|| אנו מביאים לכם את הסיכום של האולטראיסט אלעד בנימין, שסיים את תחרות האנדיורומן אליה התכונן בשנה וחצי האחרונה, ואף כתב עליה בשוונג לאורך כל התקופה. סיכום התחרות יובא בשלושה חלקים |

לקריאת פרק 01 | פרק 02 | פרק 03 |

יום שני בבוקר. אנחנו בתנועה מיום שישי אחר הצהריים. אני פוקח עיניים אחרי 4 שעות שינה ומבצע בדיקת תקינות. מגלה שבאופן מדהים הכל בסדר. אין כאבים מיוחדים – השכמות, הכתפיים והצוואר בסדר. קם מהמיטה, מסיט את הוילון ומגלה בוקר שטוף שמש. הדרמה בתעלה מהלילה הקודם ננעלת בתוך תא קטן בראש ואני מברך על יום חדש.

מכיוון שלא הגעתי לצרפת באופן רשמי, קיימת התלבטות בצוות האם להמשיך את המסע או לא. אני לא שותף להרהורים וההחלטה היחידה שאני לא בטוח לגביה היא האם לרכב את כל המרחק בבת אחת או לחלק ליומיים. אני מודיע שאנחנו יוצאים, ומשאיר את שאלת הזמן פתוחה, בהתאם להתקדמות. ההתארגנות קצת אטית, אבל לקראת עשר בבוקר הכל מוכן, ואני במצב רוח טוב, מוכן לרכיבה ארוכה של 290 קילומטר. חישוב זריז מגלה שהמרחק הזה מהווה את סך המרחק שרכבתי בכל האימונים יחד בשנה האחרונה.

רכיבה של יום או יומיים? | צילומים: באדיבות אלעד בנימין

אני ללא שעונים ומדי מהירות כדי לא להתפתות לקצב כזה או אחר. יוסי ודוד ברכב הליווי עוצרים מידי כמה קילומטרים, מאכילים ומשקים אותי. השעות הראשונות עוברות מהר, אני נהנה מהתנועה, מהנוף ובינתיים מרגיש נוח על האופניים. אחרי כ-6 שעות אני מתחיל להרגיש את חוסר האימונים על האופניים. התחת, הכתפיים וכפות הרגליים כואבות – ואני עוצר כדי ללבוש עוד מכנס וזוג גרביים (מאוד לא מקצועי, אני יודע…). למרות הכאב, אני שומר על קצב קבוע יחסית של 20 קמ"ש, ואחרי כ-7:30 שעות מגלה שעברתי 140 ק"מ – כחצי דרך!

מנוחה קטנה ומחליטים להמשיך עד הסוף

אני יורד מהאופניים להפסקה ארוכה יחסית, נותן לגוף קצת  לנוח. כאן אני גם מקבל את ההחלטה שממשיכים עד הסוף ולא עוצרים לעוד לילה. שולח הודעה בוואטסאפ: "שלום לכולם, דוחפים היום עד הסוף. אם לא יהיו שיבושים נגיע לשער הניצחון ב-3:30 לפנות בוקר". בשעות הבאות אני ממשיך לדחוף למרות הכאב, כאשר כל דקה מקרבת אותי לשער הניצחון.

באחת לפנות בוקר אנחנו כבר בפאתי פריז והסוף מורגש. אני ממשיך לדחוף. אנחנו כבר בתוך העיר, ימינה ושמאלה, עוקבים אחר השלטים למרכז. מגיעים למוזיאון הלובר, פונים ימינה והנה – שער הניצחון מולי!

"שער הניצחון מולי"

כמה דקות אחר-כך אני עוצר, יורד מהאופניים, מחבק את הצוות ומניף ידיים באויר. 80 שעות מטורפות, מסע של פעם חיים הגיע לקיצו.

אפילוג ותודות

מסע מפרך ומלא הרפתקאות מייצר הרבה מחשבות. אני עוד בתהליך של עיכול וחזרה לשגרה. תובנה חשובה שיצאתי איתה היא שסך כל החלקים יכול להשאיר חותם מדהים, גם אם נתקלים באתגרים קשים במהלך הדרך. היכולת לקבל מציאות לא אידיאלית מצד אחד, ובמקביל להמשיך קדימה ולקוות שהסוף יכפר ויעפיל על הקשיים שבדרך היא חשובה מעין כמוה. הגישה הזו נותנת אורך רוח וסבלנות, ועוזרת להתמודד.

משהו נוסף שיישאר איתי תמיד הוא התמיכה והפרגון שקיבלתי לאורך כל הדרך. אשתי והילדים, המשפחה,  החברים וקהיליית הספורטאים בכלל – לא הפסיקו לעודד לרגע. הרוח הגבית הזו היתה מדהימה והעניקה לי אנרגיות מטורפות. למרות הקושי הרב שחוייתי, מחשבות על המרוץ ממשיכות לעלות על פני חיוך, פעם אחרי פעם.

אני רוצה להודות למספר אנשים שהיוו עוגן, תמכו ועזרו המון בשנה וחצי האחרונות: למוטי מזרחי על שנתיים של שיפור מתמיד ביכולת הריצה והזכות להתאמן עם קבוצה מעולה של רצים. לאורי סלע, קיבלת שחיין בינוני מינוס לפני שנה וחצי ועזרת לי להפוך לשחיין למרחקים ארוכים, עם המון פרגון, חיוך תמידי ונכונות לעוט על כל אתגר שנקרה בדרכינו – תודה! לאיילת נגלי, אין על אימוני השחייה שלך! כל פעם מאתגרים מחדש, אין ספק שהשתפרתי המון בזכותם.

לחברי הספסל – קבוצת תמיכה, תחליף פסיכולוג, אוהבי מים וים, אנשים מקסימים שליוו אותי לאורך כל הדרך והפכו מאות שעות שחייה למהנות. לדוד בנימין  ויוסי דורון, הייתם צוות ליווי מדהים. נשענתי עליכם באופן מוחלט והייתם שם בכל רגע. תמיד חיוביים, עם סבלנות, מוכנים לעשות כל מה שצריך על מנת לעזור לי להתקדם ולסיים. תודתי נתונה לכם לעד!

הציבו יעדים, תגשימו חלומות

לדור, טל ומיקה – על ההבנה שאבא לפעמים עייף, הרבה פעמים לא בבית בבוקר, ומשקיע זמן בלשחות ולרוץ במקום בכם. כשחזרתי הם אמרו לי שהם גאים בי – עכשיו הזמן להחזיר להם שעות איכות. ואחרונה והמדהימה מכולן – אשתי אור. על שנים של תמיכה והבנה, על האפשרות שניתנת לי כל פעם מחדש לרדוף ולהגשים חלומות. על היכולת לדחוף אותי כשאני מתעצל ולשים גבולות כשאני עובר אותם. על האמון שאת נותנת בי – תודה 🙂

ולכל אלה שעקבו, התעדכנו וקראו את הטורים בחודשים האחרונים – תודה גם לכם על הפרגון. הציבו לעצמכם יעדים, תגשימו חלומות ותיהנו.