המאמן ג'ו פריאל מסביר למה ימי התאוששות חשובים כל כך ומה בעצם צריך לעשות בהם
מאת: ג'ו פריאל; תרגום: תומר גמינדר
לא מזמן עניתי על שאלה זו למגזין גרמני. זה נושא שנדון רק לעתים רחוקות ובדרך כלל נלקח כמובן מאליו – התאוששות.
שאלה: למה ימי התאוששות חיוניים כל כך? מה קורה לגוף ביום התאוששות? מהי הדרך הטובה ביותר לתכנן את היום התאוששות?
תשובה: אני אומר לאתלטים, כי ימי האימונים הקשים רק יוצרים את הפוטנציאל לכושר. הם לא גורמים לשיפור הכושר, אלא אם יש מנוחה. בפרקי המנוחה קצרי הטווח הגוף מסתגל לעומסים של הפעילות הגופנית. כוח השרירים והסיבולת משתפרים. נפח הפעימה של הלב (כמות הדם הנשאב בכל פעימה) עולה. מערכת נימי הדם בשרירים גדלה ומאפשרת ללב לספק יותר חמצן. כמות האנזימים האירוביים גדלה. נפח הדם גדל ומשפר עוד את העברת החמצן. מאגרי הגליקוגן מתחדשים ומאפשרים אימון קשה יותר בימים הבאים. ואלה רק חלק מהשינויים הגופניים הנובעים מהתאוששות.
ימי האימונים הקשים רק יוצרים את הפוטנציאל לכושר צילום: Thinkstock
ימי ההתאוששות באים בשתי צורות: ימים של מנוחה מוחלטת (התאוששות "פסיבית") וימים עם פעילות גופנית קלה (התאוששות "פעילה"). התאוששות פסיבית בדרך כלל מתאימה במיוחד למשתמשים חדשים. אם הם לוקחים יום חופש מפעילות גופנית ביום שאחרי האימון הם ישתפרו באופן משמעותי. למתחילים ממש בתחילת דרכם, כל סוג של אימון יכול להיות מעמיס מדי. ככל שהכושר משתפר, טוב לבצע פעילות גופנית קלה מאוד בימי ההתאוששות. למתחילים זה יכול להיות אימון קרוס טריינינג קל בספורט כגון שחייה או רכיבה. רצים מתחילים לא צריכים לרוץ ביום ההתאוששות. זה פשוט מעמיס מדי אפילו עבור משתמשים חדשים מתקדמים.
אתלטים מתקדמים ומנוסים מומלץ שיתאמנו בקלילות בימי ההתאוששות מכיוון שכך הם שומרים על השיפורים הבסיסיים ביותר שהתקבלו באימונים קודמים קשים יותר, בעיקר ביעילות התנועה וסיבולת אירובית. בהתחשב ברמת הכושר הגבוהה של האתלט המתקדם, אימון קליל כזה איננו מעמיס. אבל הוא חייב להיות קל. אימונים קשים מדי היא טעות נפוצה ביותר באימונים ברמה הזו.
ללא קשר לרמת הניסיון או הכושר, ככל שהאימונים קשים יותר, כך על יום ההתאוששות להיות קל יותר.
25.1.2014
ג’ו פריאל
מאמן ספורטאים סיבולת מאז 1980. הלקוחות שלו הם האליטה של הספורטאים החובבים והמקצועיים מקרב רוכבי הכביש, רוכבי אופני הרים, הטריאתלטים והדואתלטים. הם מגיעים מכל קצוות תבל וכוללים אלופים לאומיים אמריקאים וזרים, מתחרים באליפויות העולם, וספורטאים אולימפיים.
הוא מחברם של עשרה ספרים על אימון לספורטאים סיבולת כולל הסדרה הפופולארית והנמכרת ביותר בספר "Training Bible". הוא בעל תואר שני במדעי האימון, הוא מאמן מוסמך לרמת עילית לטריאתלון ורכיבה בארה"ב, והוא המייסד והיו"ר לשעבר של נציבות האימון הלאומית בארה"ב.
תומר גמינדר – המתרגם
נשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי.
