מאמן הריצה של מועדון רצי תל-אביב דניאל קרן מנה 7 סיבות מדוע מרתון טבריה הוא לא רק עוד מרתון שמשתתפים בו. המרתון שמסביב לכנרת כאשר אלפי רצים מהארץ ומחוצה לה מתחברים יחד למקום שבו כמעט הכול התחיל – שיר הלל
מאת:דניאל קרן
מרתון טבריה הוא בשבילי שיחת טלפון הזויה בחשיכה מוחלטת בקילומטר ה – 21 בערב לפני התחרות כשאני מטמין משקה איזוטוני ובה מודיעים לי שהתקבלתי לעבודה שמאוד רציתי בה.
מרתון טבריה בשבילי הוא קריאה מספר השירים המחובר בשרשרת לקברה של המשוררת רחל בבית הקברות הצופה לכינרת.
מרתון טבריה בשבילי הוא זיכרון ההשתכשכות במימי חמי טבריה בגשם סוחף בסיום ריצת ההכנה שבועיים לפני המרתון.
מרתון טבריה הוא שורה אינסופית של זיכרונות, אסוציאציות ומראות כמו קבר רבי מאיר בעל הנס שביקרתי בו במהלך ריצת החימום בבוקר המרתון ואשר מן הסתם עזר לי לעשות שיא אישי באותו בוקר, מראה מאות הציפורים השזורות על חוט דמיוני נודדות מעל הכנרת, מראה החיוך הבכי ופורקן ההתרגשות של הרצים על קו הסיום ומראה דקלים שפופי צמרת שרוח מזרחית עזה כופפה.
בשבילי מרתון טבריה הוא שם קוד, צופן סודי המשותף לקהילה מצומצמת של אנשים שגם בהם, צמד המילים הזה מעורר את נימי זיכרון, מראות ותחושות. מבול של זיכרונות המעוררים געגוע, המעוררים את הדחף לחזור לאותם מקומות, לאותם הרגשות, לאותה טבריה.
מרתון הוא גם זה שלעיתים שולח אותנו לנמל התעופה בן גוריון לעלות על מטוס ולעיתים מעלה אותנו צפונה למסלול המוכר של מרתון טבריה.
מרתון, זאת רצים יודעים היטב, אינה רק תחרות. המרתון מקיף אותנו וחי איתנו חודשים ארוכים. הוא זה שדוחף אותנו מהמיטה לשבילי הפארק בשעות חשיכה כשכול העולם ישן את שנתו, הוא זה שגורם לנו לבחור במנת פסטה ענקית כשהאחרים בשולחן אוכלים סלט, הוא זה שגורם לנו להירטב בגשם כשלגופינו גופייה בלבד והוא זה שנותן לנו את תחושת ההתעלות בסופו של אימון טוב.
