בהשראת חג הפסח, אלעד בנימין ממלא אחר מצוות ישראל "והגדת לבנך" ומשתף מחוויותיו כספורטאי ורץ אולטרה, על האירועים הספורטיבים בהם השתתף ושהשאירו בו חותם
מאת:אלעד בנימין
בפסח, מצווה על עם ישראל לספר את סיפור יציאת מצרים. חשבתי להקדיש את הפוסט הזה לכמה סיפורים ממירוצים וארועים שעברתי, שהשאירו עלי חותם והיוו אבני דרך משמעותיים עבורי בהקשר הספורטיבי.
והגדת לחבריך ביום ההוא לאמור:
אקו צ'לנג' ארגנטינה:
ב-1999, הקמתי את קבוצת הספורט ההרפתקני הראשונה בארץ. ארבעה חובבנים שנרשמו והתקבלו למרוץ, שאז נחשב לקשה בעולם – האקו צ'לנג'. 450 קילומטרים של חתירה, רכיבה על סוסים, רפטינג, טיפוס הרים וקרחונים, הליכה וריצה. הקדשנו את עצמנו למטרה במשך שנה שלמה. אחרי יומיים, תפסה אותנו סופת השלגים הכי חמורה שנראתה בפטגוניה מזה 20 שנים. פספסנו את ההגעה לנקודת האיסוף ונפסלנו. למזלנו מארגני המירוץ נתנו לנו להמשיך. אני וחברתי דאז המשכנו וסיימנו שבעה ימים מטורפים בערבות הפראיים של פטגוניה. התחושות, המראות והזכרונות יישארו איתי תמיד. גם חברתי, שלימים נהייתה אשתי, (בשאיפה תישאר איתי לתמיד). שנתיים אחר-כך סגרתי מעגל עם קבוצה חדשה, ובאקו צ'לנג' ניו-זילנד היינו הקבוצה הישראלית הראשונה והיחידה שסיימה מרוץ מפרך שכזה.
אקו צ'לנג'. מטפסים על הר, מאחורינו שרשרת אגמים שבהם חתרנו יותר מ-70 ק"מ
המרתון הראשון שלי
חצי שנה של אימונים לפי תוכנית אימונים מסודרת. המטרה היתה 3:30 שעות במרתון ניו יורק, והייתי בכושר טוב. 4 ק"מ לפני הסיום, במורד השדרה הראשית של סנטרל פארק, אני שומע את הקהל בקו הסיום ולא מסוגל לזוז, מכווץ כולי. הגעתי לסיום כמעט בזחילה, בארבע שעות, והרגשתי ענווה מהי. אחרי עשור, ואלפי קילומטרים, חציתי את קו הסיום במרתון ברלין ב-3:03 וקבעתי שיא אישי. המרדף אחרי זמנים במרתון לא באמת משנה – אבל התחושה עדיין נפלאה כשאתה מתאמן חודשים ארוכים, וברגע האמת מצליח להוציא מהגוף שלך את המיטב שהוא יכול.
כתבות נוספות בנושא:
> טורים נוספים של אלעד בנימין
הטריאתלון היפה ביותר
קפצנו מהסירה למים מול חופי אלקטרז. סן פרנסיסקו מולנו במלוא הדרה. 2.4 ק"מ של שחייה במי המפרץ הקרים, רכיבה בעליות המטורפות של העיר, וריצה לאורך הצוק הצפוני עם נופים מדהימים לגשר הגולדן גייט, המפרץ והאוקינוס. שעתיים וחצי הייתי בHI מבלי לרדת. המרוץ הזה מהווה עד היום סמן ימני עבורי לשילוב המדהים שיכול להיווצר בין ספורטאים לסביבה.
קופצים מהסירה מול אלקטרז צילומים: אלבום פרטי
ניצחון במרוץ 160 ק"מ
מרוץ הווסטרן סטייטס של 160 ק"מ, בוטל שלושה ימים לפני הזינוק בשל שריפות ענק ביערות קליפורניה. נסיון נואש למצוא מפלט לשמונה חודשי אימונים מוצא את מרוץ לרמי (Laramie ) במדינת וויסקוניסן. יער עבות בקצה עיירה קטנה, שמונה הקפות של מסלול מעגלי קשה של 20 ק"מ. אני ועוד כ-30 רצים אחרים. אחרי 24 שעות אני חוצה את קו הסיום ומגלה שניצחתי. מאושר, ומבין שזו כנראה הפעם הראשונה והאחרונה שאני זוכה לעמוד כמנצח על פודיום…
דקות לפני הזינוק במרוץ 160 ק"מ של לרמי (Laramie)
בדווטר- לרוץ ב-55 מעלות
על המרוץ הזה ניתן לקרוא כאן. באף מרוץ לא חוויתי קושי פיזי ונפשי כמו בעמק המוות בקליפורניה. מצד אחד אני לא רוצה להגיע למקומות האלה שוב – כאב, רחמים עצמיים, ייאוש, חששות ופחד, חוסר ביטחון. מצד שני חציתי את קו הסיום, ובבת אחת התחושות התחלפו בתחושת העצמה אישית שכמותה קשה לחוות במצבים אחרים. מרוץ וחוויה שאני אמביוולנטי לגביה עד היום, ושתישאר איתי תמיד.
217 ק"מ בטמפרטורות של 55 מעלות. בדווטר, עמק המוות במלוא תפארתו
ספרטתלון:
245 ק"מ של ריצה מאתונה לספרטה. אחרון המרוצים הגדולים ברשימה שלי, כבר עברתי את כל השאר. שנה של אימונים קשים, הגעתי לקילומטראז' שלא הגעתי אליו אף פעם קודם. הגעתי ליוון מוכן, בטוח ורגוע. שלוש שעות לתוך המירוץ הגוף התחיל לבגוד בי ושבע שעות לתוכו נאלצתי לפרוש. הפעם הראשונה שאי פעם פרשתי ממרוץ כלשהו. קשה להעביר את תחושת האכזבה ששטפה אותי. החשבון עם המירוץ עדיין פתוח, נראה אם יום אחד הוא ייסגר.
על קו הזינוק של הספרתטלון עם גלעד קראוז ואביב כפיף
עד כאן סיפורי נוסטלגיה – חזרה ל-2014 וה-Arch to Arc. בחול המועד מתוכננים 50-60 ק"מ ריצה, כ-9 שעות שחייה ו-100 ק"מ רכיבה יום אחרי יום. שבוע לאחר מכן 80 ק"מ באולטרה גולן. חג שמח לכולם!
 |
אלעד בנימין רודף הרפתקאות סדרתי |
