החיים שלנו מאופיינים בדינמיות, שינויים בלתי פוסקים, הסחות דעת, ריצה, תנועה, ובעיקר חוסר שקט. אצל מרבית הבוגרים העבודה מהווה את "המסגרת" המרכזית בחיים, בדומה למערכת החינוך בחיי הילדים. סביב מסגרות אלו נבנית שגרת חיינו, ובאין מסגרת אין שגרה. כך לדוגמה כאשר הילדים ובני הנוער יוצאים מהשגרה לחודשיים עד חודשיים וחצי ואפילו יותר מזה עם החגים, וכך גם המבוגרים בתקופת החגים כאשר הם נמצאים מחוץ לשגרה.
עוד כתבות בנושא
האם יש קשר בין תכונות אופי לסוג הפעילות הספורטיבית שלכם?
האם מסגרת עוזרת או הורסת לספורטאים חובבים?
איך בוחרים איש מקצוע בתחום אורח החיים הבריא?
חשיבות השגרה בחיים
היעדר שגרה מאפשר ספונטניות, חוסר תכנון ו"זרימה", אבל במקרים רבים זרימה ללא תכנון קשה יותר, היות ויש צורך לארגן הרבה מאוד פרטים שבחיי היומיום מתארגנים כמעט מעצמם כי זו שגרה וכמעט הכל ידוע וצפוי: מתי קמים, אוכלים, עובדים/לומדים וגם מתאמנים. השגרה אצל רוב האנשים אפילו מכווננת את השעון הביולוגי – הגוף כאילו מתנהל מעצמו ו"דורש את שלו". החופשה או היעדר שיגרה מבלבלת את הגוף ואת האנשים, גם את טובי הספורטאים והמתאמנים. כאשר אין שגרת אימונים ומתקני האימון אחרים עד בלתי קיימים, "קשה יותר" להתאמן ולשמור על כושר.
לספורטאי ה-OUTDOOR המשימה קלה יותר, היות ובכל מקום בו הם נמצאים הם יכולים לרוץ ואפילו לרכוב. למתאמני חדר הכושר והסטודיו הדבר קשה יותר, ולפעמים בלתי אפשרי. במידה ולא תהיה התאמה של האימון לתנאים המשתנים, היעדר שגרת האימונים ייתן את אותותיו: ירידה במצב הרוח, עליה במשקל ולעתים תחושת חולשה. החזרה לשגרה בהמשך תהיה קשה יותר, אך כמובן אפשרית. במכוני כושר רבים כמו גם אצל מאמנים אישיים, חודשי הקיץ נחשבים לעונה לא פשוטה. רבים מן המתאמנים לא מגיעים, ואלה שאינם בחופשה מבטלים אימונים, לעתים גם בהתראה קצרה במיוחד, וכך גם המאמנים "יוצאים מהשגרה".
גיוון בתכנית האימונים
מומלץ מאוד לחבב ולבצע מספר סוגי פעילות גופנית או לפחות לשמור על 1-2 אופציות לביצוע, על מנת לא להיות תלויים במתקן או אביזר שלא תמיד בנמצא. בנייה של תכנית אימון מגוונת כמו למשל טריאתלון בתחום האירובי, מאפשרת להתאמן בשלושה ענפים (לאו דווקא מבחינה תחרותית) ולגוון משמעותית את תכנית האימון שיתכן שכוללת רק תחום אחד כמו ריצה, רכיבה וכו'. זה חשוב יותר בעת נסיעות לחו"ל, חופשות ושינוי מקום גאוגרפי. במידה ויש תלות במקום האימון, יתכן שהאדם לא יתאמן בכלל וחבל. גם האימון בחדר הכושר הוא משעמם במקרים רבים, מכיוון שרוטינת האימון המקובלת די מקובעת וקבועה. אותם תרגילים בקירוב פר קבוצות שרירים שונות, אותו פרוטוקול באופן כללי, מקום שלא משתנה – מתכון די ודאי לשעמום.
גם במקרה זה, חשוב "להכיר" תחומי אימון אחרים שניתן לבצע בנוסף לאימון בחדר הכושר או במקומו. הכרה של סוגי אימון אחרים עשויה אף "לגלות" ספורטאי ברמה מאוד גבוהה שמצטיין בתחום האימון החדש. ניתן להביא כדוגמה את יעל (שם בדוי המקרה אמיתי) שהיא בת 25 ומתאמנת מזה 5 שנים בחדר הכושר. לפני כשנתיים היא החליטה להתנסות באימון אחר ובחרה בקטלבלס. בהתחלה במקביל לאימון בחדר הכושר, אך תוך מספר חודשים היא התמקדה בעיקר באימון זה. לא עבר זמן רב, והיא נהייתה אלופת ישראל בתחום וגם משתתפת על בסיס קבוע בתחרויות בינלאומיות בהן היא זוכה בפרסים. ללא ההתנסות של יעל בתחום הקטלבלס, היא כלל לא היתה מגלה את היכולות הפיזיות והפסיכולוגיות שיש לה, המתאימות במיוחד כדי להצליח בתחום הזה באופן כל כך מרשים.
טיפים שיעזרו לכם
- לשים לב לשעמום, אי חשק להתאמן, חוסר הנאה וכדומה ולעשות חושבים. יתכן שכדאי לעצור ולשנות לגמרי את סוג האימון אותו מבצעים.
- שיטות אימון – חשוב לעשות בהן שימוש מפעם לפעם. הן יסייעו להפיג שעמום ואף לצאת ממצב של פלאטו בו לא מתקדמים כלל ברמת האימון ועוד.
- הצטרפות לקבוצת אימון או בן זוג לאימון מאוד יכולים לסייע. מומלץ לעשות זאת במיוחד כשמדובר על אימונים בדרגת עצימות גבוהה. אזי יש נטייה לא לבצעם כלל או לבצע לא לפי התכנית.
- למדוד את מידת ההתקדמות באימון. בפעילות האירובית, באימון הכוח וכדומה. הדבר יתרום למוטיבציה ויסייע להתמדה.
ד"ר איתי זיו (Ph.D) | עוסק בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר למעלה מ- 30 שנה. מנהל תחום חינוך והסברה בסוכנות למניעת סימום בספורט. מנהל קורסי הכשרה מתקדמים לאנשי מקצוע במכללה האקדמית בוינגייט.
דגנית גלסמן | פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט