מאת:דניאל קרן
האם הכל בראש? האם הכל ברגליים? כמו בכל השאלות הגדולות, התשובה היא היכן שהוא באמצע. בריצה, כמו בענפי ספורט תחרותיים אחרים, השילוב של הגוף עם הנפש הוא השילוב הנכון. הגוף לבדו לא יוכל לנצח לבדו, והנפש לבדה, גם היא אינה מספיקה כדי לנצח. אמר מי שידע כי:
" If the mind will conceive the body will follow "
ריצה, כמו ענפי ספורט אחרים היא שילוב של מאמץ גופני והתמודדות נפשית. רמת ההתמודדות הנפשית הולכת יד ביד עם רמת ההתמודדות הפיזית. ככל שההתמודדות הפיזית שלנו קשה, כך אנחנו נזקקים ליותר ויותר כוחות נפש כדי להתמודד איתה. לעיתים, כוחות הנפש שלנו לא חזקים דיים ואנחנו מורידים את סף המאמץ הגופני על מנת להימנע עם ההתמודדות הנפשית ולעיתים כוחות הנפש שלנו מספיק חזקים כדי להביא אותנו אל מה שאנחנו תופסים כקצה גבול היכולת הפיזיולוגית שלנו, רק כדי לגלות שהדרך עד קצה גבול היכולת עוד ארוכה.
הריצה, ואולי זה אחד מהתועלות החשובות ביותר שלה, יכולה לא רק לשפר לנו את הכושר הגופני או לעזור לנו לרדת במשקל, הריצה יכולה ללמד אותנו על עצמנו. על היכולות שלנו, על האופן בו אנחנו מתמודדים עם קשיים, עם אתגרים עם הצלחות ועם כישלונות. האם אנחנו מחמירים עם עצמנו, האם אנחנו אמיצים להציב מטרות מאתגרות, האם אנחנו עצלנים, חרוצים, עקשנים, מתמידים, אופטימיים פסימיים, נותני תירוצים או לוקחי אחריות. את כל התובנות הללו לגבי עצמנו אנחנו יכולים ללמוד מהריצה. ללמוד ולהתיק למישורים אחרים בחיים שלנו. לנתח אותן באומץ ובראייה מפוכחת, ללמוד איפה הצלחנו ואיפה נכשלנו, מה היו הדברים לגביהם קיבלנו החלטה נכונה ואיפה טעינו.
כך, הריצה תשרת אותנו לא רק בטווח הצר של הפיכת הגוף שלנו למנגנון פיזיולוגי יותר יעיל אלא, חשוב מכך, תשרת אותנו בהפיכתנו לאנשים בעלי רמת מודעות עצמית גבוהה יותר, עם חוש ביקורת עצמית גבוה יותר ורף הישגיות גבוה יותר.
הריצה ומה שהיא מייצגת, נמדדת ביחס ליכולות שלנו וביחס למטרות שהצבנו לנו. ככזו, היא תמונת ראי למי שאנחנו ללא קשר לכמה זמן לוקח לנו לרוץ 10 קילומטר ביחס לאחרים אלא ביחס לעצמנו לפני שנה והיום, או לפני 10 שנים והיום. תוצאות האימון ותוצאות הריצה ניתנות למדידה פשוטה ונטולת פרשנות. כמה זמן לוקח לנו להעביר את הגוף שלנו מנקודה אחת לנקודה שנייה. פשוט ומדויק. אין כאן עניין של ציוד שעשוי לתת יתרון, זו לא תחרות קבוצתית, זה רק אנחנו והגוף שלנו. במובן זה הדין וחשבון שאנחנו נותנים הוא נטול פניות והוא לעצמנו בלבד.
הפעולות שלנו מחולקות לפעולות יזומות ולפעולות תגובה. בשלבים הקשים של הריצה, בשלבי המשבר של הריצה, המחשבות השליליות הן אופן התגובה שלנו. אנחנו מטילים ספק ביכולת שלנו לעמוד במשימה שהגדרנו לעצמנו, אנחנו משווים את עצמנו לרצים טובים יותר ורוחנו נופלת, אנחנו מטילים ספק במאמן ובתוכנית האימונים שלנו, אנחנו מפקפקים בשיקול הדעת שלנו לגבי יכולות הגוף שלנו. אולי אנחנו רצים מהר מידי, אולי ריצה פשוט לא מתאימה לנו, אולי אני מוכשר לכך פחות מהמתחרים, אולי הגוף שלי לא מסוגל לעמוד בתוכנית, אולי המאמן שלי לא התאים לי תוכנית נכונה, אולי אני חלש היום באופן מיוחד.
מחשבות שליליות אלה הפוקדות אותנו בזמן הריצה מערערות את הביטחון שלנו וסופן שהם נבואות המגשימות את עצמן. אנחנו חייבים להימנע מהן. ולהיות מודעים לכך שככל שדרגת המאמץ שלנו עולה כך עולים המשאבים הנפשיים הכרוכים בעמידה ברמת המאמץ. ריצות קלות כרוכות במאמץ נפשי מועט אולם ככל שהריצה מתארכת או ככל שמהירות הריצה עולה כן עולה העומס הנפשי הנלווה לה. בדרך כלל אנחנו נעשים מודעים לאספקטים הנפשיים המתלווים לריצה כאשר אספקטים אלה שליליים, כלומר כאשר תחושות שליליות תוקפות אותנו ואנחנו צריכים להתגבר עליהן. לתחושות החיוביות, אלה שאמורות ללוות אותנו ברוב הריצות אנחנו מתייחסים כמובנות מאליהם.
את נקודות הזכות של ריצות שבהן הרגשנו טוב ומלאי אנרגיה ושמחה אנחנו זוקפים לגוף ולכושר ואילו ריצות קשות ומשברים אנחנו זוקפים לקשיים פיזיים אבל גם מנטאליים, קשיים של התמודדות עם המאמץ. ספורטאים מקצועיים מקדישים זמן ניכר לאספקטים הפסיכולוגים הנלווים לתחרויות והיום כל ספורטאי מקצועי מלווה לא רק במאמן כושר אלא גם בפסיכולוג ספורט.
ככל שרמת הספורטאי עולה כך לאלמנט הפסיכולוגי יש השפעה הולכת ועולה אולם לא רק למקצוענים.
גם לרץ המתחיל, זה שיוצא מהבית לריצה הראשונה שלו, לאחר התלבטויות וחששות יש מאבק פסיכולוגי מול הגוף המורד במאמץ שאינו רגיל בו , מול המטרות שהציב לעצמו, מול שגרת היומיום הקוראת לו לוותר ולהפסיק להתאמן ומול עוד הרבה סיבות וגורמים אתם הוא צריך להתמודד.
כרצים, אנחנו מקדישים שעות רבות בשבוע לשיפור הכושר הגופני. כמה שעות בשבוע אנחנו מקדישים לשיפור הכושר המנטלי? מדוע, על אף העובדה שאנחנו מאמינים שיכולת המנטלית של הספורטאי ישנה חשיבות גדולה, אנחנו לא מקדישים זמן לשיפור שלה? חלק מהסיבה היא מכיוון שאנחנו לא יודעים כיצד. אנחנו יודעים איך לרוץ כי הדבר טבוע בנו מלידה אבל אנחנו לא יודעים איך משפרים יכולת מנטלית ולכן תשומת הלב שלנו תנדוד הלאה, למחוזות הגוף המוכרים.
גוף ונפש שלובים האחד בשני כמו ין ויאנג שבסמל הסיני המוכר. הם תלויים זה בזה, הם משלימים זה את זה, לעיתים הם מנטרלים ולעיתים מעצימים זה את זה. כאנשים בוגרים וכספורטאים, הדרך לשיפור הכושר הגופני מוכרת לנו, כך לפחות אנחנו מאמינים. אבל מה לגבי הכושר הנפשי? כיצד אנחנו משפרים אותו?
- ניצחון – המנצח לא רק זה שזכה במדליית הזהב באולימפיאדה וגם לא רק מי שזכה בתחרות הריצה המקומית של עיר מגוריו. המנצח הוא כל אחד מאתנו שהציב לו מטרה והגיע אליה. אבל לא סתם מטרה, אלא כזו שנדרש אומץ להגדירה כמטרה. מטרה שהיוותה אתגר אמיתי עבורו, מטרה שדרשה מאמץ מתמשך לאורך זמן, שדרשה התמדה, חריצות ונחישות. מטרה שכאשר הושגה היה ברור לנו מעל לכל צל של ספק כי המאמץ בהשגתה היה כדאי והתמורה בגינו הייתה משתלמת. וזה הסוד וזה הקושי: הצבת מטרה שמצד אחד תהיינה בת השגה אבל מצד שני שתהייה מאתגרת דיה. מטרה שנוכל להיות גאים בהשגתה, מטרה שרק תוך מאמץ ונחישות נצליח להשיגה ושבלעדיהם ניכשל. כישלון שיצרוב לנו, כשלון שיעציב אותנו. כישלון שנצטרך לתת עליו דיון וחשבון בעיני מי שהכי נחשב בעיננו: בפני עצמנו. כך, בקביעת המטרה אנחנו צריכים להיות אמיצים דיינו כדי להציב אותה רחוק מספיק וגבוה מספיק כדי לדעת שלא עשינו לעצמנו הנחות ומצד שני להציב אותה בטווח שהוא בר השגה, בטווח הריאלי של היכולות הגופנית והנפשיות שלנו.
מטרות שהן מעבר ליכולתנו ייאשו אותנו ותהיה להם השפעה שלילית על המוטיווציה שלנו לפעול להשגתן. לעומתן, מטרות בנות השגה ידרבנו אותנו לפעול להשגתן ותחושת הניצחון שבהשגתן תיתן לנו תמריץ עז להצבת מטרות נוספת.
המטרות שלנו צריכות שיהיו: - מוגדרות. ריצה זה ספורט פשוט והגדרת המטרות צריכה להיות בהירה. בין אם זה הורדה במשקל של מספר קילוגרמים או בין אם זה שיא אישי בריצת 10 ק"מ או השלמת ריצת מרתון. שימו מטרה ברורה.
- מבוססות על תוכנית. היצמדו לתוכנית אימונים המתאימה להשגת המטרות ועקבו אחריה. ההתמדה, העקביות והנחישות שבמעקב אחרי תוכנית אימונים ייתנו לכם את האומץ ואת האמונה שעשיתם מה שדרוש כדי להשיג את המטרה. תעדו את תוכנית האימון ולצידה תעדו את האימונים שעשיתם בפועל. שמרו על מעקב יומיומי ועל תיעוד יומיומי של התוכנית ושל הביצוע בפועל. לאורך זמן תגלו שיומן הריצה הוא כלי חשוב וקטליזטור שיוציא אתכם לאימונים ושיעזור לכם להוציא מעצמכם את מה שהתחייבתם לו.
- משותפות ואישיות. שתפו את הקרובים לכם בתוכנית ובמטרה אליה את מכוונים. שיחות עם אנשים הקרובים לכם ושיתוף של רצים אחרים ילמדו אתכם אספקטים שונים שאתם לא מכירים ויעזרו לכם לאורך התהליך. ברגעי המשבר וברגעים הקשים תוכלו לקבל מהסביבה את התמיכה והחיזוקים שתהיו זקוקים להם כדי להתגבר על משבר ולהמשיך הלאה.
- מחויבות – מילת מפתח בכל תהליך ובכל הישג. לפני ההחלטה הסופית והגדרת המטרה בדקו אצל עצמכם האם ישנה בתוככם המשאבים הדרושים למאמץ החתירה לכיוון המטרה. לאחר שהשתכנעתם שאתם נכונים למאמץ ולאחר שהשתכנעתם כי אתם שלמים עם ההחלטה והמחויבות לתהליך, עצרו ובדקו זאת שוב. אם גם לאחר הבחינה הנוספת הגעתם לאותה החלטה וקיבלתם על עצמכם את המחויבות לתהליך אל תפקפקו בעצמכם. התהליך שלקחתם על עצמכם אינו פשוט וכרוך במאמץ ניכר ובוויתורים גדולים. מידי פעם יעלו הרהורים לגבי מידת הנחיצות של המאמץ, יעלו הרהורי כפירה באשר לתועלת שלו. הרהורים אלו יעלו כמעט תמיד כשקשה לנו. כשאנחנו צריכים לצאת מהמיטה החמה אל השביל הגשום לאימון הבוקר או במהלך האימון כשאנחנו חסרי נשימה והשרירים שלנו שורפים. דבקו בתוכנית. זכרו את ההחלטה שקיבלתם בתחילת הדרך והתמידו בה. אל תוותרו ואל תרפו. בסוף הדרך מחכה לכם תמורה מלאה על המאמץ, תמורה שחורגת הרבה מעבר למטרה שהצבתם לכם.
- הנאה – בצד מחויבות, נחישות והתמדה חייבת להיות הנאה. בלי הנאה נוכל אולי לצלוח את תוכנית האימונים ואולי גם להגיע בסופו של דבר למטרה אבל הצלקת הנפשית בעקבות סבל רב עלול לגדום לנו את העיסוק בספורט כעיסוק לכל החיים. ההנאה מהריצה היא המרכיב החשוב ביותר במתכון שיהפוך אותה לעיסוק לטווח ארוך, לעיסוק שילווה אותנו לא רק עד הגשמת המטרה הקרובה אלא להגשמת מטרה אחרי מטרה לאורך הרבה שנים. אבל, להנאה מריצה יש לא רק השלכות פסיכולוגיות. הנאה מריצה תאפשר לנו גם להגיע לביצועים יותר טובים. הגוף שלנו ישמח לקראת האימון, יחכה למאמץ במידה הנכונה ויגיב באופן בונה לתוכנית האימון.
הנאה פירושה ריצות ללא שעון וללא מטרות מוגדרות מראש, ריצות כיף שאורכן ומשכן נקבע לפי החשק בלבד, ריצות עם חברים, ריצות שלא מלוות במתח נפשי. הנאה משולבת במחויבות. קו דק ועדין שלומדים ללכת עליו באופן מאוזן בדרך הארוכה.
- דמיון מודרך – הוא אחד הכלים היעילים ביותר העומדים לרשותנו. למעשה, אנחנו משתמשים בכלי הזה כל הזמן אם כי לא תמיד אנחנו מודעים לו. לפני שיחה חשובה אנחנו מדמיינים ועצמנו איך היא תתנהל ומה נאמר ואיך נגיב וכיצד נענה על שאלות. אנחנו מתלבטים בינינו לבין עצמנו על הדרכים הטובות ביותר לנהל את השיחה הזו ומגיעים להחלטות מסוימות. בזמן השיחה, כשהנושאים עולים והשאלות נשאלות אנחנו יודעים מהיכן לשלוף את התגובות והתשובות שלנו. אנחנו מוכנים ולא מופתעים. הדמיון המודרך מלווה אותנו בכל אספקט של החיים שלנו באופן שבו אנחנו מדמיינים סיטואציה שאנחנו עומדים להיות בה, סיטואציה שיש בה רמת לחץ נפשי, ומכינים את עצמנו להתמודדות. זה יכול להיות לקראת ריאיון עבודה, זה יכול להיות לקראת בקשת נישואין, כהכנה להרצאה בפני קהל וגם לפני תחרות. השימוש בדמיון מודרך לפני תחרות משותף להרבה סוגי ספורט ועיקרו בויזואליזציה. לפני התחרות אני מדמיין את כל שלביה ואת התחושות שאני חווה תוך כדי התחרות. ככל שרמת הויזואליזציה תהיה קרובה לזו שבפועל כך האפקטיביות של ההכנה תהיה גבוהה יותר. כדי להפיק מההכנה את המיטב אני צריך להיות במצב נפשי רגוע ונינוח ואז להתחיל להריץ בתוך ראשי את כל שלבי יום התחרות, שלב אחרי שלב, ברמת הפירוט הגבוהה ביותר.
השעון מצלצל, השעה חמש וחצי בבוקר ואני מתעורר, ערני וחד. ליד המיטה מונחים בגדי הריצה שהכנתי אתמול בערב, לידם שעון הדופק, הגרביים, הנעליים, כובע הריצה משקפי השמש ובקבוק השתייה שילווה אותי עד לרגע הזינוק. אני קם וצועד למטבח לארוחת בוקר. אני לא צריך לחשוב או להתלבט מה לאכול ומה ללבוש או לקחת עם היציאה מהבית. הכל הוכן מראש. אני לוקח את התיק ויוצא מהבית. אני שלו ויודע שלא שכחתי כלום כי לא השארתי כלום לרגע האחרון. הכל הוכן מראש בקפדנות… וכך הלאה תהליך הדמיון המודרך מוביל אותי שלב אחרי שלב מתחילת יום התחרות, דרך קו הזינוק ועד קו הסיום.
אני מתבונן בשעון ורואה שאני בדיוק בקצב שקבעתי לעצמי, חודשים של הכנה מאומצת נושאים פרי. הגוף מתאמץ אבל אני יודע שהוא מוכן למאמץ ומסוגל לו. הנה הבניינים המוכרים שממש אחריהם הפנייה ימינה עם הירידה המתונה. משם, רק עוד שלושה קילומטר. זה כמעט הסוף. אני רואה רצים מסביבי ואני מצליח לעקוף חלק מהם. הנה תחנת המים הקרובה. לא. לא אשתה בה. אני קרוב מידי לקו הסיום. אני לוקח מים ושופך על עצמי. קור המים ממריץ אותי ומעורר אותי. אני פונה ימינה בירידה ונכנס לשדרה המוכרת שרצתי בה כבר עשרות פעמים ונזכר באימון הקשה האחרון, במאמץ הגדול שנתתי ואני יודע שהמאמץ הזה הוא זה שידחוף אותי עכשיו, בשני הקילומטרים האחרונים. אני רואה את האגם שבקצהו השני ניצב שער הסיום והנה הבית עם האדניות האדומות. בהדרגה קולות המוזיקה והכרוז המכריז על המסיימים הולכים ומתעצמים. אני יודע שמחכים לי על קו הסיום ואני מגביר את הקצב, אדרנלין מציף אותי ואני נמשל כמו מגנט ענק לכיוון קו הסיום והנה הוא, צבעוני וחגיגי. מעליו השעון מורה את השעה שכיוונתי אליה, עוד מאתיים מטר בלבד ואני מתחתיו. הכרוז קורא בשמי ואני פותח בספרינט, הגוף מתפרץ בחגיגת התרגשות ומאמץ ואני חוצה את קו הסיום. שלווה גדולה נופלת עליי, חיבוקים עם השותפים שלי למסע הארוך ותחושת אושר גדולה אופפת אותי.לדמיון המודרך כוח עצום וחשוב לדעת ולנצל אותו, לא רק לפני תחרויות חשובות אלא לקראת אימונים קשים או בזמן משברים. במאזן ההשקעה, כשמצד אחד עומד המאמץ המושקע באספקט הפיזיולוגי הכרוך במעקב קפדני אחר תוכנית האימונים, ברכישת נעלי ריצה, בגדי ריצה, בשיחות אודות הריצה וכיו"ב ראוי להקדיש לפחות חמישה אחוז מהזמן להכנה נפשית נכונה ואופטימאלית.
- חשיבה חיובית – ספורטאי על יודעים להפוך חשיבה חיובית לגורם ממריץ מצוין. ההבדל בין רץ מן השורה לספורטאי עילית הוא שהמקצוענים יודעים להפוך גם חשיבה שלילית לגורם ממריץ. תחושות "אשמה" על חולשה או עייפות יתורגמו אצל ספורטאי עילית לקטליזאטור לתיקון המצב וידחפו אותו לכיוון קצה גבול היכולת שלו. ההשפעה של חשיבה שלילית אצל אנשים רגילים תהיה מדכאת ומחלישה. הימנעו ממנה בכל מחיר. אל תניחו למחשבות שליליות להתיש אתכם נפשית. סלקו אותם. הסתכלו על חצי הכוס המלאה. במיוחד בעתות משבר אל תניחו לייאוש ולחולשה לתקוף. התמקדו באספקטים הטובים שאתם מוצאים: בכך שאתם נותנים את המיטב שבכם, שאתם לא מוותרים, שתהיו גאים בעצמכם בתום המאמץ על שלא ויתרתם. הסיטו את תשומת לבכם מהשרירים השורפים או מקוצר הנשימה אל העץ הפורח במורד הרחוב, אל המתחרה שנמצא לפניכם, אל השעון שעל פרק ידכם. התמקדו בטכניקת הריצה, אל תתנו למאמץ לקלקל את סגנון הריצה, התמקדו באורך הצד, בשמירה על הגוף זקוף. הימנעו מעיוות הפנים, הוא גורם לנו להאמין שאנחנו סובלים יותר ממה שאנחנו סובלים באמת. שימרו על תווי פנים רפויים גם בעת מאמץ או סערת נפש. אל תניחו לכאב ולמאמץ להפנט אתכם ולסחוף אתכם אליו. דעו בוודאות שהקושי שלכם אינו ייחודי לכם. כל הרצים מסביבכם צריכים להתמודד אתו, ואתם ביניהם. האמינו בגוף והוא יוביל אתכם לאן שתרצו.
- חמלה ויתור וחריצות – החלק הקשה ביותר בריצה היא ההתמדה לאורך זמן. אם נחמיר יותר מידי עם עצמנו ונבקר את האופן בו אנחנו מתקדמים באימונים ובתוצאות סופנו שנתייאש ונוותר על הריצה. אם נוותר יותר מידי, נדלג על אימונים או לא ניצמד לתוכנית האימונים שלנו המטרות שהצבנו לנו יתרחקו מאתנו ושוב לא יהיו בנות השגה. הקשיבו לא רק לגוף, הקשיבו לעצמכם. עם הזמן תדעו לתת לעצמכם את התשובה האמיתי אודות המניע שלכם. חריצות יתר תביא לעייפות הגוף אבל גם עצלנות יתר תביא לעייפות הגוף. לא סתם נאמר "העצלן תמיד עייף". צאו מהבית, הדקות הראשונות יהיו קשות. הגוף בקושי יזוז, לא תיהנו. כעבור מספר דקות הגוף יתחמם ויכנס לקצב נוח. כשתחזרו לבית כעבור בתום האימון, תחזרו שמחים ומרוצים. נצרו את ההרגשה הזו. היא זו שתוציא אתכם מהבית בפעם הבאה שממש לא יתחשק לכם. בתום כל ריצה הקדישו דקה או שתיים לתחושות שליוו אותה. האם חיכיתם לה או שהכרחתם את עצמכם לצאת לריצה, האם היה קשה תוך כדי האימון ואם כן מדוע, ומה התחושה שלכם עכשיו, בסוף האימון. תהליך האימון ילמד אתכם להכיר את מגבלות הגוף ואת יכולותיו אבל לא רק. תהליך האימון ילמד אתכם גם אודות מגבלות הנפש אבל גם את הכוח הגדול שבה. זהו אותו בתוככם, סמנו אותו ולימדו איך אתם יכולים לרתום אותו לצורכיכם.
- על פוקוס, משא ומתן וכישלונות – מיקוד תשומת הלב שלנו במטרה ובדרך אליה מונע השתלטות מחשבות שליליות ומאפשר לנו לבצע את המשימות שהגדרנו לעצמנו. בזמן ריצה, השעון וסימוני נקודות מרחק לאורך מסלול הריצה הם ממקדי תשומת הלב הטובים ביותר. השתמשו בשעון ככלי אפקטיבי. לימדו איך להשתמש בפונקציות השונות שלו על מנת להפיק ממנו את המרב: הסטופר, מדידת זמני ביניים, מד דופק, מד קלוריות, הפרשי גובה, טמפרטורה וכו'. השעון יכול "לנהל" אתכם אם תשכילו להשתמש בו בצורה נכונה. גם נקודות הציון בדרך יכולות להיות ממקדי תשומת לב. למדו להשתמש בהם ובמידת הצורך לנהל אתם משא ומתן. חלקו את המרחק שעומד בפניכם למנות קטנו יותר, למנות שאתם יכולים להתמודד איתן בנוחות והתמודדו עם כל קטע בפני עצמו. "קו סיום התחרות נמצא עוד שלושה קילומטר, את הקילומטר האחרון ארוץ כבר עם אדרנלין של הסיום כך שלמעשה נשארו לי רק שני קילומטרים שזה כמו חמש הקפות באצטדיון, , מרחק שאני מכיר ויודע להתמודד אתו, ממש כלום לעומת המרחק שכבר מאחוריי והנה כבר עברתי עוד חצי קילומטר ומה נשאר? קילומטר וחצי ? עוד דחיפה קטנה ואני שם… "
- רוטינה – לפני תחרות חשובה או לפני מאמץ קשה במיוחד אנחנו מנסים להרגיע את עצמנו ולהגיע לשלווה מצד אחד ולפוקוס במצד שני. הדרכים להגיע לרוגע עוברות דרך תהליכים קוגניטיביים כמו חשיבה חיובית, מיקוד, הקשבה למוזיקה, מדיטציה וכו' אבל אחת הדרכים הפרקטיות והפשוטות הן באמצעות בניית שגרת פעילויות קדם-תחרות. למשל: סדרת מתיחות קבועה, שכיבה על הגב תוך עצימת עיניים והרצת ויזואליזציה של התחרות, 2 ספרינטים מהירים, ריצה קלילה ואיטית ובסופה עצירה מוחלטת. יהיו כאלה שיוסיפו נשיקה למזוזה, בקשה מאלוהים, או כל אקט דתי רוחני אחר. עניינית, סדרת הפעולות הזו המהווה רוטינה מוכרת החוזרת על עצמה מידי תחרות, תשקיט אותנו ותרגיע אותנו במובן זה שהיא מוליכה אותנו באופן מובנה דרך מספר תהליכים שהרגשת ההיכרות שלנו אתם נוסכת בנו בטחון ושלווה.
- כישלון – לפעמים כשלון הוא כשלון ואין דרך אחרת מלהצהיר, להגדיר אותו ככזה ולהודות בכך, לפחות בפני עצמנו. אבל לא כל ניסיון שלא צלח בדרך אל מטרה ראוי שיוגדר ככישלון. רצינו לרוץ מרתון והפסקנו את הריצה כעבור 32 קילומטר? בואו נבחן מה היו הסיבות לכך. אימונים לא מספקים, אסטרטגית ריצה לא נכונה. תכנון תחרות לא נכון, מזג אוויר גרוע, פציעה, שבירה מנטאלית וכו'? ניתן ללמוד הרבה מכל תחרות בה לא השגנו את המטרה וחשוב לעצור ולבחון את מכלול הסיבות שהיו לכך וגם לתת דין וחשבון מפורט בפני עצמנו. ברוב המקרים נייסר את עצמנו. לעיתים בצדק ולעיתים שלא בצדק. הראייה הנכונה היא זו המפוכחת, המלמדת אותנו פרק חשוב לגבי עצמנו, זו שתוסיף לנו ניסיון חשוב לקראת הפעם הבאה. כישלון הוא לא מילה גסה. הוא חלק מאתנו כבני אדם המנסים לדחוף את גבולות המעטפת שלנו, לפעמים אנחנו מצליחים בכך ולפעמים לא. הדרך שאנחנו צועדים בה היא ארוכה וקשה ואנחנו צריכים להיות גאים בחרנו בה גם אם היא כרוכה במעידות ונפילות. נקום, נתאושש, ננסה הבין וללמוד ונמשיך קדימה.
תמיד זכרו, שכרצים, אתם מעמידים את הגוף ואת כוח הרצון שלכם במאמץ ובמבחן קשה ושאתם בוחנים את עצמכם בקריטריונים הגבוהים ביותר של משמעת ונחישות. הכירו לגוף שלכם תודה על כך שהוא משתף אתכם פעולה. למדו לשפוט את עצמכם באופן מאוזן ושקול, מתוך חמלה ופשרה מחד ומתוך נוקדנות וחומרה מאידך וזכרו:
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]
