עד היום, הנושא של דו קיום דרך הספורט בא לידי ביטוי בעיקר בקבוצות הכדורגל. נכון, בחלק מהאצטדיונים בארץ נשמעות קריאות גזעניות נוראיות, אבל רבות הן הקבוצות שבהן כדורגלנים יהודים וערבים משתפים פעולה במשחק הקבוצתי הפופולארי ביותר בעולם.

אפשר לעשות את זה גם בריצה. קבוצת הנערות | צילום: באדיבות רצים ללא גבולות

אין קשר לפוליטיקה 

בספורט קבוצתי זה נשמע יותר קל. לכל השחקנים יש מטרה משותפת והיא לנצח, והם יעשו הכל כדי להצליח בה. אם זה כך, אז איך אפשר לעבוד על דו קיום בספורט כל כך אינדיבידואלי כמו הריצה? אולי פעם היו כאלה שאומרים שזו שאלה מעניינת, אבל בעידן שבו כמעט בכל פארק בארץ תמצאו לא קבוצת ריצה אחת, אלא כמה, די ברור שיוזמה שתאחד בין רצים או רצות מרקעים שונים היא מבורכת. מי שחבר בקבוצת ריצה מכיר את השילובים השכיחים שבהם המנכ"ל של החברה הגדולה רץ ביחד עם הסטודנט הצעיר והתפרן, והדיבור תוך כדי הריצה הוא זה שגורם להם למצוא את המכנים המשותפים. אז זה בדיוק הרעיון.

וכך קמה לה בירושלים קבוצת "רצים ללא גבולות". זה התחיל בחזון של שני ירושלמים חובבי ריצה שלא הכירו לפני כן: שושנה בן דוד בת ה-18 מירושלים, וישראל האס שעוסק בתחום השיווק באינטרנט. שניהם הוטרדו מאוד מהאווירה בעיר לאחר צוק איתן בקיץ הקודם. בן דוד החליטה שהיא מקימה קבוצה משותפת לנערות יהודיות וערביות, האס התכוון לעשות את אותו הדבר עבור נערים אבל בדצמבר 2014 פגש את היזמת הצעירה וכך הרעיון הזה קרם עור וגידים והפך לקבוצת ריצה אמיתית, שרוב חברותיה התחילו מאפס והצליחו לסיים מרוץ 10 קילומטרים במסגרת מרתון ירושלים האחרון. חודש לאחר מכן, 6 נערות מהקבוצה הוזמנו למרתון מילאנו שם השלימו את המסלול של 42.2 הקילומטרים בריצת שליחות.

הרעיון תפס, נוצר באזז גם בשכונות היהודיות בירושלים וגם בשכונות הערביות של מזרח העיר. וכך, בשבוע שעבר, כבר התקיים אימון הבכורה של קבוצת הבוגרות, הנשים של "רצים ללא גבולות". 17 נשים (10 יהודיות ו-7 ערביות) הגיעו לאימון הבכורה שהועבר על ידי המאמנת המקומית רונה זמיר, והצפי הוא שהמספר ילך ויגדל, ולפי ישראל האס כנראה שבקרוב מאוד נראה בעיר קבוצות נוספות: "ברגע שהמספר יעבור את ה-20 נפתח קבוצה נוספת. דווקא אצל המבוגרות הביקוש הוא יותר גדול כי למבוגרים יש יותר ראייה של הדו קיום. אנחנו מקפידים על הפן של ההיכרות תוך כדי האימון, היכרות שהיא מעבר לריצה".

למקימי הקבוצה חשוב להדגיש שאין שום קשר פוליטי לפעילות שלהם. שושנה בן דוד סיפרה באחד הראיונות שלה שהיא מגדירה את עצמה כ"שמאל-מרכז" וישראל האס מדגיש: "זה בכלל לא קשור לדעות פוליטיות. אני אוהב פרוייקטים, ולקחתי את הרעיון הזה לידיים כי ידעתי שהרוח קיימת. זה נגע בי במיוחד אחרי צוק איתן כי ראיתי את מה שקרה בעיר, וקרו דברים משוגעים. הרעיון הוא לחבר בין אוכלוסיות שלא נפגשות בדרך אחרת. זה לא רק יהודיות וערביות, רצו איתנו גם ארמניות שנחשבות לחברות בקהילה מבודלת יחסית, יש יהודיות דתיות ויש גם אשה חרדית".

התחילה הכל. שושנה בן דוד (שניה מימין) | צילום: איתי אקירב

אגב, קבוצת ריצה מאורגנת ומקצועית לא כמה סתם כך, ונדרשת השקעה כספית. בשבועות הראשונים עסקו מקימי היוזמה הזאת בגיוס כספים דרך קמפיין מימון המונים באינטרנט, בעזרתו הצליחו לגייס 69 אלף שקלים. חוץ מזה, האס ובן דוד הגיעו לשכונות מזרח ירושלים כדי להציג את הרעיון בבתי ספר ובמוסדות שונים, וזה עבד. המטרה השניה היתה ליצור מודעות, ומעבר לאזכורים שונים בתקשורת הישראלית "רצים ללא גבולות, הגיעו גם לאירופה, וכך חברות קבוצת הנערות הוזמנו למרתון מילאנו במימון ארגון איטלקי שמצא עניין רב בסיפור. באותו ביקור בצפון איטליה קיימו הבנות דיאלוגים בבתי ספר מקומיים, וסיפרו על הערכים שהן מקבלות באימוני הריצה, בראש ובראשונה ההזדמנות לדבר עם נערות שכנראה שלא היו פוגשות מעולם וההזדמנות לפתוח את הראש ולהתייחס לבני אדם כבני אדם ללא דעות קדומות. רוזאנה ג'אבר, אחת הנערות הערביות בפרוייקט שהיא תושבת מזרח ירושלים, אמרה באחת ההרצאות שלה במילאנו: "יש לי בן דוד שיש לו דעות קדומות על יהודים ואם אני אגיד לו שאני רצה אם יהודיות הוא ישאל אותי למה? אבל אני פותחת את הראש ולא חושבת על מוצאו של האדם שמולי. אם הוא יהיה נחמד אני אוהב אותו ואם לא, אז לא".

עוד כתבות בנושא
רצים ללא גבולות במדור "קבוצת השבוע" 
בטירה שבמשולש רצו לקיים מרוץ, אבל הוא נדחה על רקע דתי 
יריות על רכבה של חנין ראדי שיזמה מרוץ לנשים וגברים בטירה 

הכל נשמע מצוין, אבל במציאות הכל כך מסובכת שלנו, נשאלת השאלה האם לפרוייקט מהסוג הזה יש רק השלכות חיוביות? האס מספר: "היו תגובות שליליות, וכמו שהן הגיעו מהצד הישראלי הן היו גם בצד הערבי. לשמחתי לא היו יותר מדי כאלה, וזה לא כל כך בא לידי ביטוי. בסופו של דבר אנחנו מתרחקים מהסיפור הפוליטי ומוכיחים שהסיפור שלנו הוא לאחד בין אוכלוסיות".

והאיחוד הזה בינתיים עובד מצוין. קבוצת הנערות כבר סימנה וי על המרתונים של ירושלים ומילאנו, והתכנון בחודש הבא הוא להשתתף במרוץ הלילה בירושלים או לארגן מרוץ באופן עצמאי. קבוצת הנשים החלה להתאמן וצפויה לגדול לשתי קבוצות בקרוב מאוד ונעשית עבודה גם בתחום קבוצות הגברים והנערים. האימונים מתקיימים בדרך כלל בפארק המסילה בירושלים, שזה מקום הגעה נוח יחסית עבור הרצות והרצים משועפאט, בית חנינה או בית צפאפא. מצד שני, יש ביקוש גם מרצים מאזור בית לחם ובית ג'אלה להירשם, אבל כאן מדובר כבר בפרוצדורה מסובכת יותר בגלל מחסומים ודרכי הגעה מסובכים מאוד.

בכל מקרה, עושה רושם ש"רצים ללא גבולות" זה רעיון שיכול להפוך בעתיד הלא רחוק למשהו הרבה יותר גדול. כיום מתחילים לראות אותם בירושלים, אבל יש כוונה להתפתח לכל הארץ. "התגובות טובות מאוד", מסביר האס, "הגרעין הוא כמובן בירושלים אבל זה כבר החל לזלוג לערים נוספות וגם בחיפה יש עכשיו ביקוש גדול לפעילות. הרשתות החברתיות כלים מרכזיים בהתחלה, עושות של שלהן והיום אנחנו כבר מקבלים הרבה פניות בעקבות החשיפה".