לאורך השנים מחקרים רבים עסקו בשאלת הקשר בין תכונות אישיות שונות להצלחה בפעילות ספורטיבית או הצלחה כספורטאי הישג. היות ואישיותו של אדם היא מורכבת ורב ממדית, פעמים רבות הממצאים אינם חד משמעיים. במאמר שפורסם בחודש זה על ידי טל נור (אתר "בא במייל") נעשה ניסיון להתאים פעילויות ספורטיביות לקווי אישיות שונים: אנשים "רגישים", "שואפים לשלמות"- פרפקציוניסטים, ו"נינוחים".
אז מה צריך כדי לרוץ למרחקים ארוכים? | צילום: pixabay
עוד כתבות בנושא
מהם מאפייני האישיות של ספורטאי סבולת מצליחים?
מה מלחיץ יותר? ספורט אישי או קבוצתי
איך מתגברים על תופעת הדחיינות בספורט?
באופן פשטני ניתן לומר שלאנשים הנחשבים "רגישים" הומלצה פעילות אינדיבידואלית בסביבה שאינה תחרותית, לאנשים פרפקציוניסטיים הומלצה פעילות "זורמת" כגון פילאטיס, ולאנשים "נינוחים" הותאמה פעילות בעלת גוון נינוח שאינה תחרותית, אך בסביבה בה יש סיכוי כי יבצעו את הפעילויות בדומה לאחרים ובאופן אפקטיבי.
מכיוון שכל אחד מן הקווים האישיותיים הוא "עולם בפני עצמו", בסדרת המאמרים הקרובה נתייחס לכל אחד מקווי האישיות בנפרד ולעוד קווי אישיות נוספים (הדגש הוא על קווי אישיות היות ואישיות היא רב ממדית ומורכבת).
נתחיל דווקא באנשים אשר מאופיינים כ"נינוחים". בהגדרה המילונית, אדם נינוח מוגדר כאדם "רגוע ושלו". אדם אשר ההתנהלות שלו בדרך כלל בקצב פנימי משלו, אינו נרעש או נזעק במהירות, ומתנהל במעין השלמה עם עצמו ועם הסביבה. אנשים שבדרך כלל נתפסים כאנשים שלא ניתן "לריב אתם" ומכאן שגם לא להתחרות בהם. שהרי בבסיס תחרות ספורטיבית למשל, עומדת פעמים רבות גם יריבות בין המתחרים. מכאן שאכן לא מצפים למצוא אנשים נינוחים בעולם הספורט העצים לעומת נוכחות מצופה בכל סוגי האימון העוסקים בעבודה פנימית, כגון אימוני שרירי ליבה.
מצד שני, התנהלות נינוחה יכולה גם לשקף דווקא ספורטאים להם מוטיבציה פנימית גבוהה וספורטאים מכווני יכולת, אשר הארשת וההתנהלות הנינוחה משקפת אצלם את העבודה הפנימית שאינה סותרת את העיסוק בספורט עצים ובעיקר ספורט העוסק בסיבולת – ריצות למרחקים ארוכים, מרוצי שדה, שחיה במים פתוחים או למרחקים גדולים. זאת אומרת שנינוחות המשקפת מוטיבציה פנימית ועבודה פנימית, יכולה להתאים גם בספורט הנתפס תחרותי, אך עדין ברמה של ספורט אינדיבידואלי. זאת אומרת שנינוחות אינה בהכרח משקפת פסיביות או צורך באחרים על מנת לפעול.
מי "אוהב" יותר לסבול? | צילום: thinkstock
נקודה חשובה לציון היא שעל מנת להשיג שיפור ביכולת הגופנית, חשוב להתאמן כך שעוברים את הסף התחתון (הפיזיולוגי) הנדרש לגירוי. אילולא כן, ניתן להתאמן גם שנים ולא ממש לשפר את היכולת הגופנית – מה שקורה גם לא מעט בפועל. אי לכך, אותם מתאמנים נינוחים ו"נעימים", ייתכן שיבחרו בפעילויות ספורטיביות בהן קצב איטי מדי וללא הגירוי הנדרש לשם שיפור. לכן, חשובה תשומת הלב לא רק על המצב בו האדם מתאמן ומסוגל להתמיד בפעילות שבחר, אלא בכלל תשומת לב רבה שחל שיפור ביכולת הגופנית. זאת על מנת להעלות הסיכוי להשגת מטרת האימון באשר היא.
בנוסף, אימון צריך להתאים לאישיות. ביצוע אימון זה או אחר ללא התאמה אישיותית נדון לכישלון. לא אחת, מתאמנים בוחרים בקבוצות אימון שונות בשל החברה, הטרנד החדש וכדומה, אך הפעילות הנבחרת כלל לא מתאימה להם בשום בחינה. כך עשויים לעבור להם חודשים ואף שנים והמחבר הנו הקבוצה, החברה, המדריך ומה לא. עדיין, הפעילות אינה נמצאת בהלימה למטרת המתאמן וחבל.
התמודדות מול יריבים מסוגים שונים גם היא לא מתאימה לכל מתאמן באשר הוא. לכן, אם אין את האישיות המתאימה, אין מה למהר ולבחור סוג ספורט הכרוך במגע/קרבות וכדומה. הרי חלק מהאנשים ממש נרתע מכך ועל אחת כמה וכמה ילדים ומתבגרים שיצביעו ברגליים ולא יגיעו לפעילות זאת או אחרת אם אינה מתאימה להם.
חשוב לזכור שפעילות גופנית אינה דבר של מה בכך, למעשה יש צורך לבצעה כל החיים. לכן בחירה שגויה של הפעילות עלולה להיות כרוכה בהפסקה בטרם עת שלה וממש חבל על כך.
