לאיתי דרורי היה הכול בחיים. זוגיות מאושרת, עבודה מכניסה בתור מנהל בחברת מחשוב במרכז הארץ, משפחה חמה ותומכת ותחביבים רבים שמילאו את שעות הפנאי שלו. בכל זאת, כשהוא בן 27, עזב דרורי הכול ונסע לרוסיה. שם, בעיר פועלים קטנה סמוכה למוסקבה בקור של מינוס 20 מעלות, מנסה אלוף הארץ בהחלקה מהירה על רולר, להגשים את חלום חייו ולהפוך למחליק קרח אולימפי. "אם אני לא חי את החלום אז בשביל מה לחיות"
מאת:אילן גולדמן
לפני זמן לא רב, אולי חודשים ספורים, דמעות פרצו מעיניו של איתי דרורי. התיקים שבדירתו הקטנה והקפואה בעיר הפרברים המוסקבאית קולומנה, עמדו להיארז שנית על תכולתם. מחליק הקרח הטרי, כמעט וויתר על החלום אותו רקם תוך שנה בשתי רגליו – להפוך למחליק אולימפי בתחום הלונג טראק (הקפות ארוכות של 400 מטר). "יש לך בעיית גמישות מובנית", אמר לו מאמנו ושבר את רוחו. "תהיה לך בעיה 'לקחת' סיבובים מהר, זה יכול למנוע ממך להיות מחליק בעתיד".
אך כשאותו מאמן ודרורי נפגשו שנית אחרי מספר שבועות, המחליק שכבר "התלבט אם לקנות כרטיס טיסה לארץ", היה במקום אחר לגמרי. "הרמתי את החלק האחורי של הרגל בעזרת הגבהה מיוחדת וזה נתן לי את האקסטרה שהיה חסר לי", מספר דרורי מביתו החדש בקולומנה. "כשהמאמן שב מחו"ל הוא היה בשוק. הצלחתי לקחת את הסיבובים עם הטובים ביותר, אפילו למשוך אותם מלפנים".
איתי דרורי, ישראלי שמחליק על הקרח ברוסיה
מתגלגל לו
אך סיפורו המדהים של דרורי, בכלל לא החל בזירת הקרח או ברוסיה, אלא על גלגלי סיליקון, בימי קיץ לוהטים בעיר רמת גן – כאשר התקופה, היא תקופת הרולר בליידס המאושרת שגלגלה מדינה שלמה. "הייתי מאותם ילדים שלקחו את זה צעד קדימה, מהמטורפים שקופצים על רמפות ודוהרים כמו משוגעים". לימים, בחר הילד בכדורגל כמקצוע נעוריו כשהוא משליך את הרולר אל הבויעדם.
כשדרורי כבר היה אדם מבוגר, מנהל בחברת מחשבים שאחד מתחביביו היה עישון, חזרו הרולר בליידס לחייו בהפתעה. "הרגשתי שאני חייב לחזור לכושר", נזכר מחליק הקרח בתקופה העצלה בחייו. "נכנסתי לסניף הקרוב של רשת Toys R us" ורכשתי רולר בליידס מצ'וקמקים ב-200 שקל". כשהחל להחליק בפארק הלאומי של רמת גן להנאתו, ילד הרולרים הנצחי לא ידע עד כמה רחוק אלו ייקחו אותו. רחוק עד ברלין.
מהיר ועצבני
אחרי שאיתר את חבורות הרולר המפורסמות של תל אביב, הטירון שרק חזר לתחום, החל לעשות חיל בתוך קבוצת 'המחליקים המהירים' – נבחרת העילית של עולם הספיד סקייטינג הישראלי. שמו החל להתגלגל לפניו בקרב קהילת המחליקים – במקביל החלה אצלו הפנטזיה להפוך למהיר בישראל.
"זה הפך לדיבוק אצלי", מודה דרורי שהחל להוריד סרטוני החלקה בוידיאו, ולצלם עצמו מחליק כדי לשפר את הסגנון. "כל הזמן חשבתי על זה, בעבודה, בבית, בכל מקום. כשסיימתי שני באחת התחרויות, ירד לי האסימון שכנראה אני כישרוני. התחלתי לעשות אימונים שנועדו לשפר לי את המהירות. רצתי, ורכבתי בלי סוף, לפחות 100-150 ק"מ בכל שבת".
כשהפך המהיר בארץ, יצא איתי אל הזירה הבינלאומית. בסוף שבוע אחד קריר של חודש ספטמבר, ארז דרורי את הרולר בליידס ועלה על טיסה לברלין. המטרה: מקצה הרולר במרתון העירוני המפורסם. מקום 39 במקצה בו השתתף, לא סיפק את היצר התחרותי של אלוף ההחלקה שהתחכך לראשונה עם המחליקים הטובים בעולם. חלום החל קורם עור וגלגלים.
"קיבלתי סיבוב של 180 מעלות במרתון. קינאתי באנשים, חטפתי סטירת השכמה. רציתי להיות כמו אותם מאה מחליקי עלית שהמקצוע שלהם זה ספורט. כשחזרתי לארץ התחלתי לעשות הכול כדי לקדם את עצמי. דפקתי על דלתות, הלכתי לאיגודים, חיפשתי ספונסרים וניסיתי להבין איך גם אני הופך להיות מקצוען. כל זה בזמן שאני עובד במשרה מלאה – 12 שעות ביום – ומתאמן כמו מטורף בלילות".
דרורי – בכלל הגיע מהחלקה על רולר
המחליק שלא ידע להחליק
ישועתו של איתי הגיעה מכיוון בלתי צפוי: שתי מחליקות רולר איתן היה בקשר דרך 'פייסבוק' סיפרו לו: "בחורף אנחנו מחליקות על קרח כדי לממן את הקיץ על הרולר". הסוד התגלה: הקרח ענף אולימפי ועל כן מתוקצב.
מאותו רגע מספר דרורי: "חלמתי על זה בלילה ובהקיץ וזה פשוט לא יצא לי מהראש". אבל למחליק הרולר היו שתי בעיות לא פשוטות: אחת, דרורי מעולם לא עלה על קרח. והשנייה, "נבחרת ההחלקה המהירה של ישראל היא היסטוריה ונסגרה שלוש שנים לפני שאתה צצת פה", סיפר לו השרת במרכז קנדה.
אז מה עשית אחרי שגילית כי החלקה על הקרח זו הדרך שלך להצליח?
"מאז שהבנתי שהחלקה היא הדרך, התחלתי לפעול באופן אגרסיבי וניסיתי להסביר לכולם על הכישרון שלי ברולר וכמה מהר התקדמתי שם. התחננתי לכל מי שהסכים לשמוע שיעזור לי למצוא מסגרת ממנה אתקדם. הייתי מוכן לממן הכול מכיסי. הרגשתי והאמנתי שזה מה שאעשה בחיים אבל באופן לא מפתיע, אף אחד לא רצה לקחת אדם בן 27 שמעולם לא עלה על קרח".
איפה הייתה פריצת הדרך?
"אחרי חודשים של המתנה, אבא של אחד המחליקים מנבחרת ישראל סיפר לי שבמהלך אליפות אירופה, פגש מאמן ממרכז החלקה בעיר קטנה ברוסיה בשם קולומנה שמוכן שאבוא לניסיון". כעבור שבוע, דרורי כבר היה על מטוס בדרכו אל רוסיה הקפואה. למעסיקיו בחברת המחשבים הודיע: "אעזוב בקרוב".
"כשהגעתי אל זירת ההחלקה בקולומנה, המאמן שאל אותי 'איתי, מה אתה בעצם רוצה'. כשעניתי אולימפיאדה, הוא הרים גבה אבל אמר שהוא מעריך אנשים עם שאיפות. כעבור רבע שעה מהרגע שהגעתי הוא כבר שלח אותי להתלבש והייתי על הקרח. סביבי אנשים פשוט עפו. אפילו הילדים הקטנים השאירו לי אבק".
לא הרגשת נבוך?
לא, ממש לא. שבועות רבים החלקתי עם ילדים בני 11 ו- 12 באזור מיוחד לילדים. למדתי, התבוננתי וספגתי. כל הזמן פנטזתי על הרגע שאוכל להחליק עם שאר הקבוצה. התאמנתי כפול מכולם. ידעתי שאני רוצה לחיות את החלום הזה והייתי מוכן לעשות כל מה שצריך כדי לסגור את הפערים".
דרורי בזירת ההחלקה
אחרי קיץ של עבודה קשה מחוץ לזירת הקרח, שכללה לעיתים 7 שעות אימון יומיות ופציעות מאמץ, פריצת הדרך של הישראלי הגיעה. "התאמנתי בפגרה כפול מכולם. כשחזרנו הרגשתי שאני כבר ספורטאי, הרצון החזק שלי העמיד אותי על הרגליים. אמנם לא היה לי את הכוח שלהם אבל הסיבולת הייתה שם. כשעלינו על הקרח בפעם הראשונה אחרי הקיץ, עדיין כולם ברחו לי, אבל אחרי שבוע כבר החזקתי ואפילו התחלתי להוביל את הקבוצה מלפנים".
ואיך תקשרת עם האנשים מסביב?
למדתי את הרוסית שהייתי צריך ללמוד, ומה שלא עובר דרך הפה עובר דרך שפת ידיים.
לא קשה לך עם המנטאליות הרוסית הנוקשה?
כשנסעתי לרוסיה לא ידעתי מה לצפות מהמנטאליות הרוסית. אחרי המפגש עם העולים מרוסיה אצלנו, ממש פחדתי. לכולם יש סטיגמות וגם לי בטח היו. אני יכול להגיד לך שהיום, אני מעריץ את התרבות הזו. נכון, יש קטעים קשים שמסיימים אימון ואנשים הולכים בלי להגיד להתראות, אבל מתרגלים ואפילו לומדים להעריך.
וכיום, אחרי כמה חודשים על הקרח, אתה מאמין שחלום האולימפיאדה אפשרי?
"אני מאמין שכן, האמונה מחזיקה אותי. אני כל הזמן מוסיף עוד שעות אימונים ומשתפר מיום ליום, קובע שיאים אישיים חדשים ומסיים בכל תחרות במקום טוב יותר. עדיין קשה לדעת שיש רבים טובים ממני שבכלל לא מכוונים לאולימפיאדה אבל אני מתכוונן לאליפות אירופה ומקווה להיות הישראלי הראשון שייצג את ישראל בתחום הלונג – טראק. לצערי אני נאלץ לממן את עצמי וזה החלק הכי קשה. אני לא חוסך בכלום אבל אני לא יודע כמה זמן זה יחזיק. הבעיה שמדינת ישראל אוהבת פודיום או כלום".
וחלום הרולר עוד קיים בך או שהוא נזנח לטובת הקרח?
אין מה להגיד, מהיום שעליתי על הקרח שכחתי מעט מהרולר. התאהבתי במשהו חדש ונוצר בי חלום גדול יותר, אולימפי. מצד שני יש תכנון לשלוח אותי לאליפות העולם ברולר ואני צריך לראות איך אשלב את זה עם הקרח. זה מאתגר ואני אנסה להתמודד".
לפני שאנחנו מסיימים את הראיון אני שואל את דרורי, מה יהיה אם יכשל. באופן שכנראה אופייני לבן אדם שהחליט כך לפתע באמצע חייו כי יש לו חלום וייעוד, התשובה, "אני לא מפחד להיכשל", אינה מפתיעה. "אני יותר מפחד שהחלום שאני חי בו יצטרך להיפסק. פתחתי חלון לעולם מופלא ואני לא מתכוון לסגור אותו". ומי יודע, אולי כשאנחנו נפתח את הטלוויזיה ומעט את הראש, נוכל לצפות באיתי דרורי – ישראלי מסוקס מרמת גן, שורף את המסלול באולימפיאדת החורץ בסוצ'י 2014, לצידם של ענקים סלבים אחריהם פעם רדף.
Speedskating in Kolomna,Russia
אילן גולדמן
עורך המשנה של אתר שוונג – אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי בעל תואר במזרחנות
כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש
תמונות: באדיבות איתי דרורי
