לכל מבחני שוונג – לחצו כאן
ריצת מבחן: הנעל נבדקה ונבחנה למרחק 90 ק"מ (מינימום הדרישה למבחן בשוונג עומד על 50 ק"מ)
אי שם בלב שנות התשעים, בזמן שכולכם דחפתם לטוסטר לחם פרוס וגבינה צהובה, היה זה גולדן הארפר שקלה בטוסטר- סוליות נעליים. כן, ממש ככה. הוא הכניס את הסוליות לתוך הטוסטר הביתי וניסה לייצר משהו חדש. אחר. אבל בעיקר שטוח. הרעיון המשונה הזה עלה במוחו בזמן שעבד בחנות הנעליים המשפחתית, הוא נחשף להרבה מאוד רצים וזיהה כי רצים רבים סובלים מפציעות ריצה שלטעמו היו קשורות במבנה הנעליים. הוא לקח את המחקר שלו צעד אחד קדימה והחל לנתח את סגנונות הריצה של הרצים.
סוליה שטוחה לגמרי ובלי שיפוע
לעוד מבחני שוונג
מבחן לנעלי ריצה של Hoka Mach
מבחן לפוד ריצה דינמי של גרמין
מבחן אוזניות Jaybird מדגם Run
אביו הניח בחנות המשפחתית הליכון והארפר בילה שעות מול המסך בצפייה בסרטי הווידאו הללו. הוא הבין שיש בעיה, נעליים שנמכרו בחנות היו יפות ואפנתיות אבל הן גרמו ללא מעט בעיות ופציעות. התסכול הזה שנבע כמובן מהעובדה שהוא ומשפחתו לקחו חלק במרתונים ובריצות אולטרה גרמו לו להחליט לייצר נעל שונה שתפתור את אותן בעיות. לא עוד סוליה שבה העקב מוגבה מאזור האצבעות, אלא סוליה ישרה לגמרי. העקב והאצבעות יימצאו על אותו מישור!
כשהבין שמדובר בפריצת דרך של ממש, הוא לא רק התאמן בריצה, אלא החל לרוץ בין יצרניות הנעליים לנסות לשווק את הרעיון פורץ הדרך שלו.
אבל היצרניות דחו את הרעיון על הסף והמשיכו לייצר נעליים עם דרופ (שיפוע) כזה או אחר גדול או קטן, אך עדיין עם שיפוע. אבל הארפר הנמרץ לא אמר נואש, הוא האמין שרוב הבעיות נובעות מהדרופ ומצורת הנעל הצרה בקדמת הנעל והחליט להמשיך בניסוי מבלי שאף אחד מהמתנגדים ישפיע עליו. כשלא קיבל תמיכה מהחברות המוכרות, החל לערוך בעצמו ניסויים על רצים שהתנדבו למשימה. 1,000 רצים שסבלו מבעיות שונות לקחו חלק בניסוי שלו. הוא החליט שהוא לא מוותר על החלום, פנה לקרן הון סיכון שהאמינה בו והחליטה לממן את הייצור של הנעליים הייחודיות. יחד עם מעצב מוכשר שעבד בעבר עם חברת נייקי, הם יצאו לדרך.
בשנת 2011 אלטרה כבר החלה לייצר נעלי ריצה באופן מסחרי ומאז מדי שנה היא מכפילה את הפעילות שלה. כיום שבע שנים לאחר מכן היא כבר נמכרת בכל חנות ריצה מקצועית בארה"ב. גם בישראל ניתן לראות יותר ויותר רצים שעוברים לרוץ עם המותג של הארפר. אז החלטתי לנסות. גם ממציא עם חזון, צאצא למשפחת רצים וגם רץ מוכשר שסיים מרתון ב- 2:45 שע' כבר שהיה בן 12, מי יודע, אולי גם לי זה יקרה?
הרגל צריכה להתרגל למנח השונה
מבחן שוונג
תוך כדי האימונים למרתון פראג קיבלתי למבחן את נעלי Provision 3.0 המתהדרות בדרופ 0 המפורסם. כלומר סוליה שטוחה לגמרי בלי שיפוע בכלל ובנוסף לכל מדובר גם בנעל מאוד רחבה ועל כך ארחיב בהמשך. דגם הפרוביז'ן הוא דגם מתקן וכיאה לרצה שסובלת מקריסה של החלק הפנימי של הרגל נרתמתי למבחן. נעלתי את הנעליים ועוד לפני שיצאתי לריצה הראשונה התחושה היתה מאוד שונה. הרגשתי שאני נועלת נעליים, אבל דורכת על הרגל כאילו שאני כמעט יחפה, זו היתה הרגשה נהדרת וקלילה. אי אפשר להתעלם מהעובדה שהנעל המתקנת לא יפה במיוחד, המראה שלה רחוק מלהיות מעודן ובוודאי לא במידה 44. ביום יום אני נועלת נעל במידה 41, אך את נעלי הריצה שלי אני מעדיפה תמיד בכ-2 מידות יותר מהרגיל. הפעם מכיוון שהמידות של אלטרה קטנות יותר, לקחתי לריצת המבחן נעל שגדולה ממידת נעליי בשלוש מידות. תענוג מעט מפוקפק ומכה חזקה ללוק הנשי.
לצערי, רוב יצרניות הנעליים לא מביאות לישראל את דגמי נעלי הנשים במידות האלו (גם אם הן מיוצרות במידה הזו) ולכן אני נאלצת לרוץ עם הדגמים הגבריים. החלטתי לשים בצד את העניין האפנתי ולבדוק את עניין הנוחות. יצאתי לריצה הראשונה, הנעל קלילה, אבל הרגשתי שבמקום להתקדם במהירות, אני כאילו נמשכת לאחור. התחושה היתה מאוד מוזרה ואפילו מכבידה. הרגשתי שאף על פי שהנעל קלה מאוד, אפילו קלה בצורה דרמטית אני מתאמצת יותר מהרגיל. חזרתי קצת מותשת אפילו טיפה מיואשת. אבל לא אמרתי נואש. כמה ריצות לאחר מכן, רצתי שוב עם נעל ותיקה יותר שיש לה שיפוע. קצת חששתי לצאת לרוץ שוב עם הנעליים החדשות.
עבר עוד קצת יותר משבוע ושוב אזרתי אומץ, יצאתי איתן לריצה נוספת. הייתי קצת לחוצה יותר ועם חשש ששוב אתעייף כמו בפעם הקודמת. לאחר נעילת הנעליים, ברגע אחד שוב נזכרתי בתחושת החופש והקלילות הנעימה של הנעליים. שוב אותה תחושה נפלאה. לאצבעות שלי בעיקר היה ממש כיף ומרווח שם בתוך הנעל. יצאתי לרוץ והפעם זה כבר הרגיש אחרת. היה לי יותר קל והרבה הרבה יותר נוח. עדיין הרגשתי שצורת הריצה שלי שונה אבל התחלתי להתרגל אליה. חזרתי הביתה עם תחושה שונה לחלוטין מהפעם הקודמת. זהו, אני ממשיכה לרוץ איתן. אחרי הריצה הזו כבר היה לי גם אומץ לנסות לצאת לריצת נפח ארוכה יותר. מסתבר שאחרי כל כך הרבה שנות ריצה, הרגל צריכה להתרגל למנח השונה, אף על פי שהוא אמור להיות טבעי יותר.
האצבעות יכולות "לנשום" בתוך הנעל
קופסת האצבעות
נחזור רגע שוב להארפר, כשהבחור תכנן את הנעליים, הוא לא רק בחר לייצר סוליות שטוחות בדרופ 0, אלא גם חשב שיש משהו לא סביר בצורת הנעליים המסורתית. הוא החליט לייצר נעליים רחבות באופן שלא נראה עד כה. נעלי הריצה המסורתיות מתהדרות בדרך כלל במראה צר יותר באזור האצבעות בהשוואה לאזור העקב. המראה הזה נראה אסוף יותר ומסוגנן, משווה לרגל מראה יותר מעודן, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהאצבעות נדחסות אחת כלפי השנייה. המבנה הזה יוצר מצד אחד אחיזה חזקה יותר לאזור האצבעות, אך אם חושבים בהיגיון זה מעט משונה, הרי מבנה הרגל שלנו צר יותר באזור העקב ומתרחב באזור האצבעות וכאשר אנחנו הולכים יחפים האצבעות שלנו חופשיות יותר.
זו הסיבה שהארפר דווקא חשב שנעל רחבה יותר מלפנים, תאפשר לרגל להיות מונחת באופן טבעי יותר, גם במהלך ריצה ולכן בחר בטכנולוגיה ייחודית שזכתה לשם Toe Box. כך האצבעות יכולות "לנשום" בתוך הנעל ולהיות פרוסות ולא מחוצות זו לזו.
רצים למרחקים ארוכים מכירים את הבעיה הכאובה (תרתי משמע) בעיקר בתקופת אימונים לפני מרתון או מרוצי אולטרה, או במילה אחת… הציפורניים. או אם להרחיב בשתי מלים – הציפורניים שהיו. אני מתנצלת על התיאור הגרפי, אך מחלקן נפרדתי במרתון מדריד ולאחר שיקום ארוך ונזיפות אינספור מהפדיקוריסטית שחשבה שהמראה הבלתי מלבב בעליל יגרום לי לזנוח את הריצה, החלטתי שדי לי! זה הזמן לחפש נעל מתאימה שתגן על ציפורני המשוקמות.
במהלך הריצות הבאות הבנתי שהשילוב הזה של נעל בדרופ 0 – לאחר שמצליחים להתרגל אליה, מתקנת, קלילה מאוד מאוד ורחבה ממש באזור האצבעות, עושה חסד עם כפות רגלי והתחושה היתה נפלאה. כל ריצה היתה יותר נוחה ויותר קלה מהקודמת והבהירה לי שלא סתם בריצות הראשונות התחושה היתה מוזרה, ככל הנראה ריצה עם נעליים בדרופ 0 גורמות למי שרץ לפני כן עם נעליים אחרות להרגיש שהוא רץ קצת הפוך, אפילו נדמה שהשיפוע כאילו נוטה לאחור. אבל כמה ריצות מספיקות לרגל להתרגל ולהתחיל ליהנות מהשינוי.
אין ספק שהרגל צריכה להתרגל בהדרגה למנח השונה בזמן ריצה, מעולם לא רצתי יחפה אבל אני מניחה שהנעל הזאת היא הכי קרובה לריצה ללא נעליים, אני רק יכולה להניח שהנעליים הניטרליות נותנות תחושה יותר קלילה וגם לי זה הרגיש כמעט כך. ככל שהזמן עבר ורצתי עם הנעל יותר, כך התחלתי להתרגל אליה. הרגשתי שהארפר ואני מתיידדים, והציפורניים שלי שרות לי (ולו) שיר מזמור. זו הפעם הראשונה שיצא לי לרוץ עם נעלי אלטרה כך שהפרוביז'ן הוא הדגם היחיד שאני מכירה. עם הזמן התחלתי להתאהב בדרופ הנמוך והתחושה נעשתה מאוד נוחה, מעבר לזה שהנעל רחבה היא גם עשויה מחומר מאוד אוורירי, רכה מלפנים ורכה מאחור.
אחרי כמה ריצות של 10-12 ק"מ החלטתי לצאת עם הפרוביז'ן לבדיקת מהירות באימון אינטרוולים. שוב, התחושה היתה מצוינת, ריצה מהירה עם נעל קלילה מאוד, היה לי נוח והאימון היה מוצלח. לצערי לא הרגשתי שהנעל הקלילה מגבירה את מהירות הריצה שלי, כנראה שגם את המרתון הבא לא אעשה בקצב של גולדן. ברמת העיצוב, אני מודה, לא הצלחתי להתגבר על המראה שלה. יש לנעל המתקנת מראה רחב ומגושם אפילו יותר מאשר לנעליים הלא מתקנות, בזמן שלא מעט חברות הצליחו ליצר נעליים מתקנות ללא מראה שונה באופן מובהק מהנעליים הניטרליות, אלטרה פרוביז'ן נראית קצת כמו נעלי קרוקס משודרגות.
המראה הרחב באזור האצבעות הופך אותן לייחודיות מאוד, נוחות, אבל יש עוד מה לשפר מבחינה אסתטית. נראה שגם הסביבה פחות התרגלה, ההערות שקיבלתי לא השתמעו לשתי פנים, היא אכן מעוררת הרבה מאוד תשומת לב, אך שותפיי לריצה העירו שמדובר בנעל שכנראה לא היתה עולה שלב בתחרות מלכת היופי של נעלי הריצה.
לסיכום, אחרי 90 ק"מ בריצת כביש, הנעל נראית מצוין, מאוד עמידה ונראית כמו חדשה. היא ממשיכה לתת תחושה קלילה, התרגלתי לריצה עם דרופ 0 וזה בהחלט נוח מאוד וככל הנראה בריא יותר. כאמור, הנעל פחות מתאימה למי שמחפש נעל מסוגננת ויפה יותר. כף הרגל משוחררת לכל אורך הריצה, לאצבעות נעים ולציפורניים שלי, תודה ששאלתם – שלום. כל מי שמחפש נעל נוחה שמתאימה לריצות ארוכות על מדרכה וכביש אני ממליצה עליה בחום.
יותר: קלה מאוד, רחבה
פחות: יפה
רכות בקדמת הנעל: מעולה
רכות בעקב: טובה מאד
דרופ: 0 מ"מ
משקל: 241 גרם
מחיר: 649 שקל
ציון שוונג: 8.5
