אחד הדברים שאני אוהב בעולם הריצה הוא לראות את חברות הנעליים הצעירות יחסית, המנסות להשתלב בעולם של ענקים הקיימים כבר עשרות שנים, כמו: נייקי, אדידס, סאוקוני ואחרים. החברות האלה משתמשות בכיוון מרענן, ניסיון לייצר אג'נדה מהפכנית כלשהי, כדי להצליח לחדור, להעביר את המסר, להתבסס ולהתמקם ולשרוד בשוק כל כך תחרותי כמו שוק נעלי הריצה.
עוד מבחני שוונג
מבחן שוונג לסנדלי לונה
אוזניות ריצה של Plantronics
נעלי קרוספיט של ריבוק מדגם נאנו 6
נעלי ריצה של נייקי מדגם אייר זום פגסוס 33
ניוטון היא חברה כזאת. צעירה, נוסדה ב-2007, וה"קטע" שלה מתיישב על מה שמכונה בשפת הריצה, שינוי ה-Stride. נקודת המגע הראשונית של כף הרגל עם הקרקע בריצה והשפעותיה על הגוף. באופן מסורתי, נעלי הריצה המודרניות עיבו והדגישו את עקב הנעל, הוסיפו מני בולמי זעזועים, אך בעצם גרמו שהנחיתה תתבצע עם החלק האחורי של כף הרגל, בניגוד לתאוריה הרווחת, שנכון יותר לנחות עם אמצע כף הרגל קודם, או אפילו החלק הקדמי שלה. בריצה יחפה, ללא נעליים, הגוף באופן טבעי מתכוונן לנחיתה כזאת, המשתמשת באמצעי בלימת הזעזועים הטבעיים של כף הרגל. ניוטון הדגישו את השוני שלהם בתכנון נעליים, כאשר הוסיפו בחלק הקדמי של הסוליה חלק בולט. בליטה זו גורמת לכך שמגע כף הרגל יהיה קודם כל באזור זה ומתוך כך, הרגל תתרגל לנחיתה "נכונה" יותר.
תחת העיקרון הזה מייצרת חברת ניוטון מגוון גדול של נעלי כביש מסוגים שונים, אשר כולם מבוססים על אותה בליטה, המכונה שיווקית POP-Point of Power. באופן מפתיע, החברה שצמחה ב"מֳכָּה" של עולם השטח האמריקאי, בולדר קולורדו, מציגה מיעוט של דגמי שטח. למעשה, דגם ניטרלי יחיד, הבוקו (Boco) בשתי תצורות. הסיבה היא פשוטה. ה-POP אפקטיבי במיוחד כשמדובר על אספלט, אולם בשטח, כאשר פני הקרקע משתנים כל הזמן, אין אפשרות להבטיח כך נחיתה על החלק הקדמי של כף הרגל ויותר מזה, בליטה כזאת בחלק הקדמי של הנעל יכולה גם להכשיל רצים ולגרום לנפילות בהיתקלויות מפתיעות באבנים.
אי לכך החברה לא הרגישה את אותה יכולת לייצר נעל שטח יוצאת דופן וחדשנית והסתפקה במבחר דגמים מצומצם, אשר המרכזי בהם הוא הניוטון בוקו-סול (Newton Boco-sol). נגזר מתוך האותיות הראשונות של מיקום החברה, Boulder Colorado. אל הבוקו-סול, הגעתי בחשש, לאחר חוויה לא מוצלחת בעבר בדגם המקביל, Boco AT. מדובר בנעל זהה למעט החלק העליון. יחד עם זאת, התוצאה היתה הפוכה לחלוטין מהחששות ועל כך בסקירה שלפניכם. הנעליים נבחנו על פני מאות קילומטרים. אירוע השיא היה 51 ק"מ במירוץ תנ"ך-תש"ח אבל גם במגוון עצום של שבילים, חלקם מדבריים, חלקם מאד טכניים והרבה הרבה דרכי עפר, סטנדרטיות למדי בנופי ארצנו. כל מה שצריך כדי לקבל תמונה מלאה על נעלי ריצה.
סוליה
מדובר בסוליה שמנמנה בעלת שיפוע מהעקב לקצות האצבעות של 6 מ"מ דרופ. 26 מ"מ בחלק האחורי ו-20 מ"מ בקדמי. הדרופ הרשמי המדווח על ידי ניוטון הוא דווקא 3 מ"מ, אולם את הנתון הנ"ל לקחתי מחנות מקצועית המפרסמת נתונים מפורטים שנמדדים עצמאית. כך או כך זו אינה נעל מינימליסטית ויש פחות משמעות להבדלי המספרים. לנעל אין שכבת הגנה מיוחדת מפני סלעים, אך העובי היפה של הסוליה מספק את כל ההגנה הנדרשת מפני כל מפגע טכני, ועברתי הרבה כאלה. בכל המצבים הסוליה מספקת הגנה מעולה. באופן טבעי תחושת הקרקע היא יחסית נמוכה, אבל החיבור לשטח נישמר כל הזמן, ביטחון התנועה הוא גדול והאחיזה נהדרת בכל תנאי שטח.
החלק הקדמי מתהדר בשכבת גומי עבה להגנה מפני פגיעות סלעים
הסוליה מאופיינת במשטחי גומי קשה ועמיד בחלק הקדמי והאחורי כשבמרכז, אזור נמוך וחשוף, נטול הגנה מיוחדת ומספק גמישות לא רעה, יחסית לעובי הסוליה המכובד. אין כאן כאמור את מנגנון ה-POP להשפעה על מיקום נחיתת כף הרגל, אבל בתור רץ הרגיל לנחות בחלק האמצעי (Mid Foot), הרגשתי שהנעל מכבדת את הצעד ואינה מאלצת שינוי לרעה. תחושת הצעד והתנועה בשטח נהדרות. השחיקה סבירה מאד. החלק הקדמי מתהדר בשכבת גומי עבה להגנה מפני פגיעות סלעים בחלק הקדמי של הרגל מה שמאפשר לצלוח שבילים אלימים במיוחד בלי שום כאב.
חלק עליון
כאן באה ההפתעה הנהדרת של הנעל. בעוד בדגם המקביל, ה-Boco AT המקורי (בתקופה האחרונה יצאו כבר Boco AT II המכוונים לשפר את חוליי העבר גם בדגם זה) התחושה היתה פלסטיקית, לא נעימה וקשיחה, הבוקו-סול עוטפים את הרגל בבד נעים ומאוורר, המרגיש קליל וגמיש במידה ומספק תחושה מעולה בכל תנאי שטח ובמיוחד בסינגלים טכניים וסלעיים בהם הרגל נעה רבות לצדדים. למעט מקרים בודדים של ימי לחות שיא בקיץ האגרסיבי שלנו, הנעליים התמודדו יפה עם הזיעה ומיעטו לספק תחושה של הצטברות נוזלים בפנים הנעל. משטחי הרשת ממוסגרים בחלקי בד מלא ועבה מספיק להגנה מפגיעות צד. יש לציין שגם בשימוש המוגבר ולא עדין כלל, החלק העליון נותר ללא פגיעה או קרע. לא נשכח גם את "תא הבהונות" (איזה מונח מעצבן כשמתורגם מאנגלית Toe Box). תא או קופסה, לא ממש חשוב, לאצבעות כף הרגל שלי היה המון מקום והמרחב מפנק, וזה עוד כאשר רגל אחת שלי דורשת מרחב מכובד מהרגיל (הפרטים הרפואיים שמורים במערכת).
משטחי הרשת ממוסגרים בחלקי בד מלא ועבה מספיק להגנה מפגיעות צד
נראות
כרגיל, מראה עיניים הוא אינדיבידואלי, אבל במקרה שלי יש תמיד משיכה מיידית למראה הפחות סטנדרטי. צבע אדום עז ומראה קרבי, בדיוק הנעליים האהובות עלי ליציאה לשטח אמיתי וטכני.
ריצה בשטח
כאן ממש הרגשתי בבית, מהריצה הראשונה. מדובר בנעל סופר נוחה, מאפשרת לכף הרגל נחיתה רכה בכל תנאי שטח. אין שום התפשרות על תחושת הביטחון, לא באזורים סלעיים בהם ההגנה ההיקפית שומרת מחבטות מזדמנות ולא באזורים מדורדרים בעלי אחיזה רופפת בהם הנעל שמרה מהחלקה, בתנועה זהירה של הרגליים. ביליתי בנעליים את מירב האימונים למרוץ תנ"ך-תש"ח 50 ק"מ והיא סיפקה נוחות מקסימלית גם בריצות הארוכות בלילות הקיץ המהבילים. מלבד מספר בודד של ריצות קצרות דווקא בלחות מקסימלית שהשאירו תחושה מימית
ריצה בכביש
אינני מחזיק נעלי כביש וגם אינני רץ כמעט בכביש. מדי פעם כשהזמן קצר ולא מתחשק להתרחק מאד מהבית, אני מכניס גיוון בדמות ריצות על אספלט. הניוטון לא מרגישים קלילים כמצופה מנעלי כביש, אולם בסך הכל העבירו ריצות בנוחות ללא תחושה של כבדות מעיקה. זו נעל שנולדה בשטחים הקשים של קולורדו, אבל מי שמחפש בריחה קצרה לאספלט, יוכל להמשיך וליהנות מהבוקו-סול. לא מדובר בנעל מגושמת וכבדה מדי והיא יכולה בהחלט לשמש ליישומי כביש מדי פעם.
לסיכום
נעליים מעולות ליישומי שטח מגוונים, החל מדרכי עפר נוחות וריצות ארוכות במיוחד ועד שטחים מדבריים טכניים. בכל התצורות האלה גרמו לי להתאהב בהן ולבחור בבבוקו-סול כזוג המועדף לקיץ הקשוח שלנו.
יותר: תחושת קלילות בשטחים מגוונים, ביטחון רב והגנה מצוינת במקטעים טכניים, נוחות מעולה לריצות ארוכות (ניבחנו עד למרחק 51 ק"מ ברצף)
פחות: בכמה ריצות בודדות ולחות במיוחד תחושת פינוי הזיעה לא היתה מושלמת
דרופ: 6 מ"מ (26 מ"מ בחלק האחורי ו-20 מ"מ בקדמי)
נוחות: סוליה עבה אשר מספקת הגנה ורכות טובה למרחקים ארוכים, בידוד מעולה מפגעי שטח. אינה גמישה כנעל מינימליסטית, אבל סיפקה תחושה מצוינת בתנועת וקיפול כף הרגל.
משקל: 280 גרם לנעל במידה 42 (9 אמריקאי)
