למרבה הצער, שימוש בסמים אנאבוליים ואחרים לשיפור יכולות ספורטיביות שכיח למדי במחוזותינו. מדובר בתעשיית ענק בעולם בכלל הקיימת הן בספורט התחרותי והן בספורט העממי. נציין ונאמר שהבעייתיות הגדולה הנה בספורט התחרותי מן הסתם, וזאת למרות עבודה רבה וקשה הן גופנית והן מנטלית.
תעשיית ענק גם בספורט העממי | צילום: thinkstock
עוד כתבות בנושא
דיווחים בבריטניה: מו פראח החמיץ שתי בדיקות סמים
ביוני התפרסמה שערוריית סמים חדשה בארצות הברית
מה הגורמים לדימוי עצמי נמוך אצל מתאמני חדר כושר?
בכל שנה נתפסים מאות ספורטאים הישגיים אשר מקבלים עונשים בדרגות חומרה שונות עד כדי הרחקות לצמיתות מעיסוק בספורט תחרותי. בנוסף, מדובר על אות קלון שמלווה את הספורטאי למשך כל חייו, שלילת חלק מתאריו הספורטיביים או אף כולם, וסיכון בהעמדה לדין פלילי בשל מרמה והונאה. ניתן לציין שני מקרים מפורסמים מאוד: האחד של בן ג'ונסון, רץ ה-100 מטר המפורסם ששבר שיא עולמי ולאחר יומיים הסתבר שהוא השתמש בסמים, ושל לאנס ארמסטרונג, רוכב האופניים המפורסם שמסתבר שבמשך שנים עשה שימוש בסמים משפרי יכולת גופנית.
הפיתוי לעשות שימוש באותם חומרים ייחודיים רב במיוחד, שכן באמצעות השימוש בהם ניתן למקסם את היכולות הגופנית באופן דרמטי ולהשיג תוצאות דמיוניות ממש בשטח הספורטיבי. בנוסף, מדובר בהשגת יוקרה חסרת תקדים כמו תואר אלוף עולם בשחייה, או אלוף עולם בריצת 100 מטר ובכל מקצוע ספורטיבי אחר. בנוסף, הפרסום העצום שווה הרבה מאוד כסף. בשל כך השכיחות של השימוש בחומרים אלה, לפחות בספורט ההישגי – גבוהה מאוד.
בספורט העממי השימוש נעשה מסיבות אחרות כמו: דימוי עצמי נמוך, ביטחון עצמי ירוד, הצורך לזכות בתהילה של רגע ועוד. בתחום זה השימוש מאוד שכיח ולא רק בפיתוח גוף תחרותי אלא גם לשם ירידה במשקל, שיפור אסתטי כולל וכדומה. המעניין אגב הוא, שגם בספורט התחרותי וגם בספורט העממי ישנם מקרים רבים של ספורטאים ומתאמנים שעוד טרם מיצו את יכולתם הגופנית וטרם הגיעו לתוצאות משמעותיות, כבר בוחרים בדרך הקלה והמהירה כביכול של הגעה להישגים תוך שימוש בחומרים המדוברים לשם שיפור יכולות גופניות מסוגים שונים. אז מעבר להישגים ולבחירה בדרך הקלה.
הספורטאים שנמצאים בסיכון גבוה יותר לשימוש בסמים?
מסוגלות עצמית היא האמונה של הפרט ביכולתו לבצע משימה. אמונה זו של הפרט ביכולתו הנה תוצר של הדרך בה האדם מעריך את יכולותיו כשיקוף של עיבוד אינפורמציה ממקורות מידע מגוונים: התנסויות קודמות, ביצועים קודמים, משוב מילולי חיצוני, משוב גופני, והרגשות הנלווים למצבים אלה. במחקרים נמצא כי ההישגים הביצועיים הקודמים הם המשפיעים ביותר על תפיסת המסוגלות משום שהם משקפים את חווית השליטה העצמית במשימה/ביצוע. הצלחה תוביל לתחושת מסוגלות עצמית גבוהה וכישלון בדיוק להפך. מעבר להתנסויות קודמות, תחושת מסוגלות הנה תוצר של הסתכלות והשוואה פנימית: האדם משווה ומסתכל על עצמו ביחס לעצמו, וכן במידה רבה כבר מגילאים צעירים האדם משווה עצמו אל האחרים, קרי, קבוצת השווים, ובספורט היריבים המידיים – הספורטאים עמם נמצאים בתחרות מתמדת על מיקומים והישגים.
דווקא ספורטאים תחרותיים במיוחד מוצאים את הדרך המהירה אל החומרים האסורים. לאנס ארמסטרונג (מימין) | צילום: Thilok
סביבה תחרותית ונטייה תחרותית פנימית יהפכו את תחושת המסוגלות העצמית למושפעת במיוחד מהשוואה חיצונית ופחות מהשוואה פנימית. משום כך, דווקא ספורטאים תחרותיים במיוחד, אלה אשר תחושת המסוגלות העצמית שלהם משקפת השוואה חיצונית תמידית, יהיו רגישים לשינויים ושיפורים בקרב המתחרים, ומכאן יתכן שזה יוביל גם לשימוש בחומרים העשויים "לשפר את היכולת" באופן חיצוני, מהיר ומיידי. באם בענף זה נעשה שימוש בחומרים "אסורים", או ישנה אמונה כי חומרים אלה יובילו לשינוי מהיר.
גם ספורטאים אשר תחושת המסוגלות העצמית שלהם נובעת מייחוסים והשוואות פנימיים, יכולים להתפתות לשימוש בחומרים "משפרי יכולת", במידה והם אינם עומדים בציפיות הגבוהות שלהם מעצמם או שהם חשים כי אינם עומדים ביעדים של עצמם, אך במקרים אלה הסיכויים נמוכים יותר היות ותחושת המסוגלות והשליטה פעמים רבות מבוססת ועמוקה יותר.
ד"ר איתי זיו (Ph.D) | עוסק מזה שנים בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר. שימש כסגן מנהל קמפוס "שיאים" באוניברסיטת ת"א
דגנית גלסמן | פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט
