האמירה הראשונה היא התואר "איש ברזל" ועל אנטונינה רזניקוב "אשת ברזל" המוצמד לספורטאי תחרויות המרחק בטריאתלון ולא על הטריאתלון לבדו היא ראויה לתואר.

האמירה השנייה היא של, ה"אין על החיים האלה" ,היכולה לקבל אין ספור פרשנויות מסיפורה של רזניקוב.

השלישית היא של ג'ורג אורוול: "עיתונות זה כל מה שמישהו לא רוצה שיתפרסם וכל השאר, זה יחסי ציבור".

מקום שמיני כללי בישראמן גרמין 2016. אנטונינה רזניקוב | צילום: צלמי שוונג

המרוץ אחר המימון

אם להתחיל מאמירתו של ארתור אריק בלייר, המוכר בשם העט שלו – ג'ורג אורוול, מה שיכול להפוך את סיפור ניצחונה ושיא מסלול הישראמן גרמין לנשים שקבעה רזניקוב, 33, פחות נעים לקריאה, הוא המרדף הכל כך מוכר של ספורטאי על ישראלים (לא רק) אחר המימון שלא נמצא כדי לזכות בתנאי אימון ובעיקר מנוחה שיאפשרו תחרות של ממש ברמה העולמית.

עוד כתבות טריאתלון
ספורטאית השבוע של שוונג || אנטונינה רזניקוב
"אני נראית חייכנית וחלשה, לא רואים את מה שיש בפנים, האמיתי"
סיכום ישראמן גרמין 2016: "זה המסלול הכי קשה שהיה לי, איזה כיף"

אנטונינה טוניה רזניקוב אינה אשת ברזל (ומיד תבינו להיכן נעלמו המרכאות), רק בזכות ביצועיה הספורטיביים המרשימים, אלא גם בזכות סיפור החיים, מלידתה, דרך נערותה ואשר נרקם גם היום בהתמודדות יום יומית מאתגרת שהיתה מכריעה כל מי שיכולותיו הנפשיות אינן עמידות כברזל.

טוניה, הילדה בת ה-6 באוקראינה, נשלחה ללמוד פסנתר והשתעממה, אבל במשפחה המוזיקה היתה תרבות. כשהגיעה לגיל שבע היא התגנבה לחוג ג'ודו, משם המשיכה להחלקה על הקרח ובאחד האימונים היא הבחינה ברוכבי אופניים ומשם סיפור אהבה, סודי, המשפחה כלל לא ידעה כי גדלה ספורטאית בבית. רק כשהפכה לנערה המשפחה גילתה שהיא עוסקת בספורט, כשהיא היתה חייבת כסף למחנה אימונים.

בגיל 18 היתה לאלופת אוקראינה במרוץ אישי נגד השעון | צילום: באדיבות אנטונינה רזניקוב

נחישות היה אופייה של רזניקוב מילדות, נערות ועד היום. שני סיפורי ילדות יעידו על כך. יום אחד נסע אביה, עם חברים לקטיף תפוחים, היא ביקשה להצטרף ואביה ענה לה כי אין מקום באוטו. היא לא ויתרה, ויצאה לריצה אל המקום בו נערך הקטיף. כשהגיעה אמר לה אביה כי גם לדרך חזרה לא יהיה לה מקום, אז היא קטפה כמה תפוחים ויצאה לריצה חזרה הביתה, סך הכל 16 ק"מ לכל כיוון. כשרצתה לבקר את סבתה היא רכבה מביתה על אופניים, משהו במרחק הדומה לזה של מסלול האופניים של טריאתלון איש הברזל. בזכות כישרון, אימונים ואהבה הפכה רזניקוב לאחת מרוכבות האופניים הטובות בגילאי הנוער באוקראינה. פעמים רבות טיפסה על דוכני מנצחות וכבר בגיל 18 היתה לאלופת אוקראינה במרוץ אישי נגד השעון, עילית, בוגרות.

העלייה לישראל

בשנת 1999 היא הגיעה לראשונה לישראל, לא נשארה משום שלא מצאה את המסגרת הספורטיבית להשתלב בה וחזרה לאוקראינה כדי להמשיך כרוכבת אופניים. מעט לאחר מכן הצטרפה לקבוצה מקצוענית באיטליה, שם בעיקר סבלה עד שבחרה שלא להמשיך.

בשנת 2001 היא חזרה לישראל, הכירה את מי שעמו התחתנה ונולדה להם ילדה בעלת מוגבלות ולאחר מכן בן. כשהבן הגיע לגיל חצי שנה החליט האב כי ראה את האור והדרך אל חיקה של הדת הובילה גם לגירושים והיעלמותו של האב מחיי המשפחה. דמי מזונות (כלכלת ילדים) הוא לא העביר ואנטונינה רזניקוב מגדלת מאז את הילדים לבד, כשהיא עובדת בחצי משרה (בחברה המרכזית לשיווק והפצה כדיילת חברת "טרה"). כדי להקל על השינוע בין נקודות המכירה של החברה באילת, שם היא מתגוררת, היא רכשה אופניים וכמו בכל אגדה ראויה, כדי לתקן תקר בגלגל, היא הגיעה לחנות בעיר, שם פגשה את המאמן אבי חיים, שהציע לה להצטרף לאימונים של קבוצת הטריאתלון. רזניקוב לא התלהבה מהחלק של הריצה, למרות העבר המפואר של הריצה לקטיף התפוחים וכלפי השחייה היא הרגישה משהו שהזכיר לה את הפסנתר מהילדות, אבל עבור הרכיבה על האופניים היא נענתה והחלה להתאמן עם הקבוצה.

אנטונינה רזניקוב והמאמן אבי חיים | צילום: אלבום פרטי

בשנת 2012 היא הצטרפה כרוכבת לשלישייה בטריאתלון "ישרוטל ספורט קלאב אילת" וניצני התלהבות החלו ללבלב, שנה לאחר מכן כבר היא כבר היתה חלק משלישייה בחצי המרחק של הישראמן וניצנים הפכו לגבעולי התלהבות, אימוני ריצה ראשונים נרשמו, שחייה כבר לא נראתה כה גרועה, והמוזיקה שרצו שתלמד לנגן כילדה הפכה לפס הקול באימונים. מוצרט, באך ובטהובן הם פסי הקול של אימוניה.

מים רבים צלחה רזניקוב מאז החלה להתאמן בשחייה בסתיו 2012. באביב 2013 עמדה לראשונה על דוכן הניצחון של טריאתלון במקצה האולימפי של ישראמן צפון, אותו היא זוכרת כסבל מתמשך. את הטריאתלון של תל אביב היא סיימה עם שבר ברגלה, בהמשכה של העונה היתה רוכבת במקצה שליחים בטריאתלון (שהפך לדואתלון) חיפה ובסיומה היתה שנייה במקצה הספרינט של טריאתלון ישרוטל ספורט קלאב אילת.

"זוכרת אותו כסבל מתמשך". ישראמן 113 צפון | צילום: יאיר בן עמי

מימון לחיי מקצוענות ספורטיביים

שנת 2014 לא היתה קלה בהרבה, למרות ניצחון בטריאתלון תל אביב, מקום שלישי (וישראלית ראשונה) במרחק הארוך (חצי) של ישראמן צפון ותואר לאומי ראשון שהושג בקבוצות הגיל של האליפות הלאומית בסיומה של שנה.

אשתקד (2015) כבר השיגה רזניקוב את הכרטיס לאליפות העולם בטריאתלון איש הברזל בהוואי, רק כדי לחוות ולחזור, עם התובנה הכה מוכרת כי עם חצי משרה, אחריות ומשפחה, אפילו כשהמאמן ואשתו מתגייסים לעזרה, ככה לא מגיעים למימוש יכולת.

רזניקוב נחשבת כצעירה במושגי טריאתלון של המרחקים האורכים. בעיקר משום פרק הזמן הקצר של התחרות בענף, אבל בעיקר משום שרק לפני כשלוש שנים החלה לשחות ומעט קודם הזניחה את המחשבה כי ריצה והיא לא. מאז היא רושמת התקדמות התומכת בתיאוריית הכישרון המובנה וכפי שהוכיחה אין ספור פעמים באופניים היא כבר לא רחוקה מרמת קצה.

התוצאה של רזניקוב בישראמן גרמין 2016 היא הרבה יותר משיא מסלול לנשים. המיקום (8 כללי) על קו הסיום יכול להיחשב כטוב אי פעם של אשה וגם ביחס למקום החמישי של נינה פקרמן בשנת 2010 ומשום העומק האיכותי שהיום לא דומה כלל לשדה המשתתפים של אז. התוצאה של רזניקוב בישראמן גרמין השנה היא הצהרה על האופק ההישגי אליו היא יכולה להגיע, על הכישרון הנדיר, היושב על אופי מדויק של ספורטאית והאפשרות שהיא תוכל להגיע לרמות קצה שטרם ידע הטריאתלון הישראלי של המרחקים הארוכים.

רזניקוב הצליחה לממן חלק מההוצאות של 2015 בזכות פרסומת לבירה, אבל לא מצאה מימון לחיי מקצוענות ספורטיביים. כדי שזה יקרה וימוצה היא תצטרך למצוא תמיכה שתאפשר לה להפוך, לפחות לשנים מספר, לספורטאית במשרה מלאה. ואם נשוב להתחלה ולאמירות – הרי שבלי מימון ראוי לא יהיה בכלל אופק הישגי בר השגה, אפילו עבור אשת ברזל כאנטונינה טוניה רזניקוב ועד כמה שלא נעים להבין זאת, זהו הסיפור האמתי של "אין על החיים האלה".