מאת:דניאל קרן
האם יש היום יותר רצים מבעבר? מה היה לפני 500 שנה ומי רץ לפני 2500 שנה? מי היו הרצים היהודים הראשונים ואיך כל זה מתקשר
לחצי מרתון תל אביב?
דניאל קרן מוליך אותנו בזהירות בתוך מנהרת הזמן
משה רבנו אמן: מיכלאנג'לו
מנפתלי, המבורך על ידי אביו, יעקב אבינו: "נפתלי אילה שלוחה" (בראשית מט,כא) ועד היילה סטאין אלוף ישראל במרתון, משאול איש בנימין "וירץ איש בנימין מהמערכה ויבוא שילה" (שמואל א, ד יא) ועד יאיר קרני 23 פעמים אלוף ישראל, גדשו את נופי ארצנו לא מעט רצים. ההיסטוריה, על גחמותיה ומחזוריותה, לעיתים מעלה ולעיתים מורידה, לעיתים מונעת ולעיתים מטפחת.
וכך, בעיר העברית הראשונה, כ-100 שנה מיום היווסדה נעמדנו לנו על קו הזינוק ליד פארק הירקון, כשבעת אלפים רצים, במספר מקצים שהארוך שבהם היה לחצי מרתון. מרחק זה משתווה לכחצי המרחק שעבר פיידיפידס היווני, כשרץ לפני כ – 2500 שנה מהעיר מרתון לאתונה כדי להודיע על תבוסת הצבא הפרסי בפני הצבא היווני. רגעים ספורים אחרי שהצליח להעביר את בשורת הניצחון, התשישות ואפיסת הכוחות הכריעו אותו והוא מת.
הרבה לפני פיידיפידס, כ- 590 שנים לפני קרב מרתון, רץ אחר, שברבות הימים
הפך למלך הראשון בישראל, רץ גם כן משדה הקרב באפק שליד ראש העין אל
שילה הנמצאת צפונית לירושלים. על פי הערכות היה זה שאול שרץ מרחק של מעל 60 ק"מ
באותו יום, ותואר כ "ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבוה מכל העם" (שמואל א, ט,ב).
איכשהו, ריצה הרואית זו לא נחרטה בזיכרון האנושי. אולי משום שהרץ הודיע על מפלה בשדה הקרב ולא על ניצחון, אולי משום שהרץ שרד את המאמץ, לא נפח את נשמתו ולפיכך לא הספיק להפוך לאגדה. ייתכן גם כן שאותה ריצה נשכחה משום שריצה וספורט בכלל לא היו מוערכים בתנ"ך ובהיסטוריה הקדומה של עם ישראל.
במזג אוויר מושלם של סתיו תל-אביבי, כשלפנינו 21.1 קילומטרים מישוריים הוזנקה הריצה. אלפי רצים, צעירים ומבוגרים, כאלה שלהם זה המרוץ הראשון וכאלה שהם ברמה עולמית יצאו לדרך לקולות התיפוף ומראות הריקודים של הרקדנים הברזילאים. בפרץ של אדרנלין והתרגשות פנינו על שדרות רוקח לכיוון הים.
פארק הירקון הנפלא משמאלנו, הים מולנו ורק הארובה המעשנת של תחנת הכוח רדינג מעיבה על המראה הפסטורלי. מעניין מה היה אומר המרקיז האנגלי רופוס דניאל רדינג שהיה ראש חברת החשמל בישראל משנת 1926 למראה אלפי הרצים.
קבוצות חיילים חשופי חזה וקבוצות נשים בתוכניות הרזיה רצים, עדיין, אלה לצד אלה. לכולם, למנוסים ביותר ולאיטיים ביותר המרחק שווה והמשימה אחת: העבירו את הגוף שלכם מנקודת הזינוק עד לנקודת הסיום בזמן הקצר ביותר. פשוט, לא מסובך ובכל זאת מכיל עולם ומלואו. עוד מעט ייפתח הפער ודבוקת הרצים תהפוך לשביל אנושי ארוך ומתפתל.
חשופי החזה
ליד הנמל אנחנו פונים דרומה לכיוון יפו לאורך רחוב הירקון, על שם הנחל הבוקע באזור תל אפק שהוזכר למעלה שבגלל השיפוע המתון רבים העיקולים שלו ומכאן שמו בערבית הוא אל-עוג'א – "המתפתל". למזלנו, מסלול התחרות שטוח וישר, כמעט ללא פיתולים ויפו העתיקה כבר באופק. לצידי המסלול עומדים המעודדים, רובם בני משפחה וחברים של המתחרים. ואני נזכר בעידוד בתחרויות אחרות בעשרות אלפי האנשים ולהקות הנגנים הגודשים ביום המרתון את רחובות ניו-יורק וברלין, את הכפרים הציוריים בהרי האלפים המתקשטים לכבוד תחרות איש הברזל העוברת בכפרם, את הברברים בסהרה שהתבוננו ברצי האולטרא-מרתון שעברו לידם כעל יצורים מעולם אחר ואפילו את הפרות שהיינו צריכים להניס מהשביל בתחרות ה Adventure-Race בניו-זילנד.
מולנו כבר מזדקר מגדל השעון ובתיה הצפוניים של יפו "הנכנסת כמו יין לדם" כמאמר שירו של יוסי גמזו מזכירים לי כי גם אני צריך להכניס משהו לדם. שתיית יין אדום מתברר אינה רעיון כל כך רע. למעשה, באולימפיאדה המודרנית הראשונה בשנת 1896, הגיע במקום הראשון ספירידון לואיס היווני אחרי ש"תודלק" במהלך הריצה ביין אדום. בגלל היין או אולי בלי קשר, הזמן שלו של 2:58 שעות לא נראה מרשים בהשוואה לשיא העולמי הנוכחי של 2:04 שעות. כך או כך, היום אוותר על היין לטובת פאוור ג'ל עם קצת מים.
היום אוותר על היין…
סיבוב הפרסה מחזיר אותנו לכיוון צפון ולרחוב על שם פרופסור קויפמן,חוקר מקרא וחתן פרס ישראל, שמן הסתם היה יכול להוסיף גם לכתבה זו. אחרי 14 קילומטר טפטוף קל מרענן אותנו והכניסה לפארק הירקון נותנת תחושה של בית, של סיום מתקרב. מרחוק כבר נשמע הכרוז שמקריא את שמות אלו שחוצים את קו הסיום ונשמעת המוזיקה הקצבית המתנגנת באצטדיון. אמנם מילה זו , אצטדיון, מקורה ביוונית שציינה יחידת מידה של 192 מטר אבל זירות ששמשו לתחרויות היו בארץ כבר בימי שלמה המלך. שנים רבות אחר כך, ייתכן כתוצאה מהרצון למנוע השפעה של דתות אחרות ועמים אחרים שהעיסוק בספורט היה במרכז חייהם, נקבע כי " לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה. רוצה ה' את יראיו את המייחלים לחסדו" (תהילים קמז, יא) והורדה קרנה של הריצה התחרותית.
בעוד אני רץ בשבילי הפארק ומניס תוכים ירוקים מצמרות העצים, חוצים את קו הסיום דסטאו סוונך (1:06:44 שעות), אסף בימרו (1:06:47 שעות) וזוהר זמירו (1:09:10 שעות), מקצרים בריצתם את תולדות הזמן, קלי רגלים כפי שמתואר עשהאל שר צבאו של המלך דוד: "ועשהאל קל ברגליו כאחד הצבאים אשר בשדה" (שמואל ב, ב יח). מעט אחריהם נפרשת דרמה כשסווטלנה בכמנד קוראת תגר על האלופה הבלתי מעורערת נילי אברמסקי ומנצחת אותה.
על הפודיום מימין לשמאל: זמירו,סוונך ובימרו
מאחורי קו הסיום חיבוקים נרגשים, שמחה ואושר,
רוגע וחיוך גדול שצומח מבפנים.
