניס מנות חלבון וירק לפני פחמימה. אני לא מוותרת על הפינוקים הקטנים לדוגמה בשבת מותר לי לאכול עוגה ולי ולבעלי יש בימי חמישי אחר הצהריים דייט לעוגת גבינה שאנחנו מאוד אוהבים. אני מאוד מאזנת את עצמי. אוכלת מאוד מסודר, מגוון וקבוע".
מה המסר שלך לקוראים שלנו?
"גם אם זה נראה מאוד קשה ובלתי אפשרי, פשוט להאמין. להסתכל במראה ביום הכי קשה והכי גרוע ולחייך אל עצמינו ולהבין שרק אנחנו אלו שקובעים ואחראים לחיים שלנו. למצוא מקום תומך שיתן את כל המידע והתמיכה".
