בעקבות מאמר מאת ד"ר שמי שגיב על "מה התוסף הסודי שיעלה את רמת האנרגיה בגופכם" שהתפרסם בשוונג לפני מספר ימים, מצאתי לנכון לכתוב מאמר קצר ומאוד פשטני זה שמטרתו להציג את הידע המדעי המקובל בנוגע להולכת אותות עצביים, צריכת מלחים מוגברת, וצריכת פחמימות כדלק לפעילות גופנית. אני מתנצל מראש על ההסברים הפשטניים וההשמטות החלקיות, אך היקף הנושאים ומגבלות הזמן והמשאבים לא מאפשרים התייחסות מלאה יותר.
מוליכות עצבית
מערכת העצבים מורכבת מתאים הנקראים נוירונים, המוליכים את האותות העצביים אל מערכת העצבים המרכזית וממנה, ותאים נוספים התומכים בנוירונים (גליאה). כל נוירון בנוי מגוף, דנדריטים אשר מקבלים אותו מבחוץ, ואקסון אשר מוליך את האות ליעדו.
הבסיס להולכת האותות בעצבים הוא פוטנציאל הממברנה – הפערים האלקטרו-כימיים משני צידי קרום תא העצב. פוטנציאל זה נגרם עקב מפל הריכוזים בין היונים מחוץ לתא (ECM) ובתוך התא (ICM), אשר מוביל למפל חשמלי. מפל זה נגרם על ידי פעילות של משאבות יונים בקרום התא, אשר מוציאות יוני נתרן מפנים התא לתווך הבין תאי, ויוני אשלגן מהתווך הבין תאי לתוך התא.
בזמן מנוחה פוטנציאל הממברנה שלילי. כאשר הקלט שתא העצב מקבל דרך הדנדריטים גורם להיווצרות אות עצבי, נוצר פוטנציאל פעולה בתחילת האקסון, אשר זורם לאורכו אל תאי עצב אחרים או תאי שריר. האופן בו זורם האות הוא אלקטרו-כימי: בתחילת האקסון נוצר מתח סף, מתח זה מביא לפתיחת תעלות נתרן מבוקרות מתח, אשר מביא במהירות לאובדן מקומי של קיטוב הממברנה ולפתיחה של עוד תעלות נתרן. אובדן הפעילות של תעלות הנתרן ופתיחה איטית של תעלות אשלגן מבוקרות מתח עוצרת את תהליך הדפולריזציה של הממברנה.
הזרימה של יוני האשלגן החוצה דרך התעלות מבוקרות המתח מייצרת מחדש פוטנציאל שלילי סביב הממברנה. הזרימה הנמשכת של יוני האשלגן ממשיכה ומקטבת את הממברנה עד לפוטנציאל שגורם להפעלה מחודשת של תעלות הנתרן (שנשארות סגורות). סגירה של תעלות האשלגן מבוקרות המתח, מחזירה את תא העצב לפוטנציאל המנוחה.
האות העצבי ממשיך וזורם במורד האקסון מאחר ועליית הפוטנציאל גורמת לפתיחת תעלות הנתרן מבוקרות המתח הבאות במורד העצב, שחוזרות וגורמות לאותו תהליך וכך האות זורם.
כפי שניתן לראות, אין לזרימת האות העצבי במורד העצב כל קשר לזרם חשמלי כפי שאנו רגילים לראות אותו בתמיסה יונית אחידה. אי לכך הטענה כי העלאת ריכוז יוני הכלור והנתרן (היסודות מהן מורכב מלח בישול) תגרום לשיפור המוליכות העצבית בטעות יסודן.
צריכת מלח מוגברת
מנגד, חשוב לזכור שלצריכת מלח מוגברת יש השלכות בריאותיות שליליות, כפי שכל מי שסובל מיתר לחץ דם מכיר היטב. מאחר וריכוז המלחים בדם ובתאים מווסת היטב וחייב לנוע בטווח צר מאוד של ערכים, צריכה מוגברת לאורך זמן של מלח תגרום לעליית כמות המלח בתווך הבין תאי ובדם ותחייב את הגוף להגדיל את כמות המים בהתאם כדי לשמר את ריכוז המלחים בטווח התקין. הגדלת נפח הדם תגרום לעלייה בלחץ הכולל של מערכת הדם.
ללחץ דם גבוה (>139 מ"מ כספית) לאורך זמן יש השלכות בריאותיות קשות: תחילה חיישני הלחץ מתכוונים לרמות הלחץ הגבוהות יותר. בתחילה הלב יגדל, ודפנות הלב יתעבו (היפרטרופיה של שריר הלב) כדי שיוכל להתכווץ כנגד הלחץ הגבוה יותר. בסופו של דבר הגידול מוביל לירידה ביכולת ההתכווצות של הלב. כתוצאה מכך הלב מוציא פחות דם בכל פעימה. הכליות מזהות את הירידה בלחץ ולכן מפרישות הורמון אנטי-משתן כדי להגדיל את נפח הדם ולשפר את נפח הפעימה. כתוצאה מכך המערכת מסתגלת לעבוד בלחצים גבוהים יותר, אשר ממשיכים ופוגעים בשריר הלב. בנוסף, העלייה בלחץ גורמת ליציאה מוגברת וחזרה מופחתת של נוזלים מן הנימים לרקמות הסובבות אותם, ולכן לבצקות. בצקות מופיעות לעתים בקרסוליים, אבל יכולות להופיע גם בריאות, מה שיוביל להפחתת יעילות חילוף הגזים בראות ולקשיי נשימה. גם מערכת כלי הדם נפגעת מעליית הלחץ, והסיכון למפרצות במוח, באבי העורקים ועוד עולה.
סוכר כדלק לפעילות
גליקוגן הינו רב סוכר הבנוי מגלוקוז ומשמש לאגירת אנרגיה זמינה בגוף, ומשמש כמקור העיקרי לאנרגיה בפעילויות הנמשכות ממספר דקות ועד מספר שעות.
למרות שיש מי שמערערים על כך, הדעה המדעית המקובלת, כפי שנוסחה לדוגמה על ידי איגוד הדיאטנים האמריקאי והקנדי, והקולג' לרפואת ספורט בארה"ב היא: "ההמלצות על פחמימות לספורטאים נעות בטווח שבין 6 ל-10 גרם לק"ג משקל גוף ליום. הפחמימות שומרות על רמות הגלוקוז בדם במהלך פעילות גופנית ומחליפות את הגליקוגן בשריר. הכמות הנדרשת תלויה בהוצאת האנרגיה היומית הכוללת של הספורטאי, סוג הספורט, המין ותנאי סביבה.". הם ממשיכים וממליצים על צריכת פחמימות לפני, במהלך ואחרי האימון.
לפני: "לפני הפעילות, יש לאכול ארוחה או חטיף שיספקו נוזלים מספיקים לשמירה על רוויה, יהיו דלים יחסית בשומן וסיבים בכדי למנוע מהלחץ להתרוקן ולמזער את אי הנוחות במערכת העיכול, ויהיו יחסית עתירי פחמימות בכדי למקסם את השמירה על רמות הסוכר בדם, יכילו כמות מתונה של חלבון, יהיו מורכבים ממזונות מוכרים, ומתאימים היטב לספורטאי".
במהלך: "במהלך הפעילות, המטרות התזונתיות העיקריות הן השלמת הפסדי הנוזלים והספקת פחמימות (כ-30 – 60 גרם לשעה) לשמירה על רמות הסוכר בדם. הנחיות תזונתיות אלה חשובות במיוחד לאירועי סבולת אשר נמשכים יותר משעה, כאשר הספורטאי לא צרך מזון או נוזלים מספיקים לפני הפעילות או כאשר הספורטאי מתאמן בסביבה קיצונית (חום, קור או גובה)".
אחרי: "לאחר הפעילות, המטרות התזונתיות הן לספק מספיק נוזלים, אלקטרוליטים, אנרגיה ופחמימות בכדי למלא את גליקוגן השרירים ולהבטיח התאוששות מהירה. צריכת פחמימות של כ-1.0 – 1.5 גרם לק"ג משקל גוף במהלך 30 דקות הראשונות ושוב בכל 2 שעות למשך 4-6 שעות תספיק כדי למלא מחדש את מאגרי הגליקוגן. חלבון אשר נצרך לאחר פעילות גופנית יספק חומצות אמינו לבנייה ותיקון של רקמות שריר".
תומר גמינדר | טריאתלט ומתרגם בשוונג כתבות של מאמנים בכירים מהעולם
