לכל הטורים של ליאור זך-מאור בשוונג

האם התחרות היא השתקפות ישירה של ההכנה שלך? התשובה לשאלה היא כן ולא.

למה כן?

בעיקרון ככל שהתכוננת יותר טוב כך גדל הסיכוי שתהיה לך תחרות טובה. לא במקרה אני מתעקש להשתמש במונח "התכוננת" ולא במונח "התאמנת". ההצלחה בתחרויות סבולת ארוכות נקבעת לדעתי ב-70% על ידי הכושר שלך ועוד 30% על ידי פרמטרים אחרים. אלה הפרמטרים שבגללם אני לעולם לא רק מתאמן לתחרויות סבולת ארוכות, אלא תמיד מתכונן אליהן. זה לא הכושר הגופני כמו שרבים נוטים לחשוב. או לפחות לא רק. הכושר הוא פלטפורמה בלבד.

70% זה הכושר, אבל מה עם השאר? | צילום: צלמי שוונג

לא תמיד הספורטאי הכי חזק בתחרות מנצח אותה. כמובן שצריך להיות בכושר מצוין, אבל זה תנאי הכרחי, לא תנאי מספיק. כדי להגיע למצב שבו יש לך סיכוי להצליח בתחרות צריך לשים דגש על אותם פרמטרים שמרכיבים את אותם 30% שהם לא כושר גופני. תכנית תחרות טובה, עצימויות, ציוד, ביגוד, תזונה. חייבים להקדיש לזה הרבה מחשבה במהלך ההכנה. בהתאם לספורטאי הספציפי, בהתאם לתחרות הספציפית. ועל כל זה צריך להלביש ניהול טוב של התחרות בפועל. קבלת החלטות.

עוד כתבות בנושא
5 מזונות שאסור לאכול לפני אימון או תחרות
מהו משקל תחרות אידיאלי לקראת ישראמן גרמין? 
מה חשוב לדעת על תזונה בתחרות למרחק איש ברזל? 

סבולת זה בית ספר בעיני. ובבית הספר הזה אני מנסה ללמד את הספורטאים שאני עובד אתם:

• להתאמן נכון
• להתחרות טוב

להתאמן נכון זה לדעת לקבל החלטות טובות לפני ותוך כדי כל אימון. לעשות לפעמים פרשנות "מקלה" על התכנית ולפעמים פרשנות קצת "מחמירה". לדעת מתי לוותר על אימון ולהישאר בבית ומתי להתעקש ולצאת. מתי כאב קל יחלוף בסוף החימום ומתי חייבים לעצור ולהיבדק. זה תהליך וזה לוקח זמן. הרבה טעויות, תחקירים, משובים, וחוזר חלילה. ככה לומדים.

את מה שלי אישית לקח 15-16 שנים ללמוד, אני חושב שאני מצליח ללמד היום בפחות מרבע מזה. עדיין לוקח זמן להבין, להפנים, לתרגל, ולהשתפר. בגלל זה אני לעולם לא לוקח ספורטאים להכנה של פחות מאשר 5 חודשים לקראת תחרות ולא כותב תכניות ארוכות טווח בשיטה של "שגר ושכח". להפוך מישהו לספורטאי סבולת טוב יותר זה תהליך שאני מוכן לקחת עליו אחריות רק אם אני מעורב בו בשוטף. ולתקופה מספיק ארוכה. לשלוח למישהו תכנית לארבעה חודשים קדימה ולחשוב שבעקבותיה הוא יעשה תוצאה יותר טובה משמעותית בתחרות סבולת ארוכה כלשהי, זה לא ריאלי במקרה הטוב בעיני. תכנית האימונים היא חלק מהסיפור. אבל ממש לא כולו. הצלחה בתחרות היא הרבה יותר מאשר איזה אימונים ביצעת לקראתה.

וזה לא שאני בעצמי סיימתי ללמוד. ממש לא. אני עושה טעויות כל הזמן. כספורטאי וכמאמן. אבל אני משתדל לעשות מעט טעויות ולא לחזור על אותה טעות פעמיים. אין שבוע שאני לא קורא עשרות מאמרים, ראיונות, פורומים, ובלוגים של מאמנים, ספורטאים, פיזיולוגים, תזונאים, ופסיכולוגים. עובר על אתרים של תחרויות, ניתוחים סטטיסטיים, פרשנויות.

להתחרות זאת מיומנות שיש לה נתח משמעותי מאוד | צילום: באדיבות ליאור זך מאור

להתחרות זאת מיומנות. מיומנות שיש לה נתח משמעותי מאוד באותם 30% שהם לא כושר גופני. זה נכון שזה גם קצת משהו מולד. במידה מסוימת או שיש לך את זה או שאין לך את זה. אבל גם מי שלא נולד עם מספר חזה בפה יכול להשתפר בלהתחרות. כדי להתחרות טוב ולשים על המסלול את מה שאתה "שווה" מבחינה פיזיולוגית, צריך להכין תכנית תחרות טובה שהיא השתקפות של ההכנה. תכנית ריאלית סגורה ב-90% עם קצת חופש וגמישות לקבלת החלטות במהלך התחרות. תכנית שמחביאה את החולשות שלך עד כמה שניתן ומבליטה את החוזקות. וצריך לתרגל הוצאה של תכנית תחרות אל הפועל, בתחרויות ההכנה ובאימונים מסוימים. לתרגל התנהלות וקבלת החלטות. לתחקר ולשפר.

למה לא?

כי לפעמים יש גורמים שאינם בשליטתך. אם התכוננת ברמה של תוצאת שיא אישי אבל יש 35 מעלות חום או ברד ומשבי רוח של 60 קמ"ש הסיכוי שלך לעשות שיא יורד משמעותית. חייבים להודות בזה. אם המסלול נמדד ביום שני והמודד שתה בירה אחת יותר מדי בראשון בלילה יש מצב ששער הסיום יראה טיפה רחוק יותר מאיפה שחשבת שהוא יהיה. אם הילד שלך חזר חולה מבית ספר יומיים לפני התחרות שלך, אתה לא יכול לשלוח אותו לפנימייה. אצל נשים יש כמה ימים בכל חודש שהן לפעמים פחות במיטבן. ככה זה וצריך לקבל את זה.

מאידך, לפעמים אתה מתכונן גרוע אבל איכשהו כל הכוכבים מסתדרים לך בשורה ביום הנתון ואתה מצליח בתחרות. לפחות מבחינת מיקום. ספורטאי דומיננטי אחד מהקטגוריה שלך נפצע ברגע האחרון, השני חלה, והשלישי שכח את נעלי הריצה בבית. אתה מסיים ראשון וחושב בטעות שהתכוננת טוב. בעייתי מאוד בעיני.

לכן אני בוחן בעיקר "איכות ביצוע" ולא רק מיקום או תוצאה בתחרות. המיקום ו/או התוצאה מספרים רק חלק מהסיפור. איכות ביצוע הוא מדד שלא מושפע רק ממיקום ותוצאה אלא גם מגורמים אחרים:

האם הספורטאי הוציא לפועל את תכנית התחרות בצורה טובה?

במידה והוא החליט לשנות אותה, האם הוא יודע להסביר מדוע?

האם הספורטאי התנהל חכם?

קיבל החלטות טובות?

התאים את עצמו לתנאים ולתחושות שלו במהלך התחרות?

"אני בוחן בעיקר איכות ביצוע ולא רק מקום ותוצאה". ליאור זך מאור | צילום: דגנית מקא קראוז

ככל שהתכוננת טוב יותר – רמת הלחץ עולה

והרי פרדוקס. ככל שהתכוננת לתחרות טוב יותר כך רמת הלחץ שלך בדרך כלל עולה, לא יורדת. כלומר, בהנחה ואתה והסובבים אותך יודעים כמה השקעת על מנת להגיע לתחרות מוכן, רמת הציפיות עולה. כך גם באופן טבעי – רמת החשש מהכישלון.

לכן לפעמים ספורטאים מדווחים ובצדק: "דווקא התחרות שהגעתי אליה הכי פחות מוכן, היתה הכי טובה שלי". בטח. הגיוני לגמרי. אתה וכל הסביבה שלך ידעתם שכל הסיכויים נגדך. שכל דבר שתעשה בתחרות יהיה הישג כביר. הגעת לתחרות נטול ציפיות ולחצים. זה אפשר לך להתחרות רגוע פיזיולוגית ומנטלית. זרמת בנחת מקו הזינוק ולקו הסיום ונתת אחלה תחרות.

זה נחמד. אבל החכמה היא לדעת להתחרות טוב גם אחרי הכנה מעולה, כשרמת הציפיות שלך ושל הסביבה היא בשמיים. לדעת להוציא לפועל, "לספק את הסחורה" ביום הנתון. למצוא את השקט הפנימי שלך בתוך סערת הרגשות של התחרות. ראש עסוק, מח שקט. לא פשוט.