מדי שנה מאז 1978 נערכת אליפות העולם באיש ברזל בהוואי וספורטאים רבים מרחבי העולם רוצים להשתתף בחגיגה שנחשבת לגדולה ביותר מכל תחרויות הסבב, עם מיטב הכוכבים והספורטאים הטובים בעולם, אקספו ענק וכמובן המסלול המיתולוגי עם החום, הלחות והרוחות. כדי להגיע לאליפות העולם צריך להשיג "סלוט" שהוא למעשה הקריטריון – הזכות להשתתף בתחרות, וזה בדרך כלל כרוך בעבודה קשה מאוד.
טורים נוספים של תום מרמרלי
מדוע השחייה באיש ברזל חשובה יותר ממה שאתם חושבים?
כיצד לנהל נכון את הריצה בתחרות איש ברזל?
כיצד להשתמש נכון בטווחי הספק לאימוני רכיבה?
לכל תחרות בסבב האיירונמן מוקצים מספר קבוע של סלוטים שעשוי להשתנות מדי שנה בהתאם לכמות התחרויות בשנה, הגדרת התחרות כאליפות יבשת, תחרות חדשה בסבב או לפי שיקול דעתה של חברת WTC, בעלת המותג Ironman (איירונמן). הסלוטים לא מחולקים על פי תוצאת הסיום של המתחרה, אלא אך ורק על פי המיקום של המתחרה בקטגוריה שלו. חשוב לציין שסלוטים לאליפות העולם בהוואי ניתנים אך ורק בתחרויות של המותג Ironman ולא בתחרויות של המותג Challenge (צ'לנג') כדוגמת התחרות הנהדרת ברות, או תחרות הישראמן.
כמה סלוטים מחולקים בתחרויות היבשתיות?
אליפות אפריקה – תחרות איש הברזל בדרום אפריקה, שם השיגו הישראליות אנטונינה רזניקוב ואיריס אולשנסקי את הסלוט לתחרות הקרובה בהוואי.
אליפות אסיה פסיפיק – תחרות איש הברזל בקרנס, אוסטרליה.
אליפות אירופה – תחרות איש הברזל בפרנקפורט גרמניה, שם השיג הישראלי אמיר בכר את הסלוט לתחרות הקרובה.
אליפות צפון אמריקה – תחרות איש הברזל בטקסס, שם השיגה אירנה מאזין את הסלוט לתחרות הקרובה.
אליפות דרום אמריקה – תחרות איש הברזל בברזיל, שם השיג הישראלי אלעד שרעבי את הסלוט לתחרות הקרובה.
בשנת 2017 ניתנו לכל אליפות יבשתית 75 סלוטים, מה שהופך את התחרויות האלה לפופולריות במיוחד עבור מתחרים המחפשים את הסלוט לאליפות העולם.
לפני כשנתיים נרכשה חברת World Triathlon Corporation (שהיא WTC) על ידי תאגיד ענק סיני ובשנת 2016 התקיימה לראשונה תחרות למרחק חצי איש ברזל בעיר הפיי שבסין שם חולקו 50 סלוטים. שאר תחרויות הסבב הרגילות מקבלות 40 סלוטים כל אחת (כמו התחרויות בהמבורג ובלואיוויל שבקנטקי ארה"ב, שם לקחו ליאור זך-מאור ותום מרמרלי את הסלוטים לתחרות השנה). במקרים חריגים כמו המקרה בסין או המקרה בהוואי שם מחולקים סלוטים לשנה הבאה אך ורק למנצחי הקטגוריות. שיטת החלוקה עובדת על פי אחוזים מתוך סך המשתתפים המסיימים את התחרות, כאשר יש גם מינימום סלוט אחד לכל קטגוריה. כלומר, כל קטגוריה בה יש לפחות מסיים אחד מקבלת סלוט ואת השאר מחלקים על פי אחוז המסיימים בקטגוריה מסך מסיימי התחרות.
לדוגמה: נניח ולתחרות מסוימת הוקצו 50 סלוטים וכן 25 קטגוריות בהן יש לפחות מסיים אחד, נשארו לאותה תחרות לחלק 25 סלוטים. את התחרות סיימו בסה"כ 3,000 משתתפים ומתוכם 600 בקטגוריית הגברים בגילאי 40-44, לכן 20% מסך הסלוטים הנותרים, כלומר 5 סלוטים נוספים מחולקים לקטגוריית הגברים בגילאי 40-44 ובסה"כ 6 סלוטים לקטגוריה זו.
עבור המשתתפים המקצוענים התחרות אפילו קשה יותר. עד לפני מספר שנים בודדות, שיטת חלוקת הסלוטים היתה זהה לכל ספורטאי קבוצות הגיל ובכל תחרות היו מספר סלוטים שהוקצו לקטגורית המקצוענים. מתוך רצון לשנות את השיטה ולייצר מעין ליגה ולגרום ליותר ספורטאים מקצוענים להשתתף ביותר תחרויות, שונתה השיטה לשיטת ניקוד מצטבר. הניקוד Kona Points Rankings (או KPR) מחולק על פי מיקום בתחרויות איש ברזל או חצי איש ברזל, וניתן לצבור ניקוד מעד 4 תחרויות בשנה ספציפית. 50 המקצוענים עם הניקוד הגבוה ביותר יקבלו את הזכות לעמוד על הבמה הגדולה ולהשתתף בתחרות המבוקשת ביותר בסבב האיירונמן, שם ייקבעו גם אלוף ואלופת העולם בכל קטגוריות הגיל.
קיימים מספר מסלולים נוספים להשגת הסלוט לאליפות העולם בהוואי כמו מספר סוגי הגרלות (הישראלי אילן שרקון זכה בהגרלת ה-Leagacy השנה) וישתתף , מכירות ב-ebay במחירים אסטרונומים, גיוס תרומות בסכומים גדולים, היותך איש מפורסם מאוד וכו', על מסלולים אלה מיותר לטעמי להרחיב. כדי להשיג את הסלוט בדרך הרגילה, כדאי לבחור את התחרות המתאימה על פי מספר הסלוטים, מחקר של התוצאות מהשנים שעברו בקטגורית הגיל והתאמת מסלול התחרות לחזקות המתחרה.
תמיד בסרטים על האליפות בקונה מראים מלא אנשים שעושים תוצאות של 14, 15 ו-16 שעות. איך זה יכול להיות אם מגיעים לשם רק מובחרים? נראה שאיכשהו יש שם גם הרבה חבר'ה רגילים…