בעודי מוכן כבר לגלוש אל תוך הפנטזיה המשותפת, הונחתה עלי החרב "נראה מה אירית תגיד" אמרה האהובה. עננים כיסו את השמש, ואפלה החלה יורדת, "אבל אולי, אולי השבוע הראשון הוא רק תצפית בלי שינויים" ניסיתי להיאחז בקורי תיקווה אחרונים, אך אהובתי היתה ספקנית.

הגשם המשיך לרדת כשחניתי ליד משרדה של אירית. זה היה רעיון של המאמן שילון שאני צריך לרדת במשקל. המאמן החליט לדבוק במטרה חדשה ישנה ולנסות לגרום לי לרוץ עשרה קילומטרים בפחות מארבעים דקות, ונראה כי התגבשה בו ההכרה כי הדרך לגרום לי להאץ היא להוריד במשקל, בנוסח "פחות משקל-יותר מהירות". מסיבות מסתוריות תמיד המטרות לשינוי שהמאמן מציב מצייתות לכלל של "פחות הנאה- יותר מאמץ" ואף פעם לא לכלל ההפוך של יותר הנאה ופחות מאמץ, כלל שלו גיבשנו את התוכנית לפיו, היה מנוסח כיותר משקל פחות מהירות. במקרה זה הייתי נדרש לאכול ככל יכולתי ולא כל גבול על ובהדרגה היינו רואים כיצד מתחולל שינוי במהירות הריצה שלי והיא הופכת לאיטית יותר ויותר. מסיבה עלומה כשאני חושב על האתגר הזה הוא מעורר בי הרבה פחות התנגדות.

אירית היא דיאטנית קלינית שמתמחה בתזונת ספורטאים. בדומה למאמן שילון גם היא החלה את דרכה כרקדנית בלט. אמנם אין לי תובנה ברורה לגבי העובדה שהיא נושאת בזכרונה את המאמן שילון לובש חצאית טוטו ומעל הטייץ שלו, אבל ברור לי שיש לכך חשיבות. כמו המאמן, גם אירית טוענת שהיא מאוד אוהבת לאכול, וכמו במקרה של המאמן אני לא בטוח שאני מאמין לה. דבר אחד היה ברור במפגש שלנו והוא שאירית רוצה לדעת הכל, אבל הכל, על איך אני אוכל, כמה אני אוכל מתי אוכל ומה. היא הפקידה בידי טבלאות מפורטות שאני אמור למלא מדי יום, לתעד כל פריט מזון הבא לפי ברמת הגרמים, מה אני שותה, וכמה אני ישן.

הפילוסוף מישל פוקו מההוגים החשובים של סוף המאה העשרים, הרבה לעסוק בחיבוריו באופן שבו הכח החברתי פועל על הפרטים. באחד מחיבוריו מביא פוקו דוגמא לבית כלא שבו הכח פועל על הפרטים במידה המקסימלית. פאן אופטיקון הוא שמו של המנגנון על פיו פועל כלא זה, זהו כלא שקוף בו האסירים חשופים כל העת לעינה הבוחנת של הסמכות. אירית יצרה את המקבילה הקולינרית שלו. היא הסבירה כי כשאני אוכל פסטה אני צריך לכתוב כמה כפות פסטה מבושלת כללה המנה, ואני מיהרתי להשיב שאני יכול לענות אפילו בגרמים שכן שקית פסטה שקולת חמש מאות גרם, ואנחנו מחסלים שקית שלמה בכל ארוחה, למי שאינו בקי מאה גרם פסטה נחשבת למנה מכובדת לסועד. עם זאת נקודת אור אחת היתה בפגישה והיא שהשבוע הראשון הוא אכן שבוע תצפית בו אני אמור לקיים את השיגרה הקולינרית שלי, ורק לאחריה אירית תתערב.

בנוסף אני אמור להתחייב לפחות לחודשיים בהם ניפגש מדי שבוע לשיחה ושקילה, זאת מבלי להזכיר את המעקב היומי באמצעות הדואר האלקטרוני. התהליך אמור להסתכם בגרף שיציג את השינוי שעברתי. למזלי לימודי הסטטיסטיקה הנדרשים מכל פסיכולוג, לימדו אותי ששינוי אינו תלוי רק בנקודת הסיום, אלא גם בנקודת ההתחלה. ככל שנקודת הפתיחה גרועה יותר כך ייטיב השינוי להתבטא, גאולה דרך הביבים אפשר לקרוא לאסטרטגיה זו, או במילים אחרות אם אירית רוצה מאבק, היא תקבל מאבק. ידי לא רעדה המקלדת כשמילאתי בטבלה שלה בפירוט את תיאור ארוחת הערב הראשונה שלי, שכללה מאתיים חמישים גרם פסטה ברוטב עתיר קלוריות של חלב קוקוס, חצילים מטוגנים, כוסברה ובוטנים. חיכיתי שאירית תכריז על תבוסה בפני הקולינריה המשתוללת שלי, אך למחרת בבוקר כשפחתי את תיבת הדואר האלקטרוני התברר לי כי הפעם פגשתי יריבה ראויה. "שכחת לציין כמה בוטנים היו במנה, ביחידות או בגרמים". הרעיון שאני אמור לספור בוטנים היה מכה אכזרית מתחת לחגורה, אך אני לא מתכוון להיכנע ללא קרב.

בערב הבא כבר אכלתי המבורגר ענקי משלוש מאות גרם בשר, עם מנה גדולה צ’יפס שוחה במיונז, וזהי רק ההתחלה.