פעם, כשרק התחלתי לרוץ היתה לי חולצת טריקו עבה מאד. בראשית ימיה היא היתה ורודה ובאחרית ריצתי היו בה יותר משטחים דהויים וחסרי פשר מאשר ורוד. ככל שהיא נפרמה יותר בתפרים, ונקרעה בשרוולים ואיבדה את צורתה אהבתי אותה יותר. הריצות הכי טובות שלי היו איתה. עד שבסוף היא נראתה כמו יצירה יוקרתית של אוברקומבי אנד פיץ׳ שהקדימה את זמנה ומצאה את דרכה לבית העלמין של הבגדים הבלים.
התחושה על משטחי ההזעה הגדולים היא של יובש
מבחן שוונג
בשל אריכות ימיה של המנוחה החמצתי את הימים הראשונים של החולצות המנדפות. אך עם מותה השלמתי את החסר. אני אוהב את החולצות שלי במידה הגדולה ביותר שיש, מרווחות, מותירות מקום לאוויר המתווך בין הגוף לבָּד. יש לי חולצות פשוטות ממירוצים ויקרות יותר ממחסני עודפים והזדמנויות אינטרנט מפתות. ולמען האמת, חוץ מהחומר המלאכותי והתחושה הספורטיבית אף פעם לא הבנתי מה הגדולה בחולצות האלה. אני משקיע בנעליים, בטייטסים (בגלל השפשפת) ובשעון. אם אפשר אז גם בכמה כובעים עם תעלות ניקוז ומשקפי שמש וזהו. אבל בחולצה? איזה שטויות.
בחורף ממילא אני ספוג מהגשם ובקיץ שום דבר לא יעצור את מעייני הזיעה שלי. אז מה זה חשוב אם החולצה היא דְרייפִיט או קְלימָה… אלה בסך הכל מילים שיווקיות. לא?!
עד שבאה החולצה הזאת של אדידס וטרפה את סדרי העדיפויות שלי. רצתי איתה חמישה אימונים. שתי ריצות התאוששות, ארוכה של שעתיים וחצי, טמפו באיצטצדיון וחמש שעות אופניים. מורי ורבותי – זה ״זה״.
לא לגמרי ברור אם זאת חולצה או חלק ממכלול עיצובי של מכונית פורשה. כל איזור השכמות, מבפנים מנומר בנקודות אלומיניום קטנות שעושות ממש נעים בגב. הגיזרה (גם של האקסטרה לארג׳) מוצמדת לחמוקיים (ויש ברוך השם). וקדימה לדרך. התחושה על משטחי ההזעה הגדולים היא של יובש. אמנם לא קרירות של מיזוג אוויר צונן במיוחד אבל ודאי לא החמאם הטורקי של הריצות הרגילות. ברוח הירושלמית המייבשת, בלחות של עג׳מי, בעליות של הר איתן ובמסלולי הרכיבה שליד מפלי הריינוס בשוויצריה התחושה כמעט לא משתנה. בסוף כל אימון, אחרי אבדן של כשני ליטר נוזלים (אחד וחצי בהזעה ועוד חצי ביריקות) קורה עוד נס. בדרך כלל כל הנוזלים האלה נספגים ונאגרים בתוך החולצות שלי ונוצר שם אקוויפר רווי ואני מרגיש כמו מישהו שרץ עם אפוד מגן כבד. לא הפעם. החולצה קלה כמעט כביום ייבושה. בחום הגדול של יוני-יולי-אוגוסט שלנו אין לך את האינסטינקט הבסיסי לקרוע מעליך כל כיסוי אפשרי כדי להקל מעט את עומס החום. בטמפרטורה הצוננת יותר של אירופה, שעדיין גשומה בימים אלה, התחושה ממש – קרירה ונעימה. גם כשהדופק מאיים לקפוץ החוצה מהגרון.
כתבות נוספות בנושא:
> נעלי ריצה של ניו באלנס 1080V4
> מבחן השוואתי בין 6 חליפות טריאתלון למתחילים
> מבחן לחזיית ספורט Ultimate Run Bra של Shock Absorber
ובאשר לאסטטיקה, זו שברשותי היא שחורה עם פס כתום אלגנטי שחוצה אותה לרוחב החזה בגובה הכתפיים. למטה מאחור מופיע הלוגו הייחודי, ״מרתון בוסטון״. בחנויות ראיתי (ולא עמדתי בפיתוי) גם כחול תורכיזי יפה עם ובלי שרוולים וירוק פלורסנטי מזעזע ביותר ופופולרי באותה מידה.
הציון לחולצה הוא הכי טוב שיש. לא 10, כי אחד ממורי ילדותי נהג לומר ״עשר מגיע רק לאלהים ו… לי״ אבל הכי קרוב לזה. עד החידוש הטכנולוגי הבא. וכשהכל נגמר – לכביסה. אבקת כביסה, בלי מרכך (כך ממליצים המומחים, כדי שבקטריות הריח לא ילכדו בין סיבי החולצה), חבילה נדיבה של סודה לשתיה. ייבוש טיבעי לא במייבש. והנה המחלצות מוכנות לריצת הבקר של מחר. מוכנים, היכון. צא!
ציון שוונג: 9 מתוך 10 כוכבים
אברום בורג
רץ חושב רץ חושב
