ארבעה ימים, ארבעה קטעים, הרבה התרחשויות, הרבה שיחות, המון מחשבות ואמוציות אין ספור ומסקנה אחת – טור נגב ערד ים המלח הוא בדיוק מה שמדינת ישראל זקוקה לו

מאת:יאיר בן עמי

עוד כתבות בנושא
> כתבה לקראת טור ערד 2014 כאן
>כתבה על הערב לפני טור ערד 2014 כאן
>סיכום היום הראשון | באו לרבוטה: קטע 1 היה בשליטה רוסית – כאן
>סיכום היום השני | קטע 2א': התשובה הישראלית

>קטע 2ב':  ניצחון אוקראיני שכולו ישראלי
>סיכום היום השלישי | האם רכב התקשורת הכריע את הקטע השלישי?

ציונות בלי ציניות
על תרבות ספורט והקשר המחייב שמדינת ישראל, על מנהיגותה לא משכילה לטפח כתבתי ב"מציאות נושכת: על קנאה ודיפלומטיה" לפני יותר מחודש. מהנסיעה דרומה, לכל אורכו של טור נגב ערד ים המלח ובדרך חזרה צפונה, לא הצלחתי שלא לחשוב על שכתבתי שם ולו לרגע אחד. לא משנה מה קרה במרוץ, באיזו שיחה ואיפה הייתי, כל הזמן חשבתי כמה אפשר לפספס יחסי ציבור כה טובים למדינת ישראל.

במהלך הנסיעה לערד ביום רביעי 5 בחודש מרץ 2014, כיילתי את הרדיו ברכב לאחת מתוכניות האקטואליה החדשותיות הרבות מדי המשודרות בישראל. בטרם הצלחתי להשלים את הזיכרון לדבריו של נשיא המדינה (מזמן, הוא אמר את זה ממש מזמן) על יותר מדי חדשות המשודרות בתקשורת הישראלית ולדברים של חבר מאוסטרליה על חתול אשר מחולץ מראש עץ כחדשות המרכזיות אצלם, שוב חדרה לתודעתי מצב השגרה של ישראל ועל חרבה.

מיטב בחורינו, אי שם בלב ים, בהשתלטות הרואית על ספינה וסיכול של עוד איום על מדינת ישראל. באופן "מקרי" כמובן היה ראש ממשלתנו בארה"ב, בביקור אצל מנהיג המוביל את האימפריה השלטת על לא מעט מדעתו של הקהל בעולם, כמה שהיינו זקוקים לזה, כי מה תציג לעולם מדינה שאין כשירה של רחל שפירא להציג ב"שיר על ארץ סיני" וב"על חרבה תחייה".

ממש באותו שיר שזורה השורה "וידיהם בקיאות בכלי נשקם" ובמהלך הימים של טור נגב ערד ים המלח שאלתי את עצמי האם אי פעם נשקנו יהיה גם אופניים ותרבות ספורט מפוארת המציגה לעולם את פנינו האחרות, היוצרת משהו שאינו קשור ל"על חרבה". אבל בדיוק כמו בשיר הזה, בהמשך הבית של בקיאותם בנשקם, הרי "אני גדלתי בבית קטון" וייתכן כי בגלל זה ו"על כן שירי מלא תימהון".

הולנדים, קזחים, רוסים, צרפתים ואוקראינים שאולי התעניינו בחדשות מבית יותר מכולם, היו בדבוקה של מרוץ האופניים החשוב ביותר של ענף האופניים הישראלי ושל התרבות במדינת ישראל, בה אין מנהיגים המבינים זאת ואם לא ייחלו להבין זאת אז ההתרחשות התרבותית הזו תסתיים כמו שירה של שפירא: "כי מלחמתה כה ארוכה, על כן השיר מהול גם בתוגה".

שוחחתי לא מעט עם הרוכבים ההולנדים ומנהלי קבוצתם, פחות עם הצרפתים. עם הרוכבים ממדינות חבר העמים היה קשה לי קשה לפתח שיחות עקב מגבלת השפה.

ההולנדים יחזרו לארצם כשגרירי על של מדינת ישראל, כך גם הצרפתים, הם העידו כי החוויה של מרוץ הקטעים נגב ערד ים המלח הייתה מהטובות בחייהם כספורטאים ובני אדם ושהם הפכו לאוהבי ישראל. ממש כך הם אמרו לי, לא אוהדי ולא מביני, לא שינו דעה ולא אימצו כזו, פשוט אוהבי ישראל על כל המשתמע ורק בגלל ארבעה ימים של תחרות ספורט. בעיני רוחי ממש הצלחתי לראות את החיוך של בן גוריון וחזון הפרחת הנגב.

כלכלית, זו ממש משימה לאומית
מאות אלפי שקלים עלות האירוע. הוא התאפשר קודם כל בזכות חזון וחלום שלא החלו בשנת 2014, אלא כמה שנים קודם. אחרי זה בזכות האפשרות לגייס נותני חסויות ובראשן חברת נגב המשקיע לא מעט בתרבות הספורט הישראלית.

גם מדינת ישראל, דרך משרד התיירות, מעניקה חסות ותמיכה לאירוע, אבל אם נגב, שאר נותני החסות ואיגוד האופניים מזרימים כולם יחד שקל, משרד התרבות היה צריך לשים לפחות 100 שקלים על כל אחד כזה. האינטרס הגדול ביותר של מדינת ישראל הוא יצוא לדעת קהל עולמית, יצוא של התרבות כזו שחווינו בסוף השבוע האחרון.

כדי שהיצוא יהיה אפקטיבי תקציב התחרות חייב לעלות מ-400,000 שקל ולעמוד על לפחות מיליון שקל. בכלל זה חייבים שידור ישיר, ביורוספורט לפחות, וכמה שמות של ספורטאי על שיחרכו את הכבישים מהמקום הנמוך בעולם, לערבות הנגב ובואכה ערד.

אם תזכה לזאת ערד היא תהפוך מעיר קטנה וחסרת הכרה לעיר תיירותית המציעה מרחק נסיעה קצרצר לאטרקציה כים המלח. למה לא? מה טוב יותר באתר סקי לעומת מעיינות בריאות ומרגוע? אני חושב שלא מעט אירופאים יעדיפו את החום הישראלי של מרץ מאשר את הקפוא של אתרי הסקי. אולי אני שוב חוטא בטמטום, אבל זה מרגיש לי כה מתבקש וחשוב.

החוויה בישראלית
הרוכבים הישראלים זכו לטעימה נדירה של רמה גבוהה מהרגיל במרוצים הישראלים. כדי לייצר סיכוי של השתלבות ברמה גבוהה מזו חייבים להעניק להם עשרות מרוצים כאלו בשנה.

איגוד האופניים הישראלי יצא לדרך המבטיחה בין היתר את זה בדיוק. במהלך ימי טור נגב ערד ים המלח נחתם הסכם הבית הישראלי באירופה וזה יאפשר לרוכבים ישראלים שהות ארוכה ויעילה באירופה. ההסכם נחתם מול האורחים מצרפת ואחד מהמאמנים שהיו בטור יהיה גם איש הקשר והמאמן באירופה (על זאת ועוד בכתבות שיתפרסמו בעתיד הקרוב).

יש הרגשה של משב רוח חדש בענף האופניים הישראלי. במהלך הטור ישבתי ברכב עם ירון דור (מנכ"ל האיגוד) ועם איל הרשטיק (סמנכ"ל האיגוד שבמשך שנים טיפח את פרויקט אופניים לכולם) וגם עם ירדן גזית (רכז התחרויות ומנהל הנבחרות). בכל השנים שאני מלווה את ההתרחשות באיגוד האופניים הישראלי לא חשתי משהו דומה ותקוותי כי אנו בפתחו של עידן חדש, שיוביל את ענף האופניים הישראלי למקום בו הוא ראוי להיות – מרכז תרבות הספורט הישראלית והשתלבות ברמה תחרותית עולמית.

פוטצ'ניוק (משמאל באדום) וצ'רקאסוב (מימין בצהוב) – הלוואי ונזכה להם שוב בתחרות בישראל

לסיום: משאלת לב
לראות את פוטצ'ניוק וצ'רקאסוב ראש בראש שוב בישראל. הסיכוי לכך הוא קלוש. ניקולאי צ'רקאסוב הגיע לישראל עם רזומה של מקום 9 באליפות העולם האחרונה (2013) במרוץ אישי נגד השעון לנוער. חברו לקבוצה, סטפן קוריאנוב, סיים את אותה אליפות במקום 12.

יש לי הרגשה שבעוד כמה שנים נתרפק על העובדה שאלו הרוכבים שפארו את רשימת המשתתפים ודוכן המנצחים של הטור נגב ערד ים המלח ואם לא יהיה שינוי ענק במדיניות התמיכה הכלכלית של מוסדות מדינת ישראל באירועי ספורט נוכל לראותם רק דרך שידורי יורוספורט, מרוצי הקטעים של הנסיכויות ככוכבי דבוקת הפרו טור.

יאיר בן עמי
עורך לשעבר של אתר שוונג
בעל הטור מציאות נושכת