להמציא את הגלגל לא היה קל. להמציא את הגלגל מחדש זה אפילו קשה יותר. וזה בדיוק מה שעשו שם למטה, במועצה אזורית תמר. מרוץ עין גדי הזקן, הקלסי, התעייף. מרוצים צעירים זינבו בו, פגעי מזג האוויר כרסמו במוניטין שלו. ובכלל בימים המידיים שלנו למי יש ראש לנסוע עד קצה העולם רק כדי לרוץ קצת. מה רע בטיילת? או בפארק?
קם תחייה מרוץ ים המלח | צילום: רונן טופלברג
הסוף כבר נראה היה באופק. כמו עוד כמה מרוצי עבר מכובדים שעברו מן העולם. ופתאום תחיית המתים. קם לתחייה מרוץ ים המלח. מה שעשו שם בשנה האחרונה הוא לא פחות מנס רפואי יחד עם המצאה מחודשת של הגלגלים. המרוץ של יום שישי היה אחד הנפלאים שבמרוצי ישראל.
הם שינו את השם – ממרוץ עין גדי למרוץ ארץ ים המלח. הציבו מערך רישום ותמיכה יעיל מרגע ההרשמה ועד לצעד האחרון. הזיזו את הזינוק דרומה לאזור עין בוקק והמלונות. שינו את היום, ממרוץ שבת למרוץ יום שישי (ועם זה שינוי הרכב הרצים). הוסיפו מרחקים – עשרה, חצי, מרתון שלם ואולטרה של 50 ק״מ. הכניסו את המסלולים לתוך ים המלח עצמו – על הסוללה. סידרו מזג אוויר שאין מושלם ממנו, בהיר כמו בדולח וראה זה פלא הנס עבד. הריצה הכי נמוכה בעולם הפכה לגבוהה ואיכותית. מסלול יפהפה (לא כל כך מהיר) שכולו מים מכאן ומדבר דרמטי ממול. אווירה נהדרת, כביש, טיילת, כורכר והרבה תחרותיות בריאה. היו מספיק קטגוריות לכולם, פייסרים מעולים של מרת"א, עם מדליה מעוצבת, אקספו עם כל ה״קבועים״, פסלונים ומתנות לזוכים. ממש מפנק.
היו מספיק קטגוריות לכולם | צילום: באדיבות אברום בורג
תמיד יש מקום לשיפורים עם עוד תחנת מים בישורת האחרונה, לחייב לרוץ עם כובעים, להוסיף במתחם הסיום מאכלים עם חלבונים ולא רק פירות ופחמימות. אבל אלה זוטות. כי מה שחשוב זה שכבר הרבה זמן לא שמעתי אנשים אחרי מרוץ כל כך אופוריים. מספרים אחת לשני המוני פרטים עד הריצה מיוחדת. מתחייבים להפיץ את הבשורה.
המון משתתפים נגשו אלי ואמרו לי ״רצתי בג׳נבה בגלל מה שכתבת״ או בבון, המבורג, פריס, וינה וכל אלה שכוסו כאן בשוונג בשנים האחרונות. אז אם אתם גם כאלה שקוראים וחושבים ״אולי זה מתאים לי״. קבלו את עצתי: כן! זה מתאים לכם. להתראות בשנה הבאה.
