פעלולי אופניים יכולים להיראות מאוד מלהיבים, אבל כשמגיעים לשלב הביצוע זה יכול להפוך לתחביב כואב. למרות הכל, תום בר וחבריו מנסים לקדם תת ענף מדהים ביופיו
מאת:דני בורשבסקי
בדרך כלל, כשענף ספורט מסוים משיג עשרות מיליוני צפיות ביוטיוב, זה מצביע גם על כמות האנשים שרוצים לעשות אותו. פתאום כל צנחן רוצה לקפוץ מצוקים, כל מרתוניסט רוצה לרוץ אולטרה בנופים היפים בעולם, וכל גולש גלים רוצה לחוות את הרכיבה על גל ענק. גם אם אחוז אחד מבין כל אלה באמת עושה את זה בסוף, זה מספיק כדי להפוך את אותו ענף לגדול ומכובד.
רק עשרה רוכבי טריאל בכל הארץ
"זה פשוט לא תחביב כייפי"
במקרה של רכיבת אופני הטריאל, שהם למעשה אופני פעלולים שאיתם קופצים מדרגות, חומות, מסלעות ובעצם כל דבר שאפשר לקפוץ עליו, המציאות היא שונה. ברשת תוכלו למצוא סרטונים מדהימים, מהיפים והמושקעים ביותר שספורט האקסטרים יוכל להציע. לעומת זאת, בישראל תוכלו למצוא 10 רוכבי טריאל בלבד, וזה אחרי שהוותיק שביניהם התחיל לעשות את זה לפני כ-15 שנים. אפשר לראות אותם במקרים רבים באזור נמל תל אביב ועד לפארק צ'רלס קלור בעיר, שם הם מחפשים חומות, סלעים, ספסלים, מדרגות, וכל דבר שאפשר לקפוץ עליו עם הגלגל האחורי ולקפוץ ממנו למקום מסובך יותר. כשנמאס להם מתל אביב הם מגיעים גם ליער בן שמן כדי להתאמן על סלעים, וכמובן שכל אחד מהם מתאמן בנפרד בעירו, עם דגש על עיר, שבה לא חסרים מכשולים מאתגרים עבור רוכבי טריאל.
אחד הרוכבים הבכירים בארץ בתחום הזה הוא תום בר (27) מרעננה, שהצליח להפוך את התחביב שלו למקצוע (מארגן מופעי טריאל ומדריך רכיבה), אבל יודע לספק את התשובה לשאלה למה כל כך קשה להפוך את הז'אנר הזה לתחביב. "הסיבה היא שזה פשוט לא תחביב כיפי", הוא מסביר: "יש בארץ 250-300 אלף רוכבי אופניים, ורובם עושים את זה בשביל הכיף ונהנים מזה. בטריאל זה בעיה, אתה לוקח אופניים, מסתכל על רוכבים אחרים שהם ברמה טובה ואז אתה מבין עד כמה זה קשה וכמה צריך להתמיד בזה. אי אפשר להתאמן פעם או פעמיים בשבוע, זה לא כייפי וצריך המון משמעת התמדה וכוח רצון. לכן אני באמת מבין חבר'ה שמתחילים טריאל ומפסיקים כי זה לא כיף כמו לצאת לרכיבה של שעתיים בבן שמן ולחזור מזיע".
"זה לא כייפי וצריך המון משמעת התמדה וכוח רצון" צילום: גיל פאלק
להיכשל זו לא אופציה
מה שמייחד את 10 רוכבי הטריאל היחידים בארץ לפי בר הוא האופי הנדיר שלהם: "אלה חבר'ה שאוהבים להצליח, ולהיכשל עבורם זו לא אופציה. טריאל זה ספורט מאוד מייאש, צריך לעבוד חודשים רק כדי להבין את שיווי המשקל. אין הצלחה מידית. לוקח הרבה זמן להבין את הבסיס ולהרגיש שמצליחים. בגלל זה יש הרבה רוכבים שמתחילים ופורשים. לכן אני אומר שהמכנה המשותף של רוכבי הטריאל בארץ הוא לא לוותר".
דבר נוסף שעלול להרחיק רוכבי אופניים סקרנים מהטריאל הוא האקסטרים. בסופו של דבר, הפעלולים של הרוכבים המקצוענים נראים מסוכנים ומפחידים, ובכל שנה הם מצליחים לשכלל את האלמנטים שלהם הודות לחשיבה יצירתית יותר ובעיקר אופניים טובים יותר. בעניין הזה, אנשי הטריאל מדגישים את העובדה שאצלם לא כזה מסוכן כפי שמספר בר: "בטריאל יש פחות פציעות כי אין מהירות. ברור שאפשר ליפול מגבוה ולשבור את היד, אבל לא מפתחים כאן מהירות כמו באופני הרים שאתה עלול להימרח בשטח בקמ"ש גבוה. בטריאל יש נפילות, בעיקר לרוכבים מתחילים, אבל הן משמעותית קטנות יותר. אחרי שנים של ניסיון אני יכול להגיד שזה ספורט בטוח יותר, כי בתשעים אחוז מהפעמים שאני קופץ אני יודע מה הולך לקרות ויכול לשים את הרגל בזמן. לי באופן אישי עוד לא קרה שהייתי מושבת מפעילות כתוצאה מרכיבת טריאל. מה שכן, צריך להביא לידי הרוכבים את המודעות לכך שאנחנו שבירים. אנחנו רוכבים מאוד על אופניים לא נוחים וללא כיסא, יש לחץ גדול על הגב התחתון והברכיים וחשוב מאוד לעשות חיזוקים. אני באופן אישי עושה יוגה על בסיס קבוע, וגם רכיבות אחרות מחזקות".
אופניים לא נוחים, ללא כיסא צילום: שי גרנות
אין תחרויות בארץ
כנראה שרוב רוכבי הטריאל בעולם פחות יתלהבו מתחרויות, כי בדומה לרוב ספורטאי האקסטרים בעולם יותר מעניין אותם להופיע במגזינים ובעיקר בסרטונים מושקעים ברשת. מצד שני, התחרויות קיימות, לא בארץ אלא בעולם ובעיקר בצרפת ובספרד ששם המציאו פעלולני אופנועים את אופני הטריאל בשנות השמונים. רוכבים ישראלים ניסו מדי פעם את מזלם בתחרויות בחו"ל, ותום בר מאמין שאם זה משהו שיוכל להלהיב את הקהל בישראל ובעיקר את הילדים, הוא בהחלט יחשוב על זה בעתיד. "אולי אקים אקדמיה ללימוד טריאל בארץ ונוכל לארגן כאן תחרויות. אני לגמרי רואה עתיד לענף הזה בארץ ורואה ילדים רוכבים. אני כל הזמן מקשר את זה לקשב וריכוז ולהתמדה ואני חושב שזה מאוד מתאים לילדים עם זיקה לרכיבה על אופניים. אני ממליץ להתחיל את זה אפילו בגיל 6 על אופני 20 אינץ' עם הילוכים. בשלב ראשון לומדים עמידה נכונה ושיווי משקל, ואחרי ששולטים בזה אפשר לעבור לאופני טריאל, שמזמינים מחו"ל ומגיעים גם במידות לילדים. היתרון הגדול בלהתחיל בגיל צעיר הוא שלומדים את הטכניקה בצורה הנכונה וכך זה לא בא לאחר מכן על חשבון כוח".
מתאים לילדים עם זיקה לאופניים צילום: איציק לוי
אגב, בניגוד לאופני כביש והרים, מחירים של אופני טריאל טובים לא מגיעים למקומות חסרי הגיון. "הם זולים באופן יחסי גם בגלל שיש פחות חלקים לאופניים וגם בגלל שברמה העולמית מדובר בנתח שוק מאוד קטן", אומר בר: "זה אומר שחלק מהחלקים הם לא ברמה שהייתי רוצה לראות. אם אנחנו מדברים על מחירים של אופני טריאל. זה יכול לנוע בין 5,000 ל-20,000 שקלים".
תום בר בכפר סבא
אז מה יש לחפש בעולם אופני הטריאל? קודם כל תמיד כיף להיכנס לענף או תת ענף ספורט שהוא צעיר וכל הזמן נמצא בשלבי התפתחות. אופני הטריאל עוברים שינויים בתדירות גבוהה וכיום כבר אפשר לראות בסרטונים ברשת את אחד מבכירי הרוכבים בעולם, דני מקאסקיל, רוכב על אופניים במידה 24 אינץ' עם מושב ומבצע פעלולים חלומיים. כל הזמן צצים תרגילים חדשים, תחרויות חדשות, יש סגן אלוף עולם בן 16 בקטגוריית סופר עלית, וככל שיהיו יותר רוכבים היצרנים השונים גם ימציאו אופניים חדשים שכולם יוכלו ללמוד אותם מאותה נקודת זמן. אם יש לכם המון סובלנות, ואתם מוכנים לרכב על אופניים ללא מושב והילוכים אבל עם ברקסים חזקים מאוד, תוכלו לשקול את הטריאל. תזכרו רק שהתחביב החדש שלכם יהיה סיוט אחד גדול, רק שבסופו תוכלו להפוך לכוכבים כמו האנשים שבסרטונים המצורפים.
לאתר הבית של BikeControl ולקבוצת הפייסבוק "עולם הטריאל של ישראל"
4.2.2014
דני בורשבסקיעיתונאי שחולה ספורט וכותב על זה
