ענף הריצה למרחקים ארוכים מתפתח לאחרונה באתלטיקה הישראלית ובעולם כולו. מאות ואלפי משתתפים נוטלים חלק פעיל במרוצים השונים למגוון המרחקים. רצים חובבים המתאמנים לצורך מטרות הנאה ושיפור אורח חיים, לצד רצים מקצוענים שעבורם זהו מקצוע בתחום התמחות ממוקד. רצים ברמה המקצוענית יתמסרו למקצוע כחלק המרכזי בחייהם, לעיתים לצד השקעה כספית גבוהה, ויתור על חיי משפחה, קריירה ומטרות אחרות בחייהם, תוך התמודדות יומיומית מול דילמות הנוגעות ברצון להמשיך, להתמיד ולהשקיע בתחום זה.
בשנת 1960, במרתון רומא, זכה אבבה בקלה במדליית הזהב, ופרץ את הדרך לרצים האתיופים | צילום: ישי לייזר
"פרויקט האתלטים"
הרצון להתקדם בהישגים ברמה הלאומית והבינלאומית אל מול הקושי האישי הקיים בקרב ספורטאי הישג. המוטיבציה של ספורטאי הישג נובעת ממספר רב של גורמים, פנימיים וחיצוניים, המביאים אותו לידי המשך העיסוק בתחום, אך לעיתים עלולים להביאו לפרישה מוקדמת ולחוסר רצון כתוצאה מכך.
כתבות נוספות בנושא
זוהר זימרו בראיון פרידה: "החלום שלי הוא להוביל רצים לרמות הגבוהות ביותר ולאולימפיאדה"
היילה סטאין: "למרות הרעש לא מצאתי עבודה"
מרתוניסטים סדרתיים: האם מומלץ לרוץ מספר מרתונים ברצף?
במסגרת תפקידי בצה"ל הייתי שותף ל"פרויקט האתלטים", כך כינינו אותו, ביוזמתו של רמ"ח כושר קרבי דאז ד"ר אבי מויאל ובשיתוף עם זוהר זימרו וד"ר אמנון גור, מאמניה של אגודת אתלטי אורן השרון. מטרת הפרויקט היתה מתן אפשרות לחמישה רצים בכירים ממוצא אתיופי המשרתים או עתידים להתגייס לצה"ל, לנהל אורח חיים מקצועני במקביל לשירות צבאי מלא ומשמעותי. רובם אינם מוגדרים כ"ספורטאים פעילים/מצטיינים" ולכן נדרשה התערבות על מנת להתאים את צרכיהם למול צרכי המערכת.
זוכה בשלוש השנים האחרונות רצה ממוצא אתיופי, אזאונט טקה, כמעט בכל תואר אפשרי | צילום: צלמי שוונג
הספורטאים שרתו בתפקידים שונים בבה"ד 8 (וינגייט), ללא הנחות, נטלו חלק בביצוע מטלות שוטפות, שמירות, לוגיסטיקה, הדרכת כושר ותרומות מנהלתיות נוספות. באופן טבעי, כאחד שחי את תחום הריצה בישראל, נרקמו ביני לבין החיילים-ספורטאים יחסים אישיים שמעבר ליחסי מפקד-פקוד. נחשפתי לקושי אותו הם חווים בתחומי החיים, למול הרצון והאמונה הפנימית הגדולה שלהם בהגשמת החלום להצליח בספורט ברמות הגבוהות ביותר. חוויתי איתם את ההתקדמות וההצלחות הגדולות, ומנגד את ההתמודדות עם הכישלונות והרהורי הפרישה. עד לימים אלו אני נמצא בקשר רציף איתם ומבין אף יותר את עומק הבעיה והקושי להמשיך ולהגיע להישגים לאחר שחרורם מצה"ל, באין מסגרת תומכת, חונכת ומכוונת בחייהם האזרחיים.
הפריצה האתיופית
בשנת 1960, במרתון רומא, זכה אבבה בקלה במדליית הזהב, ופרץ את הדרך לרצים האתיופים שהחלו להתחרות במקצוע. גם היום האתיופים מתייצבים במקומות הראשונים ומחזיקים ברוב שיאי העולם בריצות הארוכות. גם בישראל, הרצים ממוצא אתיופי מדורגים במקומות הראשונים והבולטים שבהם היילה סטאין, שהגיע בשנת 2004 למקום ה-20 באליפות העולם במרתון, אסף בימרו שהשתתף אף הוא בתחרות זו, זבדיה וודג' שהווה פקטור משמעותי בתחרות עם סטאין למשך מספר שנים, יוסף גיזאצ'ו שהחזיק במספר רב של שיאי ישראל, זוהר זימרו שהשתתף באולימפיאדת לונדון והיה אלוף ישראל במרתון למשך תקופה ארוכה, אסרט ממו, אלוף ישראל במרתון לשנת 2013, מוגס טסמה, אלוף ישראל ב-5,000 ו-10,000 עד לפני שנתיים, וחבריו לאגודה איימרו עלמיה וגרמה אמרה, השמות החמים בענף כיום השולטים כמעט ללא עוררין בכל מקצי הריצות הארוכות, המקדימים את ימר גטהון, וובה בריהון ואחרים. גם בין הנשים בישראל זוכה בשלוש השנים האחרונות רצה ממוצא אתיופי, אזאונט טקה, כמעט בכל תואר אפשרי מ1500 ועד 10,000 מטר, באליפויות ישראל במרוצי השדה, הכביש והמסלול.
זוהר זימרו שהשתתף באולימפיאדת לונדון והיה אלוף ישראל במרתון למשך תקופה ארוכה | צילום: ניר עמוס
המציאות ושמירה מוטיבציה
אולם, אל מול הרצון של הרצים להתברג ברמה העולמית ולשפר שיאים, טופחת בפניהם המציאות היום יומית, מציאות בה הם נדרשים לעבוד ולממן את עצמם כמעט ללא תמיכה של מדינת ישראל. רק לפני חודשים מספר כל המדיה הלאומית עסקה בסיפורו האישי של היילה סטאין, שהחזיק בתואר אלוף ושיאן ישראל במרתון, ואף הגיע למקום ה-20 באליפות העולם ולימים מצא עצמו מתפרנס כעובד קבלן, כמאבטח באירועים וכחדרן בבתי מלון בשכר זעום ובעיסוק שאינו תואם את כישוריו.
ברגעים אלו נמדדת יכולתו ורמת המוטיבציה של הספורטאי אל מול קשיי היומיום והרצון להתקיים בכבוד. בראיון לאתר NRG בשנת 2010, אמר רץ העילית זוהר זימרו שייצג את ישראל בשנת 2012 במסגרת משחקי אולימפיאדת לונדון "זה מאוד קשה. אתה עובד עד 10 בלילה ומגיע מפורק. במשך כל היום אתה מסתובב ומרגיש כמו נרקומן. אני לא אומר שצריך לתת משכורות לצעירים, אבל משהו מוראלי, דברים קטנים כדי להקל עליהם. כל עוד אני לא יודע מה בדיוק יתנו לי, אני לא יכול להגיד לך שאני עוזב את העבודה והולך כל כולי על האתלטיקה. יש לי ילדה בת 5, אני משלם שכירות ואני צריך להביא פרנסה. אני לא בן 17". המאפיינים הדומים בקרב רצים אתיופים בישראל הם מעמד סוציו-אקונומי נמוך, לעיתים בעלי משפחות מרובות ילדים, שהספורט הנו המקור העיקרי לפרנסתם. לרוב הם אינם גרים בערים הגדולות ועל מנת להגיע לאימונים באזורים מרכזיים, ששם מתאמנים קבוצות העילית, הם נדרשים להשקעה יומיומית.
לקושי של חיי האתלט ממוצא אתיופי מתווסף גם קושי הקליטה, השפה, כלכלת המשפחה | צילום: צלמי שוונג
לא אחת אנו נתקלים בספורטאים העוסקים במקצועות האתלטיקה ובמיוחד באתלטים ממוצא אתיופי המגיעים לתוצאות הראויות לציון. מה הם המניעים המוטיבציונים שלהם? האם הרצון להשתייך לקבוצה בא כדי להעלות את ביטחונם העצמי? לייצג את ישראל? האם יש להם צורך להוכיח שהם שווים בין שווים? האם חיזוקים חיצוניים ממאמן, מורה או דמות משמעותית, מהווים מניע מוטיבציוני? האם האפשרות להרוויח כסף בעתיד בתחום מניע אותם? או שמא התהילה הסביבתית ורוח הניצחון?
"למה אני צריך את זה?"
כאן לא תראו ממני מסקנות כי אם רצון להעלאת המודעות לנושא. חובבי האתלטיקה לא יכלו להישאר אדישים, כשבאליפות ישראל ב-10,000 מטר אשתקד, לאחר שהגיעו במקום הראשון והשני בהתאמה היימרו עלמיה וגרמה אמרה, כאשר הראשון משווה את השיא הישראלי, עוקרים השניים בספונטניות עמוד אצטדיון שבראשו דגל ישראל ויוצאים בגאווה ובהתרגשות עצומה ל"הקפת ניצחון". כמה סימבולי, כך אמיתי.
כל המדיה הלאומית עסקה בסיפורו האישי של היילה סטאין, שהחזיק בתואר אלוף ושיאן ישראל במרתון | צילום: עופר ביידה
בשלושת המקומות הראשונים בכל תחרות רשמית למרחקים של 1,500 מטר ועד מרתון בשנים האחרונות בישראל בקרב הגברים ובמקרים מסוימים גם בקרב הנשים, מגיעים רצים ישראלים ממוצא אתיופי באופן עקבי וברור. שיאי ישראל במרחקים הנ"ל נשלטים על ידי רצים אלו ללא עוררין, ואלו שטרם נשברו, כנראה ישברו בשנים הקרובות. אנו עדים להתקדמות משמעותית באתלטיקה הישראלית בשנתיים האחרונות בתוצאות הריצה של האתלטים הבכירים בישראל. כל זאת קורה וימשיך לקרות על אף הקושי המוטיבציוני היומיומי הקיים ברצים ממוצא אתיופי, הרצון להתקדם ולהשיג תוצאות בזירה הלאומית והבינלאומית תוך עסוק קיומי מתמיד, שאלות עצמיות כגון "למה אני צריך את זה?", "אולי אלך לדאוג לפרנסת המשפחה?", "אולי אפרוש ואתרכז בהכשרה מקצועית שתסייע לי בעתיד?".
הקושי המנטאלי של אתלט יכול להכריע ולהשפיע באופן ישיר על הישגיו ועל המשך העיסוק שלו בתחום. לקושי של חיי האתלט ממוצא אתיופי מתווסף גם קושי הקליטה, השפה, כלכלת המשפחה, ולכן אל לנו להתפעל רק מההישג הספורטיבי בסופו של יום אלא מהדרך העקלקלה אותה עובר האתלט באופן מתמיד וסיזיפי בכדי להשיג אותו, שהיא בעיני, מעצימה את ההישג בעשרות מונים.
צילום עמוד הבית: ישי לייזר
