להורדת אפליקציית שוונג החדשה לחצו על חנות היישומים של הנייד שלכם:
חלפו כבר יותר מ-6 שנים מאז אותו בוקר בו שמעתי על אגז' (גואדה אגזה). זו כנראה היתה הפעם הראשונה שהצטרפתי לריצת הבוקר ה"משוגעת" של יער עופר. הסטופר הופעל בשעה 6:30 כשקרוב ל-30 רצים שעטו בכביש המוביל לכרם מהר"ל. בקדמת הדבוקה הקצב היה מסחרר (עבורי) ומלים מועטות הוחלפו. מלבד סימון לפנייה כזו או אחרת בשבילים התלולים, לא היה צורך להחליף מילה. כל רץ הביט לעבר רגליו של הרץ שלפניו וניסה להאמין שמבט מספיק מפוקס לעברן, יגרור אותו קדימה.
מלך היער. גואדה אגזה | צילום: טיבור יגר
בסיום הריצה, המנהיג הבלתי מעורער של החבורה, ירון, החל להקריא לרצים זמנים ממקטעים שונים ומשונים שלקח על המסלול. חלקם במעבה היער, בעליות תלולות. אחרים, בישורת האחרונה המהירה והאינסופית המובילה לתחנת הדלק. גם אני קיבלתי רשימה של זמנים, ללא שום יכולת לדעת מה משמעותם. לגבי אחד המקטעים, עליה מתונה בסינגל מפותל ביותר המכונה בפי הרצים "גן עדן", ציין ירון כי השיא שייך לאגז'. "הוא מחזיק פה בכל השיאים", הוסיף, "חכה שתפגוש אותו, הוא באמת ברמה אחרת". בשל הניסיון הדל שהיה לי אז בריצה, תהיתי כמה מהיר אותו אגז' יכול להיות.
עוד כתבות בנושא
מארו טפרי וגואדה אגזה הבטיחו את מקומם במשחקים האולימפיים בריו
טסמה מוגס סיים במקום ה-55 באליפות העולם בחצי מרתון
לונה צ'מטאי הגיעה במקום השמיני בחצי מרתון ברלין
כעבור מספר שבועות, ואחרי שהתרגלתי לשמוע את שמו קשור לשיאים ושמות היתוליים של שבילים נסתרים ביער עופר, פגשתי את הדבר האמיתי. מולי בתחנת הדלק עמד חייל כחוש ממוצא אתיופי, דק רגליים, יפה תואר ובעל חיוך רחב ולבבי שאינך יכול להישאר אדיש אליו. הרצים עטפו אותו בהמון אהבה והערצה, והתחושה היתה כאילו המלך הבלתי מעורער של ריצות היער הגיע.
המלך היה צנוע להחריד ושפע מילות תודה והוקרה לכולם. דקות לאחר מכן כבר התעלל בנו ללא היכר בשביליו של היער. היה בלתי אפשרי להתמודד מולו. כל ניסיון להגביר קצב, עליה או מישור, נענה במהירה בהתקפה חדה וחסרת פשרות מצידו. החיוך הכובש התחלף לו ביצר תחרותי ובלתי מרוסן. מהר מאוד הוא הבהיר שלא מתעסקים עם מלך היער. מיד בסיום הריצה, כאילו כל זה לא היה, שיבח ללא הרף כל אחד מהרצים וגרם להם להרגיש כאילו הם היו אלו ששלטו מלפנים. זוהי דרכו.
לאחר הריצה עלה מיד בחזרה על מדיו ומיהר להמשיך את יומו. התנדבתי להיות זה שמקפיץ אותו לבסיס הצבאי בו שירת בטירת הכרמל באותם ימים. את שירותו הצבאי עשה כאחרון החיילים, כאשר התשוקה לריצה בוערת בעצמותיו. את התשוקה, כך הבנתי מהשיחה שגלגלנו בדרך, נאלץ לדחוק לשולי היום בשל אילוצי החיים. לאחר אותו בוקר חלקנו עשרות ריצות. תמיד אני מאחוריו, תמיד הוא מעודד אותי להמשיך ומפאר את הישגיי הבינוניים. זה הבחור, זוהי דרכו כבר אמרנו.
"אני מאמין שיש לי סיכוי"
אין זה סוד שחייהם של הרצים הישראלים יוצאי אתיופיה אינם קלים. אגז', בטח אחרי שהפך בן לילה לגיבור, לא היה רוצה לדבר על כך ואולי עדיף. אחסוך שורות רבות בכך שאומר בפשטות כי דרכו להגיע למעמד המכובד לו זכה אחרי מרתון רוטרדם היתה רצופת תלאות, רצופת עבודות כפיים, בקושי רצופה. זו תמיד היתה הבעיה. החיים תמיד עמדו בדרכה של הריצה. החיים תמיד חסמו את הרצף לתהליך אימוני רצוף. זוהי בעיה של לא מעט רצים מוכשרים בישראל.
התשוקה תמיד בערה בו. גואדה אגזה | צילום: LilianePhoto.com
בתקופות בהן אגז' כן הצליח להתאמן בצורה מסודרת ואף לנסוע למחנות אימון באתיופיה, עלה בידו להגיע לתוצאות מכובדות, אך לא להגשים את חלומו לרדת מ-30 דקות בריצה ל-10 ק"מ. ב-2012 קבע זמן של 30:14, תוצאה אשר התקשה לשחזר בשנים הבאות. במיוחד לאחר שהחל לימודי חינוך גופני במכון וינגייט. התשוקה, כך עלה בשיחות בינינו, תמיד בערה בו. לא משנה מה עשה ובמה עסק, היצר להוכיח כי ביכולתו לרוץ מהר כל הזמן פעפע מתחת לשטח. כבר אמרנו שהחיים לעתים קצת קלקלו.
אולם רצה הגורל ולפני שנתיים בערך, החלטתי להצטרף לקבוצת הריצה של הרץ האולימפי, זוהר זימרו. כשסיפרתי על כך לאגז', הוא מיד הגיב בהתלהבות ועודד אותי שזו הדרך הנכונה ושאני לא אצטער. "נשבע לך שאם תלך להתאמן עם זוהר, גם אני אבוא", אמר. הוא כמובן קיים וכך מצאנו את עצמנו מתעוררים שלוש פעמים בשבוע ב-3:30 לפנות בוקר ומדרימים יחדיו מטירת הכרמל למרכז הארץ על מנת לרוץ אימוני הפוגות עם הקבוצה החזקה בארץ. בשביל אגז' היתה זו חזרה לקבוצתו הישנה, כמו לחזור הביתה, ועל כן דאג מיד שגם אני ארגיש בבית.
באימונים הראשונים הוא נענש קשות על הקושי להתמיד. רציו החזקים של זוהר היו חומקים לפנים ואגז' היה רודף ללא הצלחה. אבל מלך היער לא היה מוותר אף פעם ונאבק. משבוע לשבוע התחזק וצמצם את הפערים. האימונים עם הרצים המהירים בארץ החזירו לו את הדרייב וגם הנסיעות והשינה המועטה לא הצליחו להוריד את המוטיבציה. כעבור מספר חודשים אני המשכתי לדרכי והוא החליט שהוא עובר להתגורר במכון וינגייט, מה שהוריד את עומס הנסיעות. האימונים המשיכו כסדרם וכעבור שנה גם התוצאות החלו להגיע: שבירת שיא אישי במרוץ אייל והעפלה לדוכן המנצחים באליפות ישראל בחצי מרתון יחד עם שיא אישי נוסף. על אף ההישגים היפים, אף אחד מחוץ לקהילת רצי העילית המקומית לא שמע על גואדה אגזה, הלא הוא אגז'.
השיא כפי הנראה הגיע לפני שלושה חודשים, כשהחליט לנסוע למחנה אימונים באתיופיה על מנת לנסות ולקבוע במרתון רוטרדם, את הקריטריון לריצת המרתון האולימפית בריו 2016. "הולך לי מצוין. האימונים מתקדמים ממש טוב", כתב לי משם וצירף מספר זמנים מרתקים שהפיק באימוני הגובה שערך. "אני מאמין שיש לי סיכוי", הוסיף באותה התכתבות, "אני באמת מאמין". מביני דבר מהתחום סברו אחרת. שמו לא נכלל כאחד המסוגל להגיע למפעלים כמו המשחקים האולימפיים. אפילו אני, חבר המכיר את תשוקתו הגדולה להישג משמעותי, לא הייתי משוכנע לחלוטין שזה אפשרי.
כבר לא רץ אנונימי | צילום: LilianePhoto.com
במהלך הריצה ברוטרדם, אין לי ספק שהעוקבים שהכירו אותו סברו שלא יחזיק את הקצב הנדרש. אולי בצדק. אני עקבתי בחשש מהבית ולא ידעתי למה לצפות. ככל שהריצה הלכה והתפתחה האופטימיות גברה. "הוא עדיין שם. מעניין מה עובר לו בראש", תהיתי, "האם יהיה מספיק חזק ברגליים ובראש על מנת לסחוב עד הקו". הסוף כמובן ידוע. הוא עשה זאת. לא בגדול – רק 6 שניות מהקריטריון – אך בהחלט עשה זאת. רציתי לישון ולתת ליום המרגש הזה לחלוף. אבל לא יכולתי. רגע לפני שהתכוונתי ללכת לישון, החלטתי לנסות ולהסביר בכמה מאות מילים מיהו גואדה אגזה, נציגה של ישראל לריצת המרתון במשחקים האולימפיים. רציתי לספר מעט על החבר שלי, שכנראה הפך מרץ אנונימי, גם בין חלק מהרצים, לחלק בלתי נפרד מדברי ימי הספורט הישראלי.
בחודש אוגוסט, יעמוד מלך היער בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים. רק הוא באמת יודע עד כמה מטורף וגדול מה שעשה בהתחשב בנסיבות. ההשתתפות במרתון רוטרדם הסתכמה עבורו בשעתיים, שמונה עשרה דקות וחמישים וארבע שניות, רובן של סבל מזוקק. אך אותן שעתיים וההחלטה שלו, כנגד הרבה סיכויים, לנסות ולצאת מהולנד עם קריטריון אולימפי ביד, שינו את חייו.
איזה כיף לומר זאת: אגז', מלך היער, הוא ספורטאי אולימפי.
