זיכרונם של אוהבי האתלטיקה לא נצרך למאמץ מיוחד כדי להתרפק בערגה על נוסטלגיה תוצרת רצי מרחקים בינוניים מופלאים מהאיים הבריטיים. בשנות ה-50 היה רוג'ר באניסטר האנגלי הראשון לשבור את מחסום 4 הדקות למייל (מחסום שאף ישראלי לא הצליח לשבור עד עצם היום הזה). הכתיבו לו קצב כריס בריישר (אלוף אולימפי בזכות עצמו ב-3,000 מכשולים) וכריס צ'אטאוויי (שיאן עולם ב-5,000 מ').
סבסטיאן קו מחזיק לה אצבעות. לורה מויר | צילום: Chell Hill מתוך wikimedia commons
הדבר הגדול הבא?
שנות ה-70-80 היו תור זהב מושלם בממלכה ובאיים הבריטיים בכלל, עם אלופים אולימפיים ושיאני עולם כמו סבסטיאן קו, סטיב אובט, סטיב קראם, דיוויד מורקרופט, פיטר אליוט, תום מקין, ומאירלנד – איימון קוכלן (אלוף האולמות). גם מקומן של הנשים לא נפקד. מהבולטות היו סוניה או'סאליבן האירית שקטפה תארים בשנות ה-90, וקלי הולמס האנגלייה שלקחה זהב אולימפי כפול ב-800 וגם ב-1,500 באתונה 2004. אבל כבר שנים ארוכות הותירו רצי הממלכה הבריטית את קדמת דבוקת הריצות הבינוניות לרצות ורצים מאפריקה, ואפילו מארצות הברית וניו זילנד. אבל לא עוד. ההתעוררות, מתחילה הפעם בצפון.
מכפר קטן של 2,000 איש במזרח סקוטלנד, בין העיירות דאנפרמלין לפרת', מגיעה בחורה צנומה בשם לורה מויר, ומאיימת להיות הדבר הגדול הבא בריצות הבינוניות – לא רק בבריטניה, אלא בעולם כולו. מויר, סטודנטית לווטרינריה באוניברסיטת גלאזגו, לא תמיד היתה גדולת הכוכבות. ההתקדמות הגדולה שלה החלה דווקא אחרי שנות הנוער. אבל מאז, הסקוטית הצעירה והנועזת פורצת מחסום אחרי מחסום.
בשנת 2014 מויר כבר שברה את השיא הסקוטי ב-1,500 מ' עם 4:00.07 דק'. לפני חצי שנה באוגוסט 2016, ימים ספורים אחרי הגמר האולימפי (בו היא נדחקה בריצה טקטית רעה למקום השביעי), שרפה מויר את ה-1,500 מ' על המסלול בפריז ב-3:55.22 דק', והביסה בצורה משכנעת את האלופה האולימפית הטרייה. בריצה זו הפכה מויר (למעט חבורת רצות מהגוש המזרחי – מרוסיה, סין ורומניה; שכולן קבעו את התוצאות שלהן בשנות ה-80 וה-90 ושאותן הפסיק כותב שורות אלו לספור) לשנייה בכל הזמנים מבין הנשים ב-1,500 מ', כשלפניה רק גנזבה דיבאבה האתיופית. כך זה נראה בליגת היהלום בפריז באוגוסט האחרון.
בעונת החורף הנוכחית, על המסלולים הקצרים שבנויים על לוחות עץ באולמות, מוכיחה מויר ששום דבר לא היה מקרי. בחודש האחרון היא הספיקה לשבור בריצה מרשימה את השיא האירופי ב-3,000 מ' באולמות בתחרות בקרלסרואה (לפניה בדירוג כל הזמנים, אפשר למצוא אך ורק רצות מאתיופיה), תוך שהיא מביסה את אלופת העולם לשעבר בריצה זו, הלן אובירי מקניה, וקובעת תוצאה נפלאה של 8:26.41 דק'.
שבועיים אחר כך הוכיחה מויר את המנעד המרשים שלה, כששברה את השיא האירופי ב-1,000 מ' באולם בתחרות בברמינגהאם, והפכה לשנייה בכל הזמנים באולמות, עם תוצאה של 2:31.93 דק' (שנייה אחת בלבד משיא העולם). מקדימה אותה רק בדירוג רק מריה מוטולה. כך זה נראה בברמינגהם:
לשם השוואה, חמישה ימים אחר כך ניסתה גם גנזבה דיבאבה את כוחה ב-1,000 מ' באולם במדריד, וסיימה ב-2:33.06 דק', מעל שנייה אחרי התוצאה של הסקוטית המעופפת.
באביב והקיץ הקרובים, שימו לב לבילד-אפ של לורה מויר. כשתגיע אליפות העולם בקיץ הקרוב למגרש הביתי בלונדון, ייתכן שנבחרת הנשים הבריטית אפילו תאמץ טקטיקת ריצה קבוצתית (דבר שקורה לרוב רק בנבחרות אפריקאיות או נבחרות מהגוש המזרחי) שמטרתה להניב קצב אחיד ומהיר מהסוג שעשוי לשרת את הסגנון והיכולות של מויר. הכל במטרה להשמיע באצטדיון המלכה אליזבת' בפארק האולימפי בלונדון, את "אלוהים נצור את המלכה", ולהחזיר את עטרת הריצות הבינוניות לראש בריטי. תהיו בטוחים שסבסטיאן קו, יו"ר התאחדות האתלטיקה העולמית ואחד מגדולי רצי המרחקים הבינוניים בכל הזמנים, יחזיק לה אצבעות.
